שבת בצהריים. גשם. דירתו השכורה צנועה של יוסי אופיר, במרכז העיר, מבריקה מנקיון. אבל אוכל מבושל, אין. הוא עבר לגור בדירה לפני כשש שנים. כשעדיין הייתה לו חברת הניקיון שלו, 'גל אחזקות'. והיה לו כסף. וכעת, החובות מצטברים. "כבר חודשיים שלא שלמתי שכר דירה, וישד לי גם חובות לחברת החשמל ולעיריית נתניה", הוא מספר לחדשות נתניה. "עד עכשיו, הסתדרתי. כי היה לי כסף בצד. ועכשיו, הכל נגמר. בלילות אני לא ישן ורק בוכה. הרווחתי פעם 60 אלף נטו בחודש, ועכשיו, אין לי כלום. רק 60 אגורות בארנק. אני לא רוצה תרומות ולא כלום. רק שמישהו ייתן לי עבודה, ואוכל לפרנס את עצמי בכבוד".
"ואז הכל קרס"
יוסי אופיר, התגרש לפני שש שנים. ושכר לעצמו דירה. אבל חייו, הוא מספר, השתנו עוד קודם לכן. אחרי אסון הכרמל. שבו נספתה אחותה הצעירה של אשתו, אפרת כהן ז"ל מרעננה. שבוע לפני חתונתה וחודש לפני שסיימה את קורס הקצינות שלה, בשב"ס.
לדבריו, מאותו רגע ואילך התרסקה המשפחה. ואיתה, התרסקו גם נישואיו. "אחרי האסון", הוא משחזר, "אמרתי לאשתי: בואי נטוס, נטייל, נשכח קצת מהצרות. לא חסר לי כסף. ובאמת, בתקופה ההיא-לא היה חסר לי כלום. ועוד עזרתי הרבה לאחרים. אבל היא לא רצתה. ואז הכל קרס".
כאמור, ארבע שנים אחרי אסון הכרמל, התגרשו בני הזוג. ויוסי אופיר המשיך בחייו. והמשיך גם לנהל את חברת האחזקות שלו. "אחרי הגירושים, הוצאתי לא מעט כסף", הוא מודה. "רציתי לנשום, להשתחרר. אני חושב, שהייתה לי סוג של קריסה רגשית. אז שכרתי וילה ברמת אפריים והיו בילויים ומסיבות. אבל הכל היה בסדר. עד שהגיעה הקורונה. וגמרה לי את העסק".
"איך נפלתי ככה"
כבר שנה שיוסי אופיר אינו עובד. אבל עד עכשיו, עוד היה לו כסף, מחברת האחזקות שלו. לדירה שהוא שוכר, בסך 3000 שקלים בחודש. וגם לחשמל, ארוננה וועד בית. הילדים שלו, בני 29 ו-24, עזרו לא פעם בתשלום שכר הדירה. אבל עכשיו, הוא הגיע אל הקצה.
"נגמר לי הכסף", הוא אומר. "יש לי חוב פיגור של חודשיים בשכר הדירה, ואין לי איך לשלם. אף פעם בחיים, לא הייתי במצב כזה".
בתו הבכורה של יוסי אופיר, ספיר, עובדת שם בחברת כוח אדם. בנו בן ה-24, עובד בחברת הייטק. "הם עזרו לי כמה שיכלו. אבל ספיר צריכה להתחתן ביולי, והיא צריכה לחסוך כסף. החולום שלי, היה לחתן אותה ולתת לה הכל. אבל אין לי מה לתת. ואני כבר מתבייש לקבל מהילדים שלי. אני לא מסוגל לחיות ככה יותר".
"אני לא אוכל הרבה"
ומה אתה אוכל?
"אני לא אוכל הרבה. אני מטגן לעצמי לקצת צ'יפס, ומחמם לי בורקסים בבוקר. מישהו הביא לי המבורגרים מוכנים, אז אני אוכל גם אותם. לא סיפרתי על המצב שלי לאף אחד, גם לא לחברים הטובים שלי. אני תמיד אומר שהכל אצלי בסדר. אבל מישהו קלט את המצב שלי איכשהו, וסיפר. ומאז, חברים מביאים לי אוכל ליד הדלת, ואני לוקח אותו משם. ואני אפילו לא יודע מי שם. ולפעמים, אני מקבל אוכל מאחותי. אבל גם היא ובעלה, במצב לא טוב. כי מאז הקורונה, הם לא עובדים. ואני מתבייש. אף פעם לא הייתי במצב כזה, תמיד שילמתי על עצמי. איך נפלתי ככה?".
"מוכן לעבוד גם עשר שעות"
לדברי יוסי אופיר, הוא אינו רוצה תרומות ונדבות. וגם אין לו קצבאות. "אני מוכן לעבוד גם עשר ו-15 שעות ביום. רק שיהיה לי כסף, ואוכל לחיות באופן נורמלי. אני רוצה ללכת לעבוד, ואני יודע לתת עבודה טובה. אבל אני לא מוצא עבודה, כבר שנה. אומרים לי שאני כבר מבוגר מידי. ובלשכת התעסוקה, אין כלום בשבילי. אני עובד כמו בן 20 ואין לי מחלות. לא סוכרת, לא לחץ דם ולא כלום. ועד הקורונה, התאמנתי במכון כושר, בבית יצחק. אז היום, אני הולך ברגל לים. כל יום. ולפני הסגר, גם הלכתי ברגל עד חדרה ובחזרה. הבן שלי, בן 24, לא יכול להשיג אותי בריצה. כמו שאמרתי קודם, בלילות אני לא נרדם. אלא רואה סרטים עד ארבע בבוקר, ונכנס לדכאונות. של מה יהיה, אם יזרקו אותי מהדירה. אז מזל שיש לי את הכלב שלי, שוקי. שאותו, אני לוקח איתי לכל מקום. חברים שלי מזמינים אותי לאכול אצלם, אבל אני לא הולך. אני מת לאכול שווארמה, ולא יכול. בשר? לא אכלתי כבר הרבה זמן. אבל עם זה, אני עוד איכשהו מסתדר. מה שאני צריך, זה רק עבודה. אם תהיה לי עבודה, אני אהיה הכי מאושר בעולם".
להצעות עבודה עבור יוסי אופיר, ניתן להשאיר הודעה באתר של חדשות נתניה. או בפייסבוק.
ובנוסף, ניתן לפנות למייל: ayeletked@gmail.com
לעדכונים נוספים בחדשות נתניה הקליקו כאן * לדף הפייסבוק שלנו הקליקו כאן*
