איש העסקים , יצחק בן שבו במאמר נוקב אודות חולשת מערכת המשפטית בסוגיית תלושי המזון.
"שימו לב לדיוק המדהים במילה "צער" לא את הרעב עצמו אלא את הצער והכאב בוא שרוי אדם שאנני מסוגל לכלכל את עצמו על אחת כמה וכמה הורה שאינו מסוגל לזון את משפחתו.
זה כאב בלתי נתפס, זו תחושת אפסות וחוסר אונים היכולה להביא אדם לעשות מעשים נואשים.
"מים רבים זרמו בנהר המשפט החוקתי מאז ניתן פסק הדין בפרשת בנק המזרחי והשינוי הנורמטיבי במעמדן של זכויות האדם נשא עמו בשורה לרבים. הוא נשא עמו בשורה לנושים ולמנהלי תיקי השקעות. הוא נשא עמו בשורה לשוחרת קורס הטיס ולמבקשת להימנות על דירקטוריונים ממשלתיים. סבורני כי ברוח זו נכון לקבוע כי השינוי נושא עמו גם בשורה לעותרים שעניינם שאוב מלב-לבו של הצורך בהכרה חוקתית בזכות לכבוד".
כתב בדעת מיעוט כבוד השופט אדמונד לוי ז"ל בבגץ "מחויבות לשוויון ולצדק חברתי" בניגוד מוחלט לדעת 6 שופטי בגץ שישבו עימו בדין ולא בכדי …
מי שרוצה להבין מדוע שיבדוק טת הביוגרפיה של כל אחד מהם לעומת זו של אדמונד לוי.
והנה 20 שנה אחרי וכאילו כלום לא השתנה השבע שוב אינן מבין את צער הרעב.
יש את הג'ינג'י זה שמחתים על חוזים דרקוניים זה שגובה סכומי עתק של מיליונים בגין תיקים, אז הוא הגיש תביעה לבגץ בתואנה כי הקריטריונים אינם שוויוניים.
יש את שופטי בגץ כל אחד מהפ משתכר 85,000 ₪ ברוטו החליט להוציא צו ביניים ומונע לעת עתה את חלוקת תלושי המזון.
בעוד שבוע נחגוג כולנו בהוד והדר את ראש השנה היהודי נברך איש רעהו בשנה טוב ומתוקה מי מאתנו ילך לבית הכנסת חבוש במיטב המחלצות יחזור למשפחתו ולבית המואר וכולו לובש חג לברכות השנה החדשה לארוחת חג מדהימה שכולם טורחים שתהיה מושלמת
ויש כאלו שלא, כי לא יהיה להם במה למלא את שולחן החג שלהם, זוכרים את הצער ההוא מלמעלה – אז זה זה !
עכשיו אני לא יודע אם זה נכון או לא נכון ואם באמת הקריטריונים אינם שוויוניים והאם זה בכוונת מכוון.
מה שאני כן יודע זה שלא מתקנים עוול בעוול !
אין סיבה לגרום צער עצום לאלפי משפחות במדינת ישראל ואם ליוזמה הנפלאה הזו ( בעיניי לפחות ) יצטרכו לשנות את הקריטריונים מדוע עכשיו.
גבהות הלב ואטימות הרגש בשם איזה צדק אמורפי יגרול לכך שאלו לא יקבלו וגם אלו ?
האם זו צרות עין ואליטיזם טהור המיועד להשפיל עוד יותר את החלשים ביותר בחברה שלנו
אין עוררין על כך שאלו המיועדים לקבל את תלושי המזון הם עניים מרודים והלוואי שלא נצטרך לתת לאיש וכל אחד יזכה לשפע רוחני וחומרי די צרכו – הלוואי !
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד ונכון לרגע זה עשרות אלפי הורים שרויים בצער עצום כי אין להם מושג איך הם מעבירים את החג.
ואולי כל הסיפור כולו טמון בכותרת אחת של כתבה אחת בעיתון אחד "מכה לדרעי"
כמה אטום מנותק וסתום צריך להיות בכדי לכתוב כותרת כזו 'מכה לדרעי" לא מכה לילדים עניים, לא מכה להורים מודאגים, לא מכה לנו הישראלים שצריכים להתבייש במה שהפכנו להיות.
ושוב זה נופל עלינו, אז לטובים שבינינו אנא מכם תעשו מאמץ קטן שבאף משפחה לא יהיה צער בראש השנה "
