33 שנים עובדת ברכה אסטרוק כאחות במרכז הרפואי לגליל בנהריה. בשבע השנים האחרונות היא אחות אחראית ומדריכה קלינית במחלקת עיניים. לפני כן שימשה בתפקידי סיעוד שונים, ביניהם אחות מוסמכת במחלקת טיפול נמרץ לב ואחות סגנית אחראית במחלקה הנוירולוגית.
היא כבר חוותה אירועים מטלטלים, כמו למשל מלחמת לבנון השנייה, אבל ימי המלחמה הללו מזמנים לה מציאות שעולה על כל דמיון.
במשמרת הבוקר, משמשת ברכה אחות אחראית במחלקת עיניים, הממוגנת בימי המלחמה מפני טילים וממוקמת במתחם התת-קרקעי של המרכז הרפואי. בשעות הערב היא פושטת את מדי האחות המסורה ומתפנה לבשל אוכל ביתי נהדר עבור חיילים של שני גדודי צה"ל, המוצבים סמוך לגבול הצפון.
ולא זו בלבד, אלא שהיא גם מאפשרת לחיילים בסדיר ובמילואים להיכנס לביתה, להתרענן במקלחת טובה, לכבס את בגדיהם ובכלל להרגיש בבית.
ברכה, אם ל-5 ילדים, שניים מהם חיילים המוצבים בדרום (בן בשירות סדיר ובת בשירות מילואים), נשארה בביתה במושב לימן, בו היא מתגוררת, גם לאחר שבעלה וילדיה התפנו לבית מלון במרכז הארץ יחד עם שאר תושבי לימן, בין השאר כדי להישאר עם המטופלים במחלקה.
"אני לא חוששת מהטילים ומאמינה שלכל אדם יש את גורלו שנכתב ונקבע מלמעלה", מסבירה ברכה את החלטתה שלא להתפנות מביתה.
כשהיא מדברת על החיילים, עיניה נוצצות וקולה נסדק מהתרגשות. "הם כמו הילדים שלי. הבית שלי פתוח עבורם 24/7", היא מספרת, "בסוף השבוע האחרון בישלתי סיר ענק של חמין לחיילים, ובנוסף הכנתי להם 300 יחידות של קובה. אני ממוצא כורדי וסוף סוף מצאתי שימוש הולם לסירי הענק שבמטבח".
לברכה תואר ראשון בסיעוד ותואר שני במינהל מערכות בריאות, והיא נותנת את כל כולה למחלקת עיניים, יחד עם הצוות הרפואי והסיעודי. האיום מצד החיזבאללה גרם לכך שהמחלקה שלה מצטופפת כעת במתחם התת-קרקעי באותו מקטע משותף עם מחלקות נוספות.
"אנו עושים את המקסימום בנסיבות הקיימות", היא מוסיפה, "זה נכון שצפוף כאן ולא מקום אידיאלי לאשפוז, אבל רוח הצוות פה מדהימה. אנחנו צוות מגובש שתומך ומעודד אחד את שני. יש מסירות בלתי רגילה למטופלים והמוטיבציה גבוהה".
מפקד באחד הגדודים הצה"ליים שנהנים מהאירוח ומהפינוקים של ברכה, מספר: "ברכה היא מתנה מדהימה שקיבלנו בעת הזאת של מלחמה. לפעמים אני מרגיש שהיא רוצה לתת לנו יותר ממה שאנחנו מסוגלים לקבל. אין לי מספיק מילים להודות לה, בשמי ובשמם של מאות חיילים מהאזור".
