"התעשייה בישראל במצב אנוש אבל הפיך"- אומר התעשיין הוותיק שמואל דונרשטיין ויוצא למאבק על עתידה של התעשייה בישראל בבחירות הקרובות שייערכו ב- 2.2.2020 יתמודד דונרשטיין על תפקיד נשיא התאחדות התעשיינים כשמולו ד"ר רון תומר
רצפת הייצור – ביטוי שהוא חוזר ומזכיר כמעט בכל משפט, הוא אולי צירוף המלים החביב עליו ביותר וזה לגמרי לא במקרה. מי שנמצא בעולם התעשייה כבר יותר מארבעים שנה, מתהלך יום יום בין פסי הייצור באולמות המפעלים שלו, מכיר כל פריט שהוא מייצר וכל אדם שעובד למענו, שמואל דונרשטיין הוא ללא ספק האדם שדורך הכי חזק על רצפת הייצור.
אבל בימים אלה, שבהם התעשייה בארץ כמעט מגיעה אל סוף הדרך, דונרשטיין, האיש שיכול להציג לא מעט קבלות על יוזמות נועזות ועל הצלחות פורצות דרך, מוכן עכשיו לצאת קצת משערי המפעל ולעשות למען הציבור. מוכן להתגייס לטובת הכלל ולהתמודד על נשיאות התאחדות התעשיינים. המטרה היא לתרום מהידע ומהניסיון שלו, כדי להציל את התעשייה, שלדבריו מצבה אנוש אך לא בלתי הפיך:
"המניע היחיד שלי במירוץ הזה הוא להביא את היכולות שלי כדי שהמפעלים בארץ יהיו במקום המשגשג שבו הם ראויים להיות. מבחינתי זה צו השעה". או כפי שהוא אוהב להציג את זה כמשל הבית הבוער: "אם אתה נקלע לבניין שעולה באש, וכל יקיריך נמצאים בו, לא תפרוץ אל תוך הלהבות כדי להציל אותם?"
הקרב על הבית
לא בכדי דונרשטיין מגדיר את הקרב הזה על נשיאות התאחדות התעשיינים כמלחמה על הבית. לדבריו, רוב התעשיינים היום בארץ מיואשים ומותשים ממלחמות הקיום מול כוחות הממשלה המכבידים ומול הענק הסיני. אל ההתאחדות הם מתייחסים כאל גוף שאיבד את הרלווטניות שלו. חושבים שאין לו עוד כל ערך או משמעות, ואת זה בדיוק הוא רוצה לשנות.
לכן במצע שלו הוא מבטיח להפוך את ההתאחדות לגוף, שמטרתו העיקרית מתן שירות ומענה לצרכי כלל התעשיינים. לחזק את מעמדה של ההתאחדות בקרב מקבלי ההחלטות במדינה. לפעול לצמצום הבירוקרטיה והרגולציה. לעודד יצוא ישראלי ולסייע בקידום חדשנות, מחקר ופיתוח.
לצידו רצה כסגנית נורית הראל , דור שני לתעשייה מצליחה ויציבה, בתם של דבורה פישר ז"ל וד"ר אלי פישר ייבדל לחיים ארוכים. עם אחותה סיגל בר-און היא ממשיכה היום את מפעלם של ההורים, מעסיקה 600 עובדים. הראל רוצה להפוך את ההתאחדות לבית חם לכל התעשיינים.
יוצאים לדרך חדשה
שנה לפני תום הקדנציה שלו, הודיע הנשיא היוצא, שרגא ברוש, על התפטרותו מהתפקיד, על רקע הכוונה להגיש נגדו כתב אישום, בכפוף לשימוע, על עברות מס. מה שפתח את הדלת לפני אנשים כמו שמואל דונרשטיין, להתמודד על התפקיד, ולנסות להבריא את המצב החולה. מייד לאחר ההודעה על התפטרותו של ברוש נעשה מה שהוגדר כניסיון מחטף, ע"י רוני קוברסקי, לשעבר נשיא קוקה קולה, שניסה להשיג לעצמו תפקיד של ממלא מקום הנשיא ללא הליך של בחירות, אבל הצעד הזה סוכל ועתה מתמודדים על התפקיד שני מועמדים, דונרשטיין ומולו התעשיין ד"ר רון תומר, מבעלי חברת התרופות אוניפארם.
אם תשאלו את דונרשטיין מה דעתו על יריבו תומר, לא תשמעו השמצות, משהו מאוד נדיר על רקע אווירת מסעי הבחירות הכלליות היום במדינה לכנסת ישראל. מה שהוא כן מוכן להגיד זה רק, שהוא, דונרשטיין, מתאים יותר לתפקיד !
מי אתה, שמואל דונרשטיין
אפשר להגיד עליו הרבה דברים טובים, פוליטיקאי – לא אחד מהם. דונרשטיין יודע את זה וגם שומע לא מעט ביקורות על כך מהיריבים שמתמודדים מולו. אלא שהוא ממש לא מתרגש מזה. בכלל, הוא חושב שנשיא התאחדות התעשיינים לא צריך לדעת לדבר, צריך לדעת לעשות!
"בראש התאחדות התעשיינים צריך לעמוד תעשיין לא פוליטיקאי. הוא לא צריך לדעת להופיע בתקשורת ולחפש מצלמות או כותרות… זה צריך להיות איש של השטח ! איש עבודה!"
ואם יש מישהו שעונה על ההגדרה איש של השטח, זה בוודאי התעשיין שמואל דונרשטיין.
מייד אחרי שירותו הצבאי בחיל השיריון כמפקד טנק, החל את לימודים האקדמיים באוניברסיטת תל אביב בחוג לכלכלה, אבל הוא הרגיש שהשטח בחוץ קורא לו. עולם העשייה קרץ לו יותר מעולם האקדמיה. הוא עזב עוד לפני השלמת התואר. כבן לאבא תעשיין, מוטק'ה דונרשטיין ז"ל, יצא והקים חברת ממתקים שנודעה בשם "ממתקי מוטי".
מי בינינו שהיו ילדים באותה התקופה עדיין מתגעגעים לממתק המיוחד, ששמואל דונרשטיין בעצמו המציא, הבננית. מין ממתק בצורת בננה מצופה שוקולד. הוא היה אז רק בן 24, תעשיין בתחילת הדרך.
המפעל הוקם בשנת 1975 עם חמישה עובדים. שמונה שנים לאחר מכן נמכר המפעל ל"עלית" אבל אז כבר עבדו בו 300 פועלים: "בשנת 1983 עשיתי את האקזיט הראשון שלי ומכרתי את המפעל לקונצרן "עלית", שקנה אז את כל חברות ייצור הממתקים, שהיו בשוק והפריעו לו בדרך." והאקזיט הזה היה רק אות הזינוק להמשיך ולהסתער.
הדרך אל ההצלחה
עם הפנים אל העולם, הוא החל בפעילות של רכישת חברות ממדינות המערב והעברתן למדינות בדרום מזרח אסיה. אגב כך הקים במדינות אלה 14 מפעלים חדשים.
בארץ יזם והרים עוד שורה נאה של חברות ופעילויות עד אשר בשנת 2008 רכש את חברת "רב בריח" שהייתה אז כבר בהליך של פירוק תחת כונס נכסים ובה פחות ממאה עובדים. היום, אחת עשרה שנים אחרי הרכישה הנועזת ההיא, "רב בריח" היא חברה בת 6 מפעלים, רובם באזור התעשייה אשקלון, סמוך לרצועת עזה, המעסיקה יותר מ- 1000 עובדים. חברה שפועלת בטכנולוגיות מתקדמות ותוצריה נמכרים ב- 60 מדינות בעולם.
היום, כאשר גיל 70 כבר מחכה לו מאחורי הסיבוב הקרוב, דונרשטיין לא מחפש דרכים לרשום לעצמו עוד הישג כלכלי. היום הוא חושב על השליחות. על מה שישאיר מאחוריו לדורות הבאים, ולשם כך הוא נתלה באילנות גבוהים:
"תעשייה זו בנייה של מורשת. דן פרופר, מיכאל שטראוס, דוביק לאוטמן, אלי הורביץ וסמי סגול, אלה הם אנשים שמשאירים אחריהם מורשת של יצירת ערך."
אבל יותר מכולם הוא רוצה ללכת בעקבות מי שהוא מכנה, מורו הרוחני, סטף ורטהיימר: "וורטהיימר האמין שיצירת מקומות עבודה זה ציונות, אני רוצה להמשיך את דרכו. אני מאמין שתעשייה חזקה בארץ היא הדרך הנכונה להשאיר כאן את הצעירים שלנו."
הצלחה אחת בתחום הזה הוא כבר יכול לרשום לעצמו, בנו ליאור ובתו מאיה עובדים איתו היום במפעל "רב בריח".
תמיכה בספורט האולימפי
אחרי שייצב וביסס את מפעל "רב- בריח" דונרשטיין לא חשב שזה הזמן לקחת הפסקת מנוחה. לצד הקפדה עיקשת על הכנסת חידושים וטכנולוגיות מתקדמות לעבודה במפעל, פעילות שאינה מפסיקה לרגע, כי עולם פיתוח הטכנולוגיה אף הוא לא נח לרגע, הוא התפנה להשקיע זמן ומשאבים למען החברה.
היום חברת "רב-בריח" מעניקה חסות ותמיכה לספורטאים מבטיחים כמו הטניסאית יוליה גלושקו, קבוצת הכדורסל "בני רב-בריח הרצליה" ולמתעמלת האומנותית, עתירת מדליות הזהב, לינוי אשרם. על פעילות זאת זכה שמואל דונרשטיין בפרס המעורבות בקהילה ע"ש פולה מוזס לשנת 2019 .
עם הפנים לנשיאות התאחדות התעשיינים
דונרשטיין מאמין שצריך לעצור, לעשות ואז לקום ולהמשיך ללכת. לכן כאשר נשאל כמה קדנציות ירצה לשמש בתפקיד נשיא ההתאחדות, תשובתו הלא מפתיעה הייתה – אחת ! גישה מאוד חריגה ורעננה על רקע התפיסה המקובלת אצלנו, ולפיה משרתי ציבור נדבקים חזק לכסא. הוא יסתפק בקדנציה אחת, אבל הוא מתכוון לנצל אותה במלואה, כדי לדאוג להקלה מיידית במצבה של התעשייה, שזקוקה לרוח גבית ולתנופה של שינויי. ואת ההקלה הזאת הוא רוצה להשיג כבר במסגרת 100 הימים הראשונים שלו בתפקיד, אם ייבחר.
אחת המשימות החשובות ביותר, לדעתו, היא המלחמה נגד היבוא הזול: "אנחנו נגן על הייצור המקומי גם במכרזים ממשלתיים וגם במלחמה נגד העדפת היבוא על פני תוצרת הארץ. גם במניעת יבוא בהיצף או בהורדת מכסים, שפוגעים ומחסלים תעשיות רבות ברחבי המדינה. נילחם להגם על היצוא הישראלי מספוקלנטים או ממוסדות פיננסיים, שמרוויחים על גבינו רווחי ענק."
דונרשטיין מתכנן מערכה מרוכזת נגד כל הכוחות המאיימים והמגבילים את התעשייה בארץ, בראשן הממשלה, שמערימה קשיים מיותרים. אחת הבעיות הקשות ביותר של התעשייה כיום היא כוח האדם: "נדאג לביטול הרגולציה על העסקת פלסטינים ולהעסקתם באופו שווה. נדאג לייבא מומחים בתחומים ספציפיים, שייסייעו להעלות את הפריון. נדאג להטבות מיוחדות לעובדי התעשייה והדבר החשוב ביותר, נדאג לחבר את אנשי חברות ההזנק, הפיתוח והחדשנות הטכנולוגית, עם אנשי התעשייה, שיכולים לבצע את הרעיונות האלה. או במילים אחרות- מרמת החייל והרצליה הישר אל דימונה ואשקלון. זאת בעיניו הציונות החדשה.
שליחות ציונית
בנובמבר האחרון פורסמה לראשונה התכנית "מפעלים נגד טרור". זוהי תכנית פעולה שיזמו ראשי יישובים בעוטף עזה ונרקמה מתחת לפני השטח, ותכליתה להקים בשטחי הקרקע שבינם לבין הרצועה מפעלי תעשייה שיספקו עבודה לאלפי פועלים פלסטינים. התכנית שנוייה במחלוקת, היו מי שהטילו ספק ביכולת לעבוד בבוקר מול מי שזורק עליך קסאמים בערב, אבל שמואל דונרשטיין מתלהב. הוא מכיר היטב את תנאי העבודה תחת הפגזות, מהניסיון במפעל שלו באזור התעשייה הדרומי באשקלון. אבל הוא רואה בזה דווקא את השליחות: "כאשר היום חסרים בתעשייה שלנו כ- 60 אלף עובדים, ובאותה ההזדמנות גם נפתור את המצוקה הזאת וגם נוכל לספק מקומות עבודה לצד השני ולהוריד את המתח שם, זה יהיה פשוט נהדר!"
זאת הרוח שמביא איתו המועמד לנשיאות התאחדות התעשיינים. מי שאחרי עשרות שנים של עשייה והצלחה חושב גם על הצד שכנגד. מאמין שבפעולה מחושבת ומדויקת אפשר יהיה להחזיר את התהילה לתעשייה הישראלית. אפשר יהיה להציג את ישראל לעולם כמובילה בתחום התעשייה כפי שהיא מובילה בתחום ההייטק. תעשיין ואופטימי, כפי שהוא מעיד על עצמו.
