קורס טיס מחזור 180. לאחר שלוש שנים מאתגרות, בהן השלימו תואר ראשון, הוכשרו כקצינים וביצעו אינספור גיחות – בוגרי קורס טיס מחזור 180 יקבלו ביום חמישי (25.06) את כנפי הטיסה בטקס "מסדר כנפיים" המסורתי בבסיס חצרים. את הקורס מסיימים 40 טייסים חדשים למדינת ישראל.
סרן נ. מבית חרות – מנגן על גיטרה וגולש קייט
סגן נ' מסיים קורס טיס מספר 180 במגמת קרב הינו בן 22, בזוגיות ומתגורר בבית חירות עם משפחתו. אביו הוא איש תקשורת, ואמו היא מעצבת פנים. שני הסבים שלו לחמו במלחמות ישראל.
יש לו שני אחים, בן 18 ואחות למחצה בת שנה.
בתיכון הרחיב פיזיקה ותאטרון, והוא מנגן על גיטרה, גולש קייט וגלים, אוהב סנואו-בורד, צלילה ולטייל. לקח חלק כפעיל בבני המושבים, והיה במכינה קדם צבאית, והוא מספר שבה למד הרבה חומר עיוני, חי בקבוצה, יצא לטיולים, וקיבל הכשרה לשירות משמעותי. כלומר למד איך לנתב את היכולת לתרום בצבא בפרט ובחברה בכלל. כחלק מהמכינה, התנדב בביר הדאג', ועזר לילדים ביסודי בשיעורי בית.
לא חלם להיות טייס
כשהיה קטן כל פעם החליף את החלום שלו. פעם רצה להיות רופא, פעם אסטרונאוט. לקורס טיס הוא התגלגל, אך בדיעבד הוא אומר שזה מקום מעולה, גם לתרום וגם לקבל מקצוע מאתגר, מעניין ומשמעותי. הבין שהוא באמת רוצה להיות בצוות אויר במיוחד בשנת ההשכלה, כי בשלב זה היה לו זמן לחשוב האם הוא באמת רוצה להיות בקורס והגיע למסקנה שהוא רוצה. היום הוא מסיים את הקורס עם תואר בניהול מערכות מידע.
לקורס נכנסו איתו אנשים שהכיר מהאזור כמו סגן ע' ממגמת קרב וסגן ת' ממגמת מסוקים שהקורס מאוד חיבר ביניהם, והכיר גם את סגן נ' ממגמת קרב דרך חברים משותפים. לפני שהתגייס חשב שהקורס קיצוני ולא אפשרי סטטיסטית. הוא גילה שהוא כן קיצוני אבל חד משמעית- אפשרי.
על הקורס הוא מספר שמבחינה חברתית זו חממה מאוד לא טבעית באינטנסיביות שלה. משהו שלא נוצר כמעט באף סביבה, כאשר המטרה שלהם היא לרוב לא הביחד. הדבר הזה יוצר המון עומס, הרבה חיכוכים מה שמביא איתו מצד אחד חברים טובים לכל החיים אבל מצד שני הרבה אינטריגות ומרקם חברתי מסובך.
כל סוף קורס מתקיים מפגש עם משפיעים, בו מפקד חיל האויר נפגש עם אנשים שהשפיעו על בוגרי הקורס. למפגש זה יביא את המחנכת שלו, יעל להב כי כשהיה בתיכון לא היה בא לביה"ס הרבה והיא זו שדאגה שיעשה מבחנים ויוציא תעודת בגרות.
לדבריו הצ'ק קרב היווה כרגע משבר עבורו, חוויה לא קלה ואפילו קשה מאוד. אך כל פעם שהיה קשה פנה להורים ולחברים מהבית והקורס שתמכו בו מאוד.
לדעתו בית הספר לטיס מאופיין בקוטביות; בבית הספר לטיסה חווים הכל מהסיטואציות הכי נוקשות של צ'קים, 0 סבלנות, אם אתה לא מצליח מעיפים אותך, עד לערב מפקדת כיפי ויום אחרי זה חבר טוב שלו עף ומתקדם למקום אחר. חושב שהמביס"ט אל"ם י' מסמל את בית הספר לטיסה כי הוא משרה את הרוח ומכתיב את החזון.
הוא מסכם את הקורס ואומר כי שמח שסיים, מופתע שסיים, ושום דבר עוד לא נגמר. זהו רק ציון דרך של סיום השליש הראשון בשירות. מתאר את הקורס במילה אחת כ'הרפתקאה'.
למסדר מתוכננת הגעתם של משפחתו וחברתו.
סרן ר. מבת חפר – משחק טניס
סרן ר' מבת חפר מסיים קורס טיס מחזור 180 במגמת תובלה. הוא בן 21, נמצא בזוגיות עם חיילת שמשרתת בפלמחים בתור מש"קית חינוך, ומתגורר במועצה איזורית עמק חפר עם משפחתו. אביו, בן 59, השתתף בשלום הגליל כמ"כ בצנחנים, וכיום מנהל תפעול ולוגיסטיקה ואמו בת 60, בפנסיה רפואית, אך לפני הפנסיה עבדה כמטפלת במוסד לאנשים עם מוגבלויות למשך כ30 שנה.
לר' 3 אחים, אח בן 32, אח בן 31 ואח בן 26.
בתיכון הרחיב פיזיקה ומדעי המחשב, בעל תעודת בגרות, לקח חלק במד"צים, היה מדריך של ילדים עם מוגבלויות ואוהב לשחק טניס.
בשלב הראשוני באמת הבין שהוא רוצה להיות טייס כי לא התעסקו בשטויות, או רק בפיזיות. אלא התעסקו בעבודה הממשית, ראו מדריכים, ראו איך הם מתנהגים, דיברו על דברים מבצעיים מה שגרם לו לגלות עולם מטורף שהוא מאוד רוצה להגיע אליו. היום הוא מסיים את הקורס עם תואר במתמטיקה ומדעי המחשב.
לפני שהתגייס חשב שהקורס מלא באנשים שדוחפים מרפקים, שצריך כושר מטורף ושנמצאים בקורס רק אנשים עם פרוטקציות. גילה שזה הרבה יותר מנטלי בפועל, גם אנשים פיזיים יכולים להישבר כי רמת הכושר נשברת מתישהו והכל בראש. מבחינה חברתית אומר שלפעמים קשה להיות הצעיר בתוך מקום מלא באנשים שיותר גדולים ממך מבחינה חברתית ומבחינת נושאי שיחה אבל סה"כ מתחברים מאוד בקלות.
למפגש מפקד חיל האויר עם משפיעים יביא חבר טוב שלו מאז היסודי, אדם שתמיד דאג להחזיר אותו לתלם כשעשה שטויות ותמך כשדברים היו קשים, לפעמים אפילו יותר מהמשפחה. בעד שילוב מיעוטים ונשים בקורס טיס, אין מספיק וכשזה קורה הם משתלבים כרגיל במגמות כמו כולם.
חוויה שזכורה לר' במיוחד היא סוף הבסיסי כי היה שלב מאתגר פיזית ומנטלית כך שלהיות מצדה על א' ולקבל את הסיכה בידיעה שמתחילים את העבודה האמיתית היה רגע מדהים.
מספר שההסבה מראשוני קרב לתובלה היוותה כרגע משבר עבורו. כשהיה במגמת קרב, תובלה זה עלבון ומאז שהיה מלש"ב הרעילו אותו על קרב ולעשות את ההסבה לתובלה כשהיה כל כולו ממוקד לקרב היה עבורו שוק ענק שגרם לו אפילו לחשוב על פרישה. ר' לא באמת הכיר את המערך אך כשלמד על המערך הבין שזה תחום מכובד ואין מה להתבאס. אך כל פעם שהיה קשה פנה לחבר הטוב שהיה לו בקורס באותה תקופה קשה.
לא אהב את המיון התמידי שיש בקורס, לא הצליח להתנתק ממנו וזה גרם לו להגיע להמון רגעי משבר ואפילו להורדת ביצועים מרוב לחץ. הוא מסכם את הקורס כבועה, לא ידע מה קורה מעבר לצבא, מספר שאלו היו השלוש שנים הקשות והמאתגרות ביותר שהיו לו בחיים אך גם הכי מספקות. הוא למד על עצמו המון דברים חדשים, על היכולות שלו בכל שלב, התבגר ובנה את הבטחון העצמי שלו. מתאר את הקורס במילה אחת כ'מספק'.
למסדר יגיעו בני משפחתו, דודתו, רותי ביטון ששירתה בחצרים כמקפלת מצנחים, החברה שלו והחברים הקרובים.
לדעתו בית הספר לטיס מאופיין ביעילות שלו ואיך שהוא משתפר. אפשר לראות שהוא מעין מכונה משומנת של הוצאת טייסים ומתקופה לתקופה ביה"ס משתפר מבחינת טכנולוגיה, תוכן, ת"ש וכו'. דמות שפגש במהלך הקורס והשפיעה עליו הוא מדריך משלב הראשוני, סא"ל במיל', שליווה אותו במהלך חצי תקופה בשלב הראשוני והיווה עבורו כמו סבא שליווה ותמך גם בחלקים הרכים ולא רק בטיסה אלא גם בהסבה שלו ועזר לו להסתכל על דברים בצורה בוגרת ונכונה. חושב שמפקד בית הספר לטיסה לשעבר, תא"ל עומר טישלר, מסמל את ביה"ס לטיסה כי זו עבורו הייתה דמות שהיוותה דוגמא אישית בהכל, בן אדם משכמו ומעלה, כריזמט שדואג לכל הפקודים שלו מלמעלה עד למטה ומאוד קשה לא להקשיב לו.
