מאת ליאור מרקדו, ניצן שלם
הדבר הראשון שתופס את העין כשנכנסים למשרד של יעקב אילוז, 54, בבית החם בקרית אתא הוא הכמות העצומה של מכתבי התודה וההוקרה שתלויים על הקירות. עשרות רבות של תעודות וציורים, חתומים על ידי משפחות, צוותי חינוך ומכורים רבים לסמים שהתנקו ופתחו דף חדש בחייהם. אילוז היה מעדיף לא להתראיין, כי הוא ממש לא מחפש פרסום. הוא נאות לבקשת "הד הקריות", רק כי הוא יודע שהסיפור שלו נותן תקווה לרבים אחרים ומוכיח שלפעמים כל מה שצריך זה רק בן אדם אחד שיאמין בך.
סיפורו של אילוז מתחיל בילדות במרוקו. "עליתי לארץ בגיל 5, וההתאקלמות לא הייתה פשוטה. בגיל 8 נפגעתי בעין, ומאוד היה קשה לי לקבל את המציאות. זה הציב אותי מול התמודדות לא פשוטה. לא הרשו לאף ילד ללכת איתי ברחוב, סבלתי מדחייה חברתית".
בגיל 14 על אופנוע
הוא גדל בקרית אתא, בשכונה אותה הוא מתאר כבעייתית לילד צעיר. "בשכונה אתה מתחבר למה שאתה רואה. סמים, הישגים חומריים והתנהגויות שליליות, והכל בשביל לקבל תשומת לב. בגיל 14 כבר היה לי אופנוע ובגיל 15 היה לי רכב. אם רציתי משהו, השגתי אותו. משם הדרך למאסרים ובתי סוהר הייתה מאוד קצרה. 13 שנים מחיי העברתי מאחורי סורג ובריח".
אילוז התוודע לסמים בגיל צעיר. "עשיתי הרבה סמים קשים בדרכי שימוש מאוד קשות. בדרך היו לי ניסיונות גמילה שלא צלחו. החיים שלי התבזבזו ונגמרו, ובתוך תוכי, הילד הקטן, המחונן והמבריק ידע שלא כך הוא צריך לחיות את חייו. הגעתי למצב שהסמים כבר לא השפיעו עליי, ואז הבנתי שאני צריך לעבור תהליך ועבודה ארוכה וקשה בשביל לצאת מהמעגל הזה".
לפני 21 שנה, לאחר שהתנקה כליל מהסמים, סימן לו אילוז את היעד הבא שלו – לעזור לאחרים להיגמל. "כדי להתנקות מהסמים, עברתי תהליך טיפול, ובתהליך הזה הייתי מאוד דומיננטי בקהילה הטיפולית. המוטו שלי היה ברור. אני מתנקה ומחויב לעזור לאחרים".
בשנת 2001 הקים אילוז בקרית אתא את "בית חם" – מעון לגמילה ושיקום מהתמכרויות. "עשיתי זאת מכמה שקלים שביקשתי מהמשפחה שלי. המקום התחיל כאשפוזית, שנתנה מענה ל12 מטופלים, אבל החלום שלי היה להקים מוסד בשביל לטפל באנשים, וזה מה שעשיתי" .
הצורך הזה, לעזור לאחרים להתנקות מסמים, אולי לא ברור למתבונן מהצד, אבל עבור אילוז, כמו עבור רבים ממטופליו, זוהי דרך חיים. מכורים שהתנקו שבים אל הבית החם כמדריכים, מתוך רצון אמיתי להשפיע על אחרים. "אני לא מרגיש שאני קוסם או עושה משהו מיוחד, אני מחויב לעבודה מתוך שליחות אמיתית. לאור הדברים שאני עברתי בחיים, נוצרה אצלי רגישות לאוכלוסייה הזו, שהרבה לא מוכנים להתעסק איתה".
"אם לא מצליחה גמילה, אז תבוא עוד גמילה. בעזרת השם, יגיע הרגע והזמן. אין כזה דבר כישלון בניסיון גמילה. כל ניסיון כזה יוצר ערך והוא חלק מהדרך של האדם להיגמל מהסמים. בסוף זה מצליח, וזה שווה כל הון שבעולם"
רק מי שהיה שם, מבין
לא בכדי אילוז מציין את העובדה שרק מעטים מוכנים להתעסק עם אוכלוסיית המכורים, שכן העבודה יכולה להיות מתסכלת, ואת התוצאות לא רואים בתוך זמן קצר, אם בכלל. לאילוז יש נקודת מבט אחרת. "אם לא מצליחה גמילה, אז תבוא עוד גמילה. בעזרת השם, יגיע הרגע והזמן. אין כזה דבר כישלון בניסיון גמילה. כל ניסיון כזה יוצר ערך והוא חלק מהדרך של האדם להיגמל מהסמים. בסוף זה מצליח, וזה שווה כל הון שבעולם".
כבר 18 שנים שזוהי העבודה שלו, והוא עושה אותה במסירות אין קץ ובאהבה רבה. הצוות המקצועי של המקום מורכב מרופאים, נרקולוג, נוירולוג, שני אחים שעברו הכשרה ייעודית בתחום ההתמכרויות, רוקחת, שתי עובדות סוציאליות, סטודנטים שבאים ללמוד ולסייע ומדריכים חברתיים שהם לב ליבו של המקום – מכורים לשעבר שעברו הכשרה והיום מסייעים לאחרים. הם גם אלה האחראים על התפעול השוטף של המקום 24 שעות ביממה.
אילוז מסביר: "בתהליך העבודה עם מכורים, אתה חייב מכורים לשעבר. יש שלב שבו איש המקצוע חסר אונים אל מול המכור, ורק מי שהיה שם בעצמו יכול להבין את המצב הלא שפוי הזה".
אילוז מלווה את המטופלים ברמה האישית. "אני מרגיש שלמטופלים יותר קל לשרוד את הדרך ולהצליח בזכות מערכת היחסים האישית שלי איתם. גם אם אני מנסה להתנתק, אני לא מצליח. אין שום סיפוק שמשתווה לעבודה שלי, לא משכורת ולא כל הכסף שבעולם".
"אני נס מהלך"
בעיצומו של הראיון, כמו משמיים, נכנס לחדר יחיעם אבן צור, 46. הוא השתמש בסמים מגיל 10 ונקי זה ארבע שנים. כשהוא רואה את אילוז משהו בו נדלק, ולא היינו צריכים להציג את עצמנו, כדי שיספר על האיש ששינה את חייו. "אם לא הוא, הייתי בבית קברות. אני חייב ליעקב את החיים שלי", הוא אומר לנו.
את אבן צור אילוז קיבל לאשפוז בבית החם ללא תשלום, והוא מצידו יודה לו על כך עד סוף ימיו. אבן צור: "באתי מהרחוב, ישנתי בשיחים. יעקב היה הבן אדם היחיד שהאמין בי, בזמן שהמשפחה והחברים שלי כבר מזן איבדו אמון. הגעתי עם זקן ארוך. שקלתי 49 ק"ג. אני נס מהלך בזכות יעקב אילוז, הוא מקור הכוח שלי".
אבן צור מתאר עבר כ"עבריין וחבר בארגוני פשיעה", כך להגדרתו. הוא נפצע ממטען חבלה והוגדר כצמח. כולם התייאשו ממנו, חוץ מאדם אחד. שבע פעמים הוא נכנס לבית החם ויצא ממנו. איש לא האמין שהוא מסוגל לשנות את דרכו, וגם הוא עצמו איבד את התקווה. אבל אילוז לא הרים ידיים והמשיך להילחם למען אבן צור, עד שהתנקה ונגמל. היום אבן צור עצמו הוא מדריך במוסד טיפולי בבית ברל, סטודנט מן המניין ובקרוב יתחתן עם בחירת ליבו.
"החיים שלי התבזבזו ונגמרו, ובתוך תוכי, הילד הקטן, המחונן והמבריק ידע שלא כך הוא צריך לחיות את חייו. הגעתי למצב שהסמים כבר לא השפיעו עליי, ואז הבנתי שאני צריך לעבור תהליך ועבודה ארוכה וקשה בשביל לצאת מהמעגל הזה"
אין נוסחה, יש כוח מניע
על השאלה מה סוד ההצלחה של המקום הזה, אילוז משיב: "הנוסחה של ההצלחה שלנו עד היום לא ברורה לי. אני מאמין שיש כוח גדול מעליי שמניע את הדברים, וכך אני עוזר לאנשים אחרים לשרוד ולהתקיים בעזרת אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, ובעיקר בזכות הרבה אהבה וכוח רצון".
שגרת היום בבית החם עמוסה. המטופלים פותחים את הבוקר בשיח על הקונפליקטים הפנימיים והתחושות שלהם. אחר כך הם ממשיכים לקבוצה טיפולית עם עובדת סוציאלית ומדריך ומשם לטיפולים פרטניים ורפואיים המותאמים להם ולשלל פעילויות במועדון הפנאי או בחצר היפה, אותה המטופלים מטפחים בעצמם. כמה עצים כאן נשתלו על ידי המטופלים, משל היו השורשים והצמיחה שלהם בבית החם.
אילוז: "היום אני שלם עם החיים שלי ועם כל הדברים הכי רעים שעשיתי בחיים. כל מה שקרה היה צריך לקרות, וזה מה שהוביל אותי למקום שבו אני נמצא היום, ואני אסיר תודה על כך. הרבה אנשים רוצים לעשות את השינוי שאני עשיתי, ואני כאן כדי לעזור להם".
במקביל לאשפוזית, בבית החם מובילים פרויקט של פעילות הסברה בפנימיות ובבתי ספר. "מניסיוני, כשאני הייתי בגיל הזה, אף אחד לא הצליח להשפיע עליי. הייתי חייב לבדוק בעצמי ולנסות את זה. אנחנו מנסים להראות לצעירים בקבוצות סיכון לאן הם יכולים להתדרדר, אם רק ינסו להשתמש בסמים. כולם חוטאים במחשבה ש'לי זה לא יקרה'. אין נרקומן שראה את עצמו בתחילת הדרך מגיע אחרי 20 או 30 שנה למוסד גמילה חסר כל".
אילוז מלווה עשרות רבות של מכורים, נגמלים ובני משפחותיהם, ודלתו תמיד פתוחה. ברגישות ובנחישות הוא מצליח לייצר חיים חדשים לרבים, ולא רק למכורים עצמם. "נרקומן פוגע לא רק בעצמו אלא גם בכל הסובבים אותו. המסר שלי למשפחות הוא לא לטמון את הראש בחול ולא להתבייש. תפנו לגורמים המתאימים כדי לקבל עזרה, אף אחד לא יכול להתמודד לבד ללא עזרה חיצונית".
