"מדובר באהבת חיי. גבר חלומותיי", חזרה הלן על דבריה באנגלית לא חלקה ולאחר מכן דחקה בי: "מוכרחים להיפגש הלילה. אני טסה חזרה ביום חמישי". הבנתי שיופעל עליי לחץ לעמוד בלוח זמנים, בעוד שלא מדובר בעניין פעוט. "זה יכול לקחת מספר חודשים", ניסיתי להכין אותה. ירדתי אל הרחוב הגשום ונסעתי אל המלון שלה.
הלן צעדה לעברי בלובי. אין ספק שהיא נראתה אירופאית, צחה כיאה לגרמנייה ובלונדינית בסגנון לבוש צנוע אך שהחמיא למידותיה הצנומות. בחורה בת 28, סטודנטית לתואר שני, עובדת כמלצרית בארץ מוצאה. לא יכולתי שלא להעריץ את נחישותה ותיארתי לעצמי שאשמע כרגע פרטים רבים יותר ממה שהעזה לספר לי בטלפון. חייב להיות משהו מעבר לזה.
חודשיים קודם, כשבועיים לפני תחילת סמסטר הלימודים היא שהתה בדרום אמריקה עם קבוצת מכרים. באחת העצירות שלה באקוודור היא פגשה אותו במוטל. הם החליפו מבטים, וחיוכו סחף אותה מהרגע הראשון. דרור הזמין אותה למשקה והם שוחחו ארוכות על הבר. זאת לא הפעם הראשונה שהיא מכירה גברים באופן מזדמן, אולם איתו זה היה שונה לגמרי. זה היה קסום ומענג. הוא הצחיק אותה ללא הרף. היא התרשמה מחוכמת החיים שלו והידע שלו בנושאים כה רבים ומגוונים. בתוך תוכה ידעה שאין צ'אנס שזה יתהווה למשהו רציני, אולם נסחפה אחר רגשותיה וקלילות דעתה. הם העבירו את הלילה יחד…
בבוקר חבריה המשיכו ליעד הבא. יום לאחר מכן הם אמורים להתחיל טרק בקרבת מקום. גם לדרור היו תוכניות משלו, אולם יש לו לילה נוסף במוטל. הלן נפרדה מחבריה ליממה נוספת ונשארה איתו. היא תצטרף אליהם למחרת. לדבריה, היא לא תשכח לעולם את אותה היממה המדהימה. בבוקר שאחרי היא ידעה שהוא גבר חייה והוא החזיר לה אהבה באותה המידה.
היא לא רצתה לשנות את תוכניותיה והם קבעו להיפגש שוב בנקודת מפגש אחרת לאחר שבעה ימים. גם דרור יצא אל הטרק שלו. הם החליפו כתובות אימייל וסיכמו שיתכתבו כשימצאו קפה אינטרנט מקומי. זה מהמקומות האלה, שבהם אתה משלם לפי שעות על גלישה ברשת. כשהגיעה לאחר שבוע לנקודת המפגש הוא לא היה שם. היא חיכתה להודעת דואר שהגיעה באיחור של יומיים. הוא התנצל שלא הזדמן לו להגיע בזמן.
עברו חודשיים. היא ניסתה מדי פעם להשיגו אולם לא הייתה ממנו כל תגובה. היא נטרפה מהמחשבה שאולי קרה לו משהו. בכל זאת, דרור חובב ספורט אתגרי ובעל אופנוע כבד. היא לא רצתה להאמין שהוא לא מעוניין בה. "אתה לא תבין", ניסתה להסביר לי את עצמה, "לא היית שם איתנו".
היא החליטה לעשות מעשה והגיעה לארץ על מנת לחפש אותו. כל מה שהיה בידה זה שמו הפרטי ותמונה משותפת שלהם מאקוודור.
להלן היו קצוות של חוטים. היא ידעה שהוא סטודנט למשפטים, ולכן עוד בטרם הגיעה ארצה ערכה בדיקה מקיפה על האוניברסיטאות והמכללות השונות באזור המרכז, שם הוא טען שהוא לומד. היא עברה ממוסד אחד למשנהו, אולם איש לא זיהה אותו. היא הייתה נבוכה מעצם פנייתה לאנשים זרים במצוקתה, אולם הופתעה מחמימות ליבם והרצון לעזור של אלו שפגשה. עכשיו גם היא יודעת שיש כאן הרבה אנשים טובים, למרות שהזהירו אותה מראש מהארץ "המסוכנת". כשהתייאשה פנתה למועדונים שעוסקים בספורט אתגרי, ואיש לא הכיר אותו. אחד מחברי המועדון נתן לה את הטלפון שלי. לא האמנתי שיכול להיות לזה סוף טוב ורציתי לרככה. ייתכן שקרה לו משהו טראגי או שהוא פשוט מתעלם מקיומה. שני הדברים לא טובים עבורה. הלן התעקשה לא לדבר על זה.
חששתי שזה יהיה מורכב למדי, אבל המזל שיחק לטובתנו. כנראה שאם משהו צריך לקרות, היקום יעזור לכך לקרות. הרצתי את כתובת הדואר האלקטרונית שלו בגוגל ועלתה הודעה ישנה שלו באתר של חנות המתמחה בטיולים. הוא פרסם מודעה בפורום לפני שלוש שנים שהוא מחפש המלצות לנסיעה במזרח. הוא לא השאיר טלפון, אבל קראתי הודעות של כאלו שהגיבו לו. אחת מהם בלטה במיוחד. הצלחתי להתחקות אחר פרטיה האישיים והתקשרתי אליה. היא זכרה אותו כיוון ששוחחו ארוכות בטלפון, אך לא היה לה מספר טלפון שלו. מה שכן היה לה זה פרטים נוספים שכעת סייעו לי יותר: שם משפחה ועיר מגורים. הצלבתי את זה עם פרטים נוספים והיה לי אותו.
השעה הייתה כבר שש בערב של יום חמישי. עוד כמה שעות הלן טסה חזרה. משיחת טלפון מוקדמת ידעתי שלא אמצא אותו בבית. הוא עבד במשמרות באחת החברות הסלולריות. נכנסתי איתה למקום העבודה וראיתי אותו ממרחק. אני את תפקידי סיימתי, והבמה הייתה כולה שלה. היא התקרבה אליו, עד שמבטו התנגש במבטה. הוא נעמד, אך פיו התמלא מים. היא עשתה כמותו. הוא חייך במבוכה והלן סובבה לו את עורפה והלכה לכוון היציאה. זה כל מה שהיא רצתה: להסתכל לו בעיניים. הספיק לה מבט אחד שלו קטן, כדי להבין מה היה.
דרור יצא בעקבותיה והם שוחחו מעט. שפת גופה העידה על חוסר שביעות רצונה. כשנכנסה למכוניתי בכתה. אני לא הוספתי דבר. מאוחר יותר אמרה ביגון: "ולחשוב שאני נושאת בתוכי את הילד שלו". היא בחרה להפיל את העובר.
הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות", טל': 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות.
