"היום אני בניצחון על החיים שלי"

יחיעם ישראל אבן צור, 46, יליד הקריות והיום תושב כרמיאל, מודה על הרגע שבו הגיע לתחתית. לולא הרגע הזה, שבו הבין שהוא זקוק לעזרה, הוא לא יודע היכן היה היום. סיפור מעורר השראה שמתחיל בסמטאות החשוכות ביותר, עד שמגיע אור גדול.

"גדלתי במשפחת מצוקה, בצייטלין בקרית חיים. מגיל קטן הייתי ילד אלים. בגלל האלימות שלחו אותי מבית הספר לפנימיות ומשם למוסדות לעבריינים. מהר מאוד העבריינים ראו שאני יודע להרביץ כמו שצריך, אז הם 'אימצו אותי', ומשם הדרך לפשע הייתה קצרה. כך גם התחלתי להשתמש בסמים. זה התחיל באלכוהול, עבר לחשיש, ומשם לסמים פסיכודליים".

נערי רפול

יחיעם ישראל אבן צור עבר ממוסד למוסד, ומעיד על עצמו כי תמיד היה המופרע ביותר. למרות בעיות ההתנהגות הקשות, הוא ניסה להתגייס לשירות משמעותי בצה"ל.

"שלחתי מכתב לרפול, והסכימו לגייס אותי, בזמנו זה היה נס להתגייס ממוסד סגור לעבריינים. זה מוסד עם משמעת יותר קשוחה מבית סוהר, עם צינוק וחומות. בגיל 18 התגייסתי לנערי רפול, גם בצבא חוויתי הרבה בעיות, זה לא היה פשוט. ניסיתי להפסיק עם הסמים באותה התקופה בתקווה להתגייס לקרבי. לאחר שלא התקבלתי לשירות קרבי, הדרך מחוץ למערכת הייתה קצרה. נפלטתי מהצבא אחרי שנתיים".

כשהשתחרר לחיים האזרחיים, אירוע רדף אירוע, מאסר רדף מאסר, וחייו של אבן צור הידרדרו במהירות.

"סמים קלים הופכים לגיטימיים, וזאת טעות חמורה. המדינה מקצצת תקציבים חשובים שנועדו לשמור על בני הנוער שלנו. גם אם עדיין לא רואים את ההשלכות, אני מפחד שבעוד חמש או 10 שנים תהיה פה קטסטרופה"

"אחרי השחרור שלי נפלתי להרואין, והתחלתי לשבת במאסרים. מהר מאוד מצאתי את עצמי מעורב בתיקי פשע, סחיטה באיומים, מטעני חבלה, נשק, סחר בסמים. זה כדור שלג. יש משפט שאומר: 'זרעים של כאב נשתלו בגינה שלי והשחיתו אותם בדמעות עד שהם הנביטו בי פרחים של כוח'. זה משפט שהיום בדיעבד אני מבין כמה הוא נכון.

"סבלתי המון בחיים, ותמיד ברחתי מעצמי. לא אפשרתי ליחיעם להיות יחיעם. בגלל שגדלתי במשפחת מצוקה הייתי זקוק לאהבה ולחום, רק רציתי מילה טובה. את הדברים האלה מצאתי בעולם הפשע והסמים. הסמים גרמו לי לשכוח מהבעיות שלי, והפשע גרם לי להבין שרק מי שיש לו כוח וכסף נחשב מוצלח".

"עשיתי דברים שלא עושים"

אבן צור מתקשה לספר את כל שעבר בפרטי פרטים. הוא יודע שהחוויות הללו השאירו צלקות, בגוף ובנפש. "אני מספר את הסיפורים לא מתוך גאווה, אלא מתוך בושה. עשיתי דברים שלא עושים, נפצעתי ממטען חבלה ביד ואיבדתי כמעט את כל כף היד שלי, ברגל יש לי פלטינות ואני לא שומע באוזן אחת. הייתי במשך שנה צמח, ובמשך שנתיים בשיקום בבית לוינשטיין".

ואז, כשמהמקום הנמוך ביותר, הוא לא מצליח לקום לבדו, הוא מבין לראשונה, שהוא זקוק לעזרה.

"אחרי 13 שנים של מאסרים והמון תיקים, הרבה שנים של סבל ושימוש בסמים, הגעתי למצב שאיבדתי הכל. עסקים, בית, הכל הלך. הגעתי למצב של פשיטת רגל, כלכלית, נפשית ופיזית. הבנתי שאני לא יודע מי אני, ושאני צריך עזרה, הרגשתי שאני מאבד צלם אנוש.

"גדלתי במשפחת מצוקה, מגיל קטן הייתי ילד אלים. בגלל האלימות שלחו אותי מבית הספר לפנימיות ומשם למוסדות לעבריינים. מהר מאוד העבריינים ראו שאני יודע להרביץ כמו שצריך, אז הם 'אימצו אותי'"

"היום בו הבנתי שאני צריך עזרה היה היום הכי כואב בחיים שלי. הייתי מחוסר כל, הפסקתי לראות את הילדה שלי כתוצאה משימוש בסמים קשים. אני כל כך סבלתי, הרגשתי שהנשמה שלי זועקת החוצה.

"בייאושי הגעתי לאשפוזית – הבית החם בקרית אתא של יעקב אילוז. הוא הסכים לקבל אותי ולעזור לי. זאת אשפוזית פרטית, ובימים הראשונים לא היה לי איך לשלם. אבל ליעקב לא היה אכפת. הוא ידע שאני אשלם לו בסוף. הוא הכיר אותי מניסיונות קודמים שלי להיגמל, אבל בפעם הזאת זה היה אחרת. מרגע שהוא פתח בפניי את הדלת, התחיל המסע הרוחני שלי.

"מבחינתי, להחלים לא אומר שהכאב נעלם. זה אומר שהכאב לא מקבל את ההחלטות בשבילי, הוא לא מניע אותי יותר. ההתפכחות היא כואבת, אבל היא עדיפה בהרבה על החיים בעיניים עצומות".

"אני במקום אחר בחיים שלי"

חמש שנים עברו מאז יחיעם ישראל אבן צור עזב את הבית חם, כשהוא נקי מסמים. מגיל 10 הוא השתמש בסמים, ובגיל 41 הוא יצא לחיים חדשים.

"היום אני בניצחון על החיים שלי. יש לי תעודות הסמכה מהאוניברסיטה וממכללת בית ברל, אני מרצה בבתי ספר, אני מדריך באשפוזית 'דרך' ופוגש אנשים שהגיעו לתחתית, שמרגישים את מה שאני הרגשתי, ואני עוזר להם למצוא את הדרך. אני החלטתי להפיץ אור, לעזור לאחרים כמו שעזרו לי. היום אני יושב בחדר, מוקף בתעודות שלי, ומתקשה להאמין. בחיים לא האמנתי שאני אשנה את אורח חיי בצורה כל כך קיצונית.

"הגעתי למצב שאיבדתי הכל. עסקים, בית, הכל הלך. הגעתי למצב של פשיטת רגל, כלכלית, נפשית ופיזית. הבנתי שאני לא יודע מי אני, ושאני צריך עזרה, הרגשתי שאני מאבד צלם אנוש. היום בו הבנתי שאני צריך עזרה היה היום הכי כואב בחיים שלי"

"התחתנתי עם חני, אשת חיל. לא יכולתי לחלום שאזכה באישה כזאת. אני בקשר מעולה עם הילדה שלי, היא הגאווה שלי ואני הגאווה שלה, טיפלתי בשיניים שלי, החזרתי את רישיון הנהיגה שלי, אני במקום אחר בחיים שלי".

עזרה לאחרים

היום הוא מקדיש את חייו לעזרה לאחרים, כאלה שהגיעו לתחתית ומחפשים את הדרך לחיים בריאים ומאושרים. "מבחינתי, המסר שהכי חשוב לי להעביר הוא שהכל אפשרי, יש דרך לצאת מהבור הזה. אני זכיתי ביחיעם חדש. אני הרגשתי שהסיכוי שאני אזכה בחיים חדשים, הוא כמו הסיכוי שיתקשרו אליי מחר בבוקר ויודיעו לי שנבחרתי להיות טייס במעבורת לחלל של נאס"א, לא חלמתי על חיים חדשים.

"היום כל מה שאני רוצה זה לעזור לאחרים להאמין שהם לא חייבים לעבור את מה שאני עברתי, שהם יכולים לבחור בדרך אחרת. אנשים רבים וטובים עזרו לי, והתפקיד שלי הוא להמשיך ולעזור לאחרים. למדתי את זה על בשרי, ואני מרגיש שזה הייעוד שלי. כולם יכולים לעשות את השינוי הזה, היום אני מאושר".

נגד סמים קלים

בסיום כל הרצאה שהוא מעביר, ניגשים אליו תלמידים כדי לשאול שאלות, והורים נעזרים בו כדי להגיע לילדים שלהם. הצורך בהסברה קיים, ואבן צור חושש שהצורך רק יילך ויגדל. "לדעתי, כמו שיש שיעור תנ"ך או שיעור ספרות, חייבים להיות שיעורי הסברה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול. לנוער היום אין הרבה מודעות להשלכות של השימוש בסמים. סמים קלים הופכים לגיטימיים, וזאת טעות חמורה. המדינה מקצצת תקציבים חשובים שנועדו לשמור על בני הנוער שלנו. גם אם עדיין לא רואים את ההשלכות, אני מפחד שבעוד חמש או 10 שנים תהיה פה קטסטרופה".

לא פשוט לחלוק סיפור חיים כזה, השזור בעליות ובמורדות רבים. ובכל זאת אבן צור רואה לנגד עיניו רק מטרה אחת. "המוטו שלי הוא שאם אני יכול להציל עוד בן אדם אחד אני חייב לעשות את זה. התחבטתי רבות בשאלה האם להתראיין, אבל המוטו שלי תמיד מוביל אותי. אני נותן מעצמי וזה הדלק הרוחני שלי, זה מה שנותן לי את הכוחות. זה מה שגרם לי להתחתן עם אשתי, זה מה שהחזיר אליי את הילדה שלי. היום את כל מה שיש לי אני לא יכול לקנות בכסף, אין סכום בעולם ששווה את זה, אין מחיר למעשה טוב למען האחר".

כתבות נוספות