לפני המשחק אתמול נגד ראשון לציון התקיים טקס פרידה חגיגי מאריה אקרמן, מגדולי השחקנים שגדלו במועדון, שקיבל תשורה והמון כבוד. בנצרת עילית אמרו כי הם מקווים שהדבר יפתח עידן חדשים בין הצדדים, לאחר שכדורגלן ומאמן העבר נעדר מהמגרשים במשך מספר שנים.
אקרמן עלה מקבוצת הנוער של המועדון דווקא כ… שוער. "יעקב שמש אימן אותי בנוער, נמרוד ברין היה המאמן הראשון שלי בבוגרים, הוא עשה לי הסבה לתפקיד הבלם", הוא נזכר. בשלהי הקריירה הוא שיחק בהפועל חיפה ובהפועל קריית שמונה, אולם סיים אותה בנצרת עילית.
למרות שלא היה גבה קומה, לאקרמן היה משחק ראש משובח, אחד הטובים בארץ באותם הימים. "היה לו ניתור פנטסטי, הוא לקח כדורי גובה לשחקנים גבוהים ממנו", אומרים שחקנים ששיחקו לצדו. אקרמן היה שותף בכיר לחמש העונות המופלאות (למעט האחרונה בה הקבוצה ירדה) של הפועל נצרת עילית בליגה הארצית, אז הליגה השנייה, ימים בהם הגיעו 3000 אוהדים לכל משחק בית ועיר שלמה עמדה מאחורי הקבוצה, מה שלא קורה בימים אלה.
לימים מונה למאמן הקבוצה בליגה ב' ("אני הבאתי לארץ את טוד גודמן, חלוץ אמריקאי ששיחק בג'מייקה") ומאוחר יותר מונה למנהל המקצועי. אקרמן לקח הימור כאשר החליט לתת את שרביט האימון למאמן מליגה א', ירון הוכנבוים, שאימן בהפועל כפר כנא, והשאר שייך להיסטוריה.
אקרמן נראה נרגש ביותר כאשר ראש העיר, רונן פלוט, העניק לו את התשורה, ("מודה לראש העיר, אני יודע כמה הוא מינף את הטקס") לקול מחיאות הכפיים של הקהל. הוא הגיע מלווה בבני משפחתו ועלו איתו לכר הדשא הנכדות. הוא לא שכח לציין את עובד גרינפלד ז"ל ואת ג'ורג' שטרית, שהיו שחקנים בולטים והלכו לעולמם וכן את מזכיר הפועל המיתולוגי, יעקב גולדברג, "שהכי השפיע על הקריירה שלי יחד עם חיים אזולאי".
אקרמן הנרגש סיכם: "מודה לכל מי שתרם לאירוע, זה לא דבר מובן מאליו, יש עוד שחקנים ראויים לא פחות ממני, מקווה שיימצא בעיתוי וגם הם יקבלו את הכבוד המגיע להם, מודה למשפחה שלי שהלכה איתי באש ובמים במשך עשרות שנים. מאחורי כל שחקן מצליח עומדת אישה עוד יותר מצליחה ואני חייב המון לאישתי זהבה".
