עכשיו תורי

הסיפור של בועז פרי הוא סיפורו של נער ביישן ונמוך, שחבריו הקניטו אותו ובתיכון הפך לכוכב. אחרי שנים, בהן כבש את כל הפאבים בקריות, הופיע בספינות פאר וניסה את מזלו ב"אקס פקטור", בתחילת פברואר הוא יופיע לראשונה ב"קופה פתוחה" במועדון הביט, ואומר: עכשיו תורי. לפני כ-20 שנה, כשעמק האלכוהול היה בשיא פריחתו, שלט פרי בברים ופאבים בקריות ומלהיב את הקהל הצעיר בערבי קריוקי ושירה.

הוא נולד לפני 43 שנה בחיפה להוריו מרים וגדעון. אימו היא סיפור בפני עצמו, ילידת גוואטמלה, שהתאלמנה בגיל 19 ועלתה לישראל כשהיא בהריון. בארץ ילדה את בנה, צביקה, ומספר שנים לאחר מכן, הכירה את גדעון, נישאה לו, ובועז נולד.

"הייתי ילד מאוד מפונק, פחדן וביישן", מספר פרי, "דומה להורים שלי. אבא שלי טיפוס קצת פחדן וביישן, ואני מאוד דומה לו באופי. עד התיכון סבלתי, כי מצד אחד הייתי הילד הכי נמוך בשכבה, הקניטו אותי וקראו לי 'גמד'. בכיתי הרבה בתור ילד, הייתה לי ילדות לא פשוטה ולא קלה. מבחינת בנות, זה לא עבד תמיד בגלל זה, לא הייתי המקובל בחברה, תמיד השלישי-רביעי. בתיכון זה השתנה. למדתי בכפר גלים, ואז הוקמה להקה. מגיל מאוד צעיר נמשכתי למוזיקה, אבל שם ניתנה לי ההזדמנות. מנהל הלהקה ראה שיש בי משהו ונתן לי סולואים. בחורות קרקרו סביבי, התחלתי להתלבש ולהתנהג בהתאם, והפכתי לנער הכי מקובל בתיכון. הייתה הרבה קנאה מצד בנים שלא קיבלו את זה והיו מתנכלים לי, מחכים לי ליד ההסעות, אבל אחרי שנה זה השתנה כי הם הבינו שהם צריכים להתבגר ולתת לי את הכבוד".

אהבה בגוואטמלה

בצבא שירת פרי בלהקת פיקוד מרכז, וכבר אז החל לכתוב ולהלחין ואף לימד את עצמו לנגן על גיטרה. כשהיו לו מספיק חומרים, החליט להפיק אלבום.

"אחרי הצבא טסתי לארה"ב והתגלגלתי לגוואטמלה לבקר את המשפחה. הכרתי שם בחורה, שאחרי חודשיים נתנה לי סטירה וזרקה אותי. זו הייתה האהבה הראשונה המשמעותית בחיי. כתוצאה מכך הצטברו חומרים לתקליט, שיניתי את החומרים המקוריים שהיו, והתקליט הפך למאוד רומנטי. התפרקתי עם דמעות. אני זוכר שטסתי למקסיקו כי רציתי לשכוח ממנה ובמטוס כתבתי את השיר 'מרכז העולם'".

פרי חזר לישראל ובאופן טבעי החל להופיע בברים בעמק האלכוהול. "ההופעה הראשונה שלי הייתה ב'דד ליין'. התחלתי כמלצר מזמר. שם ניתנה לי ההזדמנות הראשונה להופיע, הקהל ביקש אותי שוב ושוב וגיליתי את  היכולות שלי. במקביל, הכרתי תקליטן והרמנו את המופע הראשון שלנו בברים. זו הייתה תקופה מפורקת, ברים היו מפוצצים, עשינו שלוש שנים של היסטריה, ובאותה התקופה עברתי להתגורר בקרית ביאליק. גרי וולודבסקי, שהיה באותה התקופה המפיק של להקת "אתניקס", הפיק את התקליט הראשון שלי וזה עלה הרבה מאוד כסף. התפרקתי כלכלית, כי זו הייתה השקעה עצמית שלי. אז לקחה אותי חברת תקליטים בשם בי אן אי, שהייתה חברה בת של הליקון. הקליפ הראשון היה שיר שנקרא 'כמו מלך', שזכה במקום הראשון בערוץ 24, שרק החל אז. לצערי, התקליט לא ממש הצליח".

פרי החל להופיע בלהקת החתונות "מוניטין האורות", ולאחר שיצר לעצמו רפרטואר של שירים, הצטרף ללהקת "מנדרין", שבימים ההם הייתה בשיאה. אלה היו תחילת שנות ה-2000, ופרי היה עסוק יותר מתמיד, בכתיבה וביצירה ובהרקדת ציבור הבליינים בקריות. "המשכתי להוציא חומרים בהפקה עצמית עם יחסי ציבור שלי. שירים רבים הצליחו בערוץ 24. שידרתי ברדיו חיפה את התוכנית 'תזיזו את האגן' שמאוד מצליחה והרדיו עשה לי אחלה פרסום".

תפקיד בסלאח שבתי

חלק מהעניין הוא להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. באותה התקופה יצא פרי עם בחורה שעבדה כמנהלת ההצגה "סלאח שבתי" של תיאטרון הבימה, בכיכובו של זאב רווח. היא הכניסה אותו לאודישן של "זיגי", והוא קיבל את התפקיד. "זאב רווח מאוד אהב אותי. הצגתי איתו במשך שנה. מעולם לא למדתי משחק, מה שגרם לי לחששות ולפיק ברכיים בכל פעם שהייתי עולה על הבמה. אני זוכר את עצמי הולך לזאב רווח, יושב איתו ואומר לו שאני רוצה לעזוב. הוא כמעט התעלף, אמר שהוא אוהב את הקול שלי, וכך גם הקהל. אמרתי לו שאני לא יכול, אני מפוחד על הבמה ואני פשוט לא יכול. אני אדם שמאוד מאלתר וקשה לי להיצמד לטקסטים, וזו הסיבה שלא למדתי מעולם משחק. אני לא מתחרט שעזבתי את ההצגה, אבל כן מתחרט שלא למדתי משחק. מאוד רציתי להיות בערוץ ילדים והיו לי המון הזדמנויות, אבל אף פעם לא העזתי, כי תמיד פחדתי מאודישנים".

מיד לאחר מכן, הכיר פרי את משפחת כספי, שלקחה אותו להיות הקרוס דירקטור באוניית פאר. "כדי להיות אחד כזה צריך להיות מולטי טאלנט. קודמי בתפקיד היה הזמר אדם. ניתנה לי הזדמנות באמת גדולה להחזיק את ספינת 'פסטיבל דרים', ואז התאהבתי באוניות. הכוח שיש לך להופיע מול אלף איש באמפי של האונייה, כשאתה המופע המרכזי, וכולם שם בשבילך. אתה המלך, אתה לא זמר הבית, אתה המופע של הספינה. אלה היו חמש שנים של טירוף, כל החוויות הכי גדולות וכל הפנטזיות הכי גדולות שאדם יכול לחלום עליהן, אני הגשמתי. חמש שנים אולי הכי יפות בחיים שלי, עד שלצערי החברה פשטה את הרגל".

האודישן באקס פקטור

פרי חזר ליבשה והתחיל מחדש. חברים שכנעו אותו לפתוח מועדון לילה, ופרי  השתמש בכל חסכונותיו כדי לממש את החלום. "מועדון הלילה 'איב' בקריות היה הטעות הכי גדולה בחיי. שמתי את כל הכסף שלי על המועדון וזו הייתה טעות. למרות זאת, הייתה תמימות בתקופה של המועדונים. אנשים היו באים פשוט לבלות, לא היו פלאפונים ופייסבוק ולא היה את הרוע הזה. באו רק לשמוח ולשיר וליהנות מהשטויות שהייתי אומר". פרי אמנם התרסק עם המועדון לאחר שלושה חודשים, אבל המשיך להופיע מדי ערב.

לפני כשנתיים, הלך לאודישן של אקס פקטור. "אקס פקטור הגיעה מתוך התערבות עם חבר טוב. הוא התערב איתי שאני לא עובר, אני אמרתי שאעבור ואגיע לנוקיה לאודישן בפני השופטים. מצד אחד, לא רציתי ללכת, אבל מצד שני, חשבתי שהם מחפשים אחד שבאמת יש לו אקס פקטור, אדם שיבוא עם הקול והנוכחות שלו, אבל זה לא היה כך. הכל התחיל באודישנים, כשהם ציוותו אותי למקום של שמאלץ. התחקירניות, שלא אשכח אותן לעולם, הלהיבו אותי. הייתה אחת שאמרה לי שאספר כמה אני טוב וכמה שהופעתי בחו"ל ואני סיפרתי והתלהבתי, והם רכבו על זה. משה פרץ הופיע איתי על הספינות והיה חבר מאוד קרוב שלי, ושירי מימון הכירה אותי מהקריות ועבדה איתי בלהקת מנדרין. האודישן שלי היה בשבילם שוק היסטרי. מכיוון שסיפרתי לתחקירנים שאני מכיר את משה ושירי, הם קיבלו הוראות ללכת נגדי. האבסורד הכי גדול שאם מסתכלים על התוכנית שבה הופעתי, רואים שבהתחלה אני נכנס, ועברי לידר עוצר אותי ומוציאים אותי, כי נכנסתי בהתלהבות. הסיפור האמיתי הוא שנכנסתי בריצה והמשדר שלי נפל, אז עצרו את התוכנית וערכו את זה מחדש, ואפילו אמרו לעברי שיגיד: 'היי, צא החוצה".

כשפרי צפה בצילום הערוך, הוא חטף, לדבריו, סטירת לחי מצלצלת. "גם את השיר הם שינו לי. רציתי לשיר שיר קצבי של רובין וויליאמס והם ביקשו ממני לשנות את השיר, לשמאלץ. טעות היסטרית, אבל אני יכול להגיד שאחר כך משה סימס לי שהוא מתנצל על הבחירה השלילית שלו, כי זה לא היה תלוי בו".

היום הוא במקום אחר, אבל עדיין טוען שהאודישן שלו מופיע ראשון ביוטיוב ולא עושה לו טוב. "כל התכניות האלה – דה ווייס, כוכב נולד, איפה כל הזמרים שזוכים? נעלמו. זו מכה, וטוב שלא התקבלתי, כנראה שזה משמיים".

בשלוש השנים האחרונות עובד פרי כזמר הבית של מלונות רימונים וקראון פלאזה בים המלח. שם הכיר את מנהלת הבידור, רחלי. "נדלקתי עליה ברמה שהרבה שנים זה לא קרה לי. התעוורתי לגמרי וחיזרתי אחריה כמה שבועות טובים. בהתחלה היא לא רצתה, כי היה לה חבר והיא צעירה ממני ב-15 שנה, ממש לא הייתי הטייפ קאסט שלה, אבל אני חיזרתי וחיזרתי, עד שזה קרה. זה עבד בגדול, אחרי שמונה חודשים הצעתי לה נישואים, ושנה אחרי זה התחתנו. היום הם הורים למיה, בת שנה וחודשיים. "רחלי ילדה לי את המתנה הכי יפה בעולם, ובשבילה אני מתעורר כל יום בבוקר. נכנסתי לחיי משפחה והבנתי שהחיים זה לא פיקניק. אי אשר לקום בשעה 11:00 כל בוקר, אז התחלתי ללמוד להחליף חיתולים, להכין בקבוקים ובעיקר לא לישון הרבה. זה חישל וביגר אותי, נתן לי תובנות אחרות בחיים, זה לא רק בועז במקום הראשון, זה קודם כל מיה, ורק אחר כך אני".

אנרגיות של עינת שרוף

בשנים האחרונות מתמקד פרי בשירי ארץ ישראל היפה, בשילוב עם שנות ה-60 ונגיעות ספרדיות, והוא מופיע בעיקר בפני קהל שברובו בגילאי 40 פלוס. "אני נוגע בחתך של הקהל המבוגר, נותן להם לשיר בקולי קולות ואני בא באנרגיות של עינת שרוף, מרקיד את הקהל על השולחנות, משלב גם לועזי, שר באנגלית וספרדית, קלאסיקות של 'אסקימו לימון', אני שם לגמרי".

לקראת יום הולדתו ה-43 בתחילת פברואר, הבין פרי שאולי הדבר היחידי שלא עשה, היה לפתוח קופה. "אמרתי לעצמי שאני רוצה שזו תהיה מתנת יום ההולדת שלי, ואני עושה את זה בשבילי. כשפניתי ליובל קאופמן מהביט, הוא מיד אמר לי 'בוא'. זו תהיה סוג של פרזנטציה. אני מביא לשם מצלמות שיצלמו אותי. עשיתי המון, הרבה יותר מהמון זמרים שאני מכיר, אפילו גדולים, הופעתי עם להקת מנדרין בכל העולם, בהופעות בחו"ל ליד שאקירה ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות בביט ולא אכפת לי אם יבואו 50 איש או 200 איש. אני עושה את המופע הזה בשבילי ואני חייב להגיע, תוך שנתיים, להופעה באודיטוריום בחיפה".

פרי חתום בחברת התקליטים "תטה", שעושה דאנס ופופ בינלאומי, ואת החומרים האלה הוא משווק יותר לשוק הבינלאומי ואפילו מצליח. "הייתה הצלחה, הזמינו אותי למסיבות בחו"ל, שידרו את השירים שם ברדיו, עשיתי וידיאו קליפים מאוד רציניים שהצליחו בארץ, אבל את השירים האלה אני לא שר בהופעות שלי".

לבימת הבית יעלה פרי ב-2 בפברואר, והוא מתרגש, כאילו זו הפעם הראשונה שהוא עולה על הבמה. "המופע הזה בביט הוא אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בעולם, בגלל שאני עושה את זה לקהל הפתוח וזה סימן שאלה היסטרי מבחינתי, אם יבואו אנשים, כי זה לא קל. אני עובד בלי יחצנית צמודה, בלי מנהל אישי, בלי אמרגן או חברה גדולה מאחוריי, אני עצמאי לגמרי. יובל קאופמן עוזר לי, עושה עבודה מדהימה ואנחנו אופטימיים ברמה היסטרית. כולם מפרגנים ועכשיו נשאר רק לראות אם הקהל יצביע ברגליים. זה לא מופע שאני רוצה להרוויח ממנו, עשינו את זה בזול, 30 שקלים לכרטיס, אמרתי שאני רוצה רק לכסות את עלויות המופע. בעזרת השם אגיע עם המופע הזה לברל'ה ולזאפה ולכל מקום".