בספטמבר לפני 80 שנה החלה מלחמת העולם השנייה הארורה, ממנה שרדו סבי, ברוך (בוריס) זאבי(וולף) ז"ל ושני בני דודיו, מיכאל ויעקב פויירינג ז"ל, גם הם נצר לסבא אליקונה וולף. שלושה ניצולים יחידים מתוך 25 ניצולים יחידים מהעיירה גלנייני (הסמוכה ללבוב).
ב- 19.9.58בדיוק לפני 61 שנה, עלו ארצה מלבוב סבי וסבתי, ברוך ורבקה זאבי(וולף) ושני ילדיהם יוסי (אבא שלי) ופיקי (דודתי).
ב- 19.9.97,יט באלול בדיוק היום נפטר סבי.
ב- 19.9.19, אנחנו ,13 צאצאים, דור שני ושלישי, יצאנו למסע שורשים ללבוב וגלנייני.
אבי ודודתי חזרו ללבוב עיר הולדתם, אותה עזבו כשהיו ילדים. ביקרנו בגלנייני ובתחנות הנוראיות שעברו בוריס, יעקב ומיכאל בשנים המקוללות ההן.
אמונה דתית עמוקה אפיינה את ימי ילדותו בעיירה גלנייני אחריה התחקינו בדיוק 80 שנה אחרי שהסובייטים פלשו לגלינייני ב- 17.9.39.הימים הנוראים בגטו פשמישלני, במחנות יקטרוב וקורביצה וביערות, ערערו את האמונה האדוקה וכמעט ריסקוה. בכל השבילים הללו הלכנו. אוחזים בנפתולי הזיכרון. בכל התחנות הללו פסענו, הצטמררנו, התחברנו, התרגשנו, שרנו, זכרנו ונזכרנו, סיפרנו ושיתפנו, חיבקנו וחבקנו. חבקנו יחד מורשת מפוארת וסיפורים נוראים, שהבטחנו כולנו לעולם לא לשכוח ולספר. בגלנייני היינו בתחנת הקמח של אליקונה וולף, המוקפת במטע תפוחים. אותם תפוחים שכשנרקבו ונפלו ארצה, היה סבא הילד מתגנב ואוכל אותם.
עברנו בחורבות בית הכנסת הישן וצעדנו לאורך הנהר בו נהגו סבא, מיכאל ויעקב לרחוץ בחוזרם מן ה"חידר". זיהינו את כל המקומות מתוך התיאורים אותם חקקנו בקרבנו מילדות. במחנות וביערות, על אף השנים וטשטוש הראיות, נגענו בתפאורה החיה וחשנו את המראות והקולות. ביער העבות, אי אפשר היה שלא לדמיין את מקומות המסתור של סבינו הפרטיזנים ואת מסלולי המוות לאורך היער.
חשנו כיצד העלייה התלולה בה עלינו לעבר קרחת היער, היא אותה עליה ממש בה התדרדרה המשאית שהובילה את סבי, ערום כביום היוולדו לקראת הירי ההמוני ביער. בעקבות הידרדרות המשאית ניצלו חייו. במחנה העבודה קורביצה בו היינו, הם הועבדו בפרך. באחד ממסדרי התלייה השבועיים, נצטווה סבי לתלות את אביו החולה. הוא הוכה באופן אכזרי, משום שסרב. הוא הועמס על עגלת המתים כיוון שנחשב כמת. הוא ניצל שוב כשהתגלה על ידי אחד העובדים.
בסיומו של המסע, נוכחנו שוב הלכה למעשה כי הצורר הנאצי לא הצליח במזימתו ,וכי מצמרת העץ מבשילים פרות ופרחים לתפארת. בשיחת הסיכום שערכנו בלבוב נתבשרה יעל, ביתו של יעקב פיירינג, כי היא ובעלה הפכו לסבא וסבתא רבא, ונינם הצעיר נושא את השם זאבי.
בשנת תש"ף, השנה החדשה, אני מרגישה שתמונת משפחתי ששורטטה במהלך השנים, הוטבעה לדורות.
