נתחיל מהאמצע: הניצחון של הפועל חיפה על הפועל ת"א היה המשחק השני ברציפות של האדומים שהחלטות שיפוט עמדו במרכזו. מסקנה מרכזית מפתיחת העונה הנוכחית היא שהשנה פשוט אי אפשר להתחמק ממשחקים כאלה. בכל מחזור יהיו לפחות משחק-שניים כאלה, משחקים בהם כל התוכניות ייזרקו לפח בגלל אדום או פנדל מוקדמים שבעולם שלפני ה-VAR לא היו נשרקים.
החלטות שיפוט
הכדורגלנים בליגת העל לא מספיק אחראיים ומיומנים כדי להימנע מדריכות לא מכוונות עם הפקקים, מעבירות קטנות בתוך הרחבה, מנגיעות יד שנובעות מחוסר תשומת לב. לפני שנה השופטים לרוב לא היו רואים את ההתרחשויות הקטנות האלה או משתמשים בחוק ההיגיון שנדמה שהם מרגישים שעם העזרים הטכנולוגיים הם קיבלו פטור ממנו.
אין לי ברירה אלא לחזור על זה שוב: ההשפעה של ה-VAR על ליגת העל כרגע היא בעיקר במצבים בהם לפניו לאף אחד לא הפריעה השריקה המקורית. הוא מגביר בעיקר את הרנדומליות וחוסר הוודאות של כל משחק בליגה. ואם אי אפשר להתחמק מזה, צריך להתרגל לזה. עושה רושם שהשנה, עוד יותר מתמיד, היכולת להתמודד עם משברים ועם מצבים של חוסר ודאות תרים ותפיל קבוצות.
לכל קבוצה יהיו כמה שבועות רצופים בהם החלטות שיפוט יתאכזרו אליהן, רצף משחקים עם הרחקה מוקדמת, פנדלים משום מקום דווקא בדקות הטובות שלהן, חודשים שלמים, בהם התחושה תהיה שכל העולם התגייס כדי להפיל אותן. וזה מעבר למשברים הרגילים של קבוצות ליגת העל. קרית שמונה, נתניה והפועל ת"א, שלוש קבוצות עם סגלים מוכשרים, כבר הספיקו לחוות משברים כאלה ולהתקשות לצאת מהם.
נכון לעכשיו, נראה שהמצב הזה טוב להפועל חיפה. החבורה של חיים סילבס מראה בפתיחת העונה כושר הסתגלות מרשים. היא התאוששה בצורה טובה משני ההפסדים שלה, מרצף משחקים ללא ניצחון, מרצף כישלונות הבית שנמשך קרוב לשנה. צמד המשחקים מול הפועל ב"ש ורעננה איימו להוביל למשבר או לדעיכה איטית, אך בשבת האדומים כבר הוכיחו שהפעם הם לא נשברים כל כך מהר.
מוכנה מנטלית
הפועל חיפה הגיעה מוכנה למשחק והגיבה בצורה טובה להתפתחויות הלא צפויות שלו. מבחינה מקצועית, 35 הדקות שלפני ההרחקה של בן והבה (שלעומת מקרים אחרים במחזור הזה, הייתה מוצדקת והדגימה את חשיבות ה-VAR) הן החשובות עבור סילבס. בעקבות הפציעה של ניקולה גולאן, וכנראה גם בעקבות הקושי לצאת להתקפות מול רעננה, סילבס החליט לזנוח את שיטת שלושת הבלמים ולעבור לשחק עם ארבעה שחקנים התקפיים. לראשונה העונה, זה עבד.
יריבה שמדמיינת שהיא קבוצה גדולה ומגיעה עם ביטחון אחרי ניצחון הכתיבה סגנון התקפי מאוד והתאימה לרביעייה ההתקפית של הפועל חיפה. בעוד שהאדומים מת"א יצאו להתקפות מעניינות שהסתיימו בלא כלום, הם הותירו שטחים פתוחים שאפשרו לשחקני ההתקפה של האדומים מחיפה להגיע למספר מצבי הבקעה עד שאחד, במהלך התקפי נפלא, הפך לשער יתרון. הפועל חיפה הייתה הקבוצה התכליתית והטובה ביותר בדקות בהן שיחקו 11 מול 11.
היכולת לשמור על יתרון היא אחת התכונות הבולטות של הפועל חיפה השנה, ובשבת היא עשתה את זה גם בחסרון מספרי. נדיר מאוד בליגת העל שקבוצה שמאבדת שחקן במחצית הראשונה מצליחה לנצח משחק ולא לספוג. החבורה של סילבס עשתה זאת בזכות שילוב של נחישות, משמעת ומזל. נראה שהאדומים נהנים במיוחד להתמודד עם מצבים של לחץ מצטבר של יריבה לחוצה, איכשהו תמיד מישהו נמצא במקום הנכון וכל הזדמנות אפשרית פוגשת שחקן הגנה מוכן.
הפנדלים כבר היו הזדמנות להחזיר את הביטחון לשחקנים לטווח הארוך. סילבס אפשר לעדן בן בסט לבעוט את הפנדל הראשון למרות שגל אראל, שהוכיח שהוא פנדליסט נפלא בעונה שעברה, כבר שיחק. לעומת אראל, שמסתכל על השוער תוך כדי ריצה לכדור, בן בסט בעט בלי להסתכל ולמזלו הכדור נכנס. זה היה סיכון מחושב של סילבס, במצב בו הבקעת הפנדל הייתה חשובה במיוחד, והתגמול הגיע בכך שהמחצית השנייה הייתה הטובה ביותר של בן בסט העונה. אם עדן של העונות הקודמות התחיל להפציע בשבת, זה יכול להיות ההישג החשוב ביותר של המשחק הזה.
בשבוע שעבר התלוננתי שאראל לא מזכיר את השחקן של לפני שנתיים, מול הפועל ת"א גם הוא הפציע. הוא נכנס בדקה לא שגרתית בגלל ההרחקה של והבה ומיד הכניס אנרגיות למשחק. הפנדל השני הוא מהלך נחישות של אראל ושל מהראן לאלה. על הנייר, בחסרון מספרי הגיוני יותר היה להכניס במקומם את קווין טאפוקו האתלטי ואת אמרי וולשמן שמסוגל להחזיק בכדור, אבל סילבס ידע שהתכונה החשובה ביותר במצבים כאלה היא רעב, והוא זיהה נכון את הרעב של אראל להוכיח את עצמו מחדש ואת הרעב התמידי של לאלה.
כל זמן שיהיו להפועל חיפה מספיק שחקנים רעבים, ושסילבס יידע לזהות אותם, יכולת ההסתגלות של הקבוצה תישאר גבוהה.
