כמעט בלי לשים לב, שני משחקי הליגה הראשונים של הפועל חיפה השנה סימנו היסטוריה עבור המועדון: אלה היו שני המשחקים הראשונים של הפועל חיפה עם VAR. עבורי, לאחר שנה של צפייה במשחקים עם המערכת החדשה, כולל כאלה בהם הייתי מאוד מעורב רגשית, זו הייתה הפעם הראשונה בה נחשפתי לתופעה הזו כאוהד של ממש. אז הפעם אתחיל את הדיון מנקודת המבט של אוהד.
המסקנה הראשונה שלי היא שמישהו בעולם הכדורגל החליט שהלב של אוהד הכדורגל הממוצע לא עובר מספיק טלטלות בזמן משחק, בזמן עונה, בזמן החיים. הרגע בו השופט שולח יד לאוזן מצליח להיות מלחיץ יותר מכל התרחשות אחרת. בדרך כלל הרגע הזה מוביל להמתנה ארוכה שאין לאוהד כל דרך לדעת מה יקרה בסופה. לפעמים האוהד אפילו לא יודע על מה מדובר, מה בכלל נבדק, לאיזה כיוון.
התרחשויות אחרות במשחק אנחנו רואים ויכולים לצפות מראש ברמה מסוימת, גם החלטות שיפוט. כאשר השופט נמצא עם יד על האוזן, ההתרחשות לא נגישה עבורנו. זה נכון במיוחד לאוהדים במגרש, אבל גם כשרואים משחק בטלוויזיה לא תמיד ברור מה קורה. בדקות הראשונות של משחק הפתיחה של הפועל חיפה מול הפועל כפר סבא, השופט שלח יד לאוזן לזמן שהרגיש כמו 10 דקות. הוא כנראה בדק אפשרות לפנדל לטובת כפר סבא, אבל קשה היה לדעת בוודאות. בסוף הוא סימן להמשיך לשחק. לא קרה שום דבר, חוץ מהרבה מאוד מתח עבור אוהדי שתי הקבוצות.
הרגל של זמיר
התחושה הראשונית שלי באותו הרגע של שליחת היד לאוזן אולי מעידה על הבעיה הגדולה ביותר עם ה-VAR כרגע. התחושה הזו ממש לא הייתה "יופי, קרתה טעות ועכשיו יש הזדמנות לתקן אותה ולעשות צדק", אלא יותר בכיוון של "איזו שטות הם מצאו עכשיו?".
ביותר מדי מקרים מה שה-VAR עושה זה לקחת רגע מקרי, שלא ממש קשור לשטף המשחק, רגע שטוב ששופטים נטו להתעלם ממנו לאורך השנים, והופך אותו לכזה שמכריע את המשחק. נגיעות יד מקריות, מגע קלוש ששחקנים יודעים ליפול ממנו, דברים מהסוג הזה.
המסקנה הראשונה שלי היא שמישהו בעולם הכדורגל החליט שהלב של אוהד הכדורגל הממוצע לא עובר מספיק טלטלות בזמן משחק, בזמן עונה, בזמן החיים. עד שיהיו שינויים מהותיים, כדאי לאוהדי הכדורגל לקבוע תור שבועי אצל קרדיולוג
רגע ה-VAR המשמעותי ביותר של הפועל חיפה בשני המשחקים הראשונים מדגים את הנקודה. הוא הגיע לאחר שנס זמיר הרים רגל גבוהה מדי בניסיון להגיע לכדור ובלי לשים לב פגע בשחקן של כפר סבא. אלה מצבים שקורים מדי פעם ומסתיימים בכרטיס צהוב על הרמת הרגל. אבל שופט ה-VAR קרא לשופט המשחק למצלמה, מה שאומר שהוא חשב שמדובר בעבירה של אדום ישיר. שופט המשחק חשב אחרת ולא הרחיק את זמיר, אם הוא היה משנה את החלטתו זה כנראה היה משנה לחלוטין את המשחק. סביר שהפועל חיפה לא הייתה מנצחת ומאוד יכול להיות שהייתה מפסידה. משום מה, בכדורגל הישראלי כניסת ה-VAR לוותה באינפלציה בכרטיסים האדומים הישירים, עם ובלי קשר להתערבות המערכת. זו בעיה, כי כרטיס אדום מוקדם זו ההחלטה עם ההשפעה הגדולה ביותר על המשחק, בדרך כלל השפעה הרסנית. הרחקה מיד משנה את יחסי הכוחות, יוצרת יתרון ברור לאחד הצדדים ומכריחה את הצד השני לעבור למצב התגוננות. היא פוגעת מאוד באטרקטיביות של המשחק ובדרך כלל מכריעה אותו.
הטכנולוגיה והכדורגל
ההחלטה להכניס שימוש בעזרים טכנולוגיים למשחק הכדורגל היא החלטה מצוינת ומתבקשת. זו גם החלטה שתשנה את המשחק באופנים שעדיין קשה לנו להעריך. הבעיה כרגע היא לא במערכת עצמה (תמיד יהיו בעיות מקומיות קטנות), אלא בחוקים שהיא צריכה לאכוף. כדורגל הוא ענף שהחלטות השיפוט בו דרמטיות במיוחד. בענפים אחרים אין החלטה שיכולה להשאיר קבוצה בחסרון מספרי לכל המשחק, וגם החלטה להעניק לקבוצה מצב הבקעה כמעט וודאי במשחק בו מובקעים שלושה שערים בממוצע מכריעה חלק גדול מהמשחקים.
הבשורה הטובה היא שככל שמצטברים מקרים בהם החלטות VAR סביב התרחשויות מקריות ושוליות מכריעות משחקים, גדלים הקולות שקוראים לשינוי. מטרת העל לא צריכה להיות שאיפה לאכוף את החוקים הקיימים באופן המדויק ביותר, אלא לוודא שהחוקים מאפשרים משחק כמה שיותר אטרקטיבי והוגן, משחק שמוכרע פחות בגלל התרחשויות מקריות ושוליות ויותר בזכות היכולות המקצועיות של הקבוצות.
שינויים כאלה כבר קורים. לקראת העונה שהחלה, התחדדו החוקים לגבי נגיעות יד שמהוות עבירה והאופן שבו מותר לשוער לזוז בזמן פנדל של היריבה. נקווה שזו התחלה של מגמה שתוביל לשינויים מהותיים יותר. בינתיים, כדאי לאוהדי הכדורגל לקבוע תור שבועי אצל קרדיולוג.
