עונת 2019/20 של הפועל חיפה נפתחה באופן רשמי בהפסד חוץ בגביע הטוטו למכבי נתניה. התוצאה לא הייתה מפתיעה. האדומים הופיעו למשחק עם שני זרים, בלי שניים משחקני ההתקפה החשובים ביותר שלהם ובמערך שונה מזה שעליו הם התאמנו רוב הזמן עד כה. הם פגשו יריבה חזקה בהרכב מלא.
בנסיבות האלה, יש לחיים סילבס הרבה ממה להיות מרוצה במשחק הזה. עד לשער הראשון בדקה ה-80 המשחק היה שקול לחלוטין, השחקנים שלו יצאו להתקפות לא פחות טובות מאלו של נתניה. השער נבע משילוב של עייפות והפקרות בעמידה ההגנתית, לאחר קרן לטובת הקבוצה ואחריו הפועל די התפרקה, אבל אלה דברים שניתן לקבל בשלב כזה של תקופת ההכנה ובמשחק עם סגל די דליל.
סילבס יכול להיות מרוצה במיוחד משחקני הרכש. יסמין בוריץ' הראה את היכולות שלו עם שתי הצלות נהדרות בדקות ההתפרקות. בן והבה נראה בדיוק כמו העוגן היציב שהבטיחו שהוא יהיה. אלי בלילתי היה הפתעת המשחק מבחינתי: מגן טכני עם יכולת פריצה שיודע למסור לעומק ולהגביה. מול נתניה היכולות ההתקפיות שלו באו לידי ביטוי, בהמשך נבחן יותר את היכולות ההגנתיות, בכל מקרה הוא נראה כמו מגן פותח לגיטימי בליגת העל. לקווין טאפוקו יש נוכחות פיזית מאוד דומיננטית וחשובה במרכז השדה, אבל הוא הראה גם בעיות בתחום האחריות וקבלת ההחלטות.
סילבס פתח במערך של 4:3:3, שמאוד דומה לזה של השנתיים האחרונות. למרכז השדה היה מבחן גדול מול הקישור האיכותי של נתניה, וניתן היה לראות את קצה גבול היכולת של גל אראל ולירן סרדל, שני שחקני ה-50/50 במחצית הזאת, מול האגרסיביות של אלמוג כהן והתנועה לשטחים פתוחים של רועי קהת.
מערך 4:2:1:3 יושב הכי טוב
במחצית השנייה סילבס הזיז את סרדל לקישור האחורי לצד טאפוקו ואת אראל לעמדה קדמית מאחוריי החלוץ וזה נראה יותר טוב. התחושה הראשונית היא שמערך כזה של 4:2:1:3 יושב הכי טוב על הסגל הנוכחי. זה מערך שיוכל לאפשר לסילבס למקם את גילי ורמוט מאחוריי החלוץ ולשחק עם רביעייה התקפית של ממש, בעיקר מול יריבות מהחצי התחתון של הטבלה. אם זה יהיה המערך, העמדה היחידה שזקוקה לשדרוג מיידי היא של הקשר האחורי השני לצד טאפוקו. רצוי שזה יהיה שחקן טכני ואחראי שישלים טוב את הענק הצרפתי. אולי אפשר לחזור לאופציית אפונסו טיירה, שסילבס בדק בתחילת הקיץ.
פרט למשחק גביע הטוטו, השבוע הזה הבליט בעיקר את התעלומה שגם אחרי כל השנים האלה אין פתרון ברור עבורה ושמה יואב כץ. בפעם הבאה שכץ יתלונן על תדמית הקמצן שהתקשורת יוצרת לו, כדאי יהיה להחזיר אותו לשלוש ידיעות מרכזיות בשבוע האחרון.
הראשונה עסקה בגבריאל תאמאש ובאפשרות שכץ ידרוש דמי מעבר עבורו. הגענו לשלב בו כבר ברור לחלוטין שהסאגה הזו פוגעת בקבוצה ושהדבר הכי טוב מבחינת הפועל חיפה זה לשחרר את הבלם הרומני ולאפשר לו לחתום בקבוצה אחרת. כץ שקל לעשות את זה כמה פעמים לאורך החודשים האחרונים, אבל פתאום הוא החליט לנסות לקבל דמי מעבר. אני מקווה שעד שהכתבה תפורסם הסאגה תהיה מאחורינו באופן סופי.
הידיעה השנייה עסקה בכך שהפועל חיפה נכנסה לעסקי המנודים ומתעמרת באופן חמור במיוחד ברועי שוקרני וחן דילמוני, כשבתוך הידיעות מוסבר שכץ מסרב להביא שחקני רכש עד שהסגל יצומצם והשניים ישוחררו. ניתן להניח שלא מדובר בשחקנים עם חוזה גבוה, אך זה מספיק בשביל שהאדומים ישתמשו בפרקטיקה הנלוזה הזו.
הידיעה השלישית עסקה במענקי הזכייה בגביע שכץ עוד לא שילם לשחקנים, למרות שעברה מעל לשנה מאז. בכל הניתוחים המקצועיים והמנטאליים אנחנו שוכחים לקחת בחשבון דברים מהסוג הזה, את התסכול המצטבר של שחקנים שלא קיבלו מענק שהובטח להם על ההישג הגדול ביותר של המועדון ב-20 השנים האחרונות.
כץ לא יכול להאשים את התקשורת בידיעות האלה. כל אחת מהן היא כזו שאם כתב יודע עליה מחובתו לפרסם אותה. לא מדובר בקוריוזים שוליים, אלא במהות ההתנהלות של בעלי קבוצה. כל שנה יש כמה שבועות מהסוג הזה, שאלו הידיעות הנוגעות להפועל חיפה. בדרך כלל הדברים נפתרים, אבל הדרך המסורבלת לפתרון חשובה ובעייתית.
הכדורגל הישראלי מלא בבעלים גרועים ואף הרסניים שמדגישים את היתרון ביציבות שכץ מעניק לאורך עשור וחצי להפועל חיפה. אבל בשבת האדומים קיבלו תמונת מראה מהצד השני. מכבי נתניה זה מועדון בסדר גודל דומה, שעם בעל בית נהדר (אייל סגל) בנה קבוצה שמחה, עם סגל איכותי מאוד שממקם אותה בין ארבע-חמש הקבוצות הטובות בליגה, עם יציבות של צוות האימון, עם דגש על קשר עם הקהל (השימוש של נתניה במדיה החברתית הוא המוצלח ביותר בספורט הישראלי). אוהדים שמוחים נגד כץ ומדמיינים את היום שאחריו יכולים לראות במכבי נתניה השראה.
