בשנות ה-20 של המאה הקודמת, החל דוד בן גוריון לבצר את מעמדו במסגרת מפלגות השמאל הפועלי בארץ ישראל. בן גוריון היה יו"ר מפלגת פועלי ציון ומזכ"ל הסתדרות עובדים. בליגה שלו היו ד"ר חיים ויצמן, שנחשב לשר החוץ של הציונות, חיים ארלוזורוב ויצחק בן צבי. בן גוריון, שהיה עדיין אדם סגור ולא איש רעים להתרועע, הצליח ליצור קשר עם יהודים עשירים ברחבי אירופה ואמריקה, ואלה תרמו לו בעין יפה ספרים, שהיו "חולשתו" העיקרית. הוא היה רחוק מנהנתנות, אך קידם בברכה תרומה ומתן של ספרים.
בנקודה הזו צריך לזכור שני דברים. לבן גוריון לא היו יכולות להוקיר טובה כלכלית לאותם אנשים באותן עמדות שהחזיק בזמנו, ואפילו את אביו התקשה להעלות ארצה ולדאוג לכלכלתו. את רוב הספרים שקיבל, תרם אחרי מותו, למדינה ולמוזיאונים שונים. יחד עם זאת, הקשר בין אנשי ממון לבין פוליטיקאים ציונים התקיים כבר לפני כמעט 100 שנה.
אני לא מתרשם מהסיפור העכשווי שבגינו נחקר ראש הממשלה – סיגרים יקרים ובקבוקי שמפניה. סביר להניח שבנימין נתניהו עוזר לארנון מילצ'ן בעניין הוויזה שלו, גם אם לא היה מפטם אותו בסיגרים ושמפניה. הבעיה איננה במתנות, אלא בסימפטום. אנשי ממון שמריחים את חולשת ראש הממשלה, שאוהב מתנות יקרות, שאוהב נהנתנות ושאוהב שהדברים ימומנו מכיסי אחרים. זה מקום של נקודת תורפה שיכולים לנצלה בשעת כושר, בבחינת שלח לחמך על פני המים, או השמפניה.
היה לי חבר בעל תפקיד בכיר בעיריית חיפה, שחולשתו הייתה מכבי חיפה בכדורגל. כל פעם שמישהו הביא לו הזמנה למשחק, הוא היה דוחה אותה על הסף, מסביר שהוא מרוויח מספיק בשביל לרכוש מכיסו כרטיס למשחק. בכך סתם פרצה אפשרית ובעיקר רינונים וצרות עתידיות. אני מקווה, בשביל כולנו, שבנימין נתניהו לא יגיע בפרשות הנחקרות לכתב אישום. נבצרות ראש ממשלה היא בעייתית מדי בימים קשים אלו העוברים על הציבור בישראל. החלשת ראש ממשלה היא פגיעה קשר בביטחון הפנים והחוץ של כולנו.
