בזמן האחרון מרבים להשתמש אצלנו במילה פאשיזם כדי לתאר התדרדרות חברתית אנטי-דמוקרטית בישראל. אהוד ברק אמר לאחרונה שיש אצלנו ניצני פאשיזם. לדעתי, הוא טועה. יש אצלנו עצים גבוהים של פאשיזם קלאסי, שכמוהו היה באירופה בין מלחמות עולם. רטוריקה של נאומים חוצבי להבות שמקפלת בתוכה שקר מוסכם, הקצנה דתית ולאומית, שנאת האחר ושימוש יתר במילה בוגד.
בשבוע שעבר כינו את משה (בוגי) יעלון שמאלני ובוגד באת מתוכניות הטלוויזיה. יעלון, להזכירכם נץ ימני ששימש מפקד סיירת מטכ"ל, רמטכ"ל ושר ביטחון, הפך ביום אחד לעוכר ישראל בגלל עמדתו בעניין החייל אלאור אזריה. "השקר הפך לאמת. הבורות לנאורות, המלחמה לשלום", כתב ג'ורג' אוראל בספרו "1984". יש אח גדול ששמו המדינה ויש נתינים שכולם תחת איום ומעקב. נכון שאנחנו עדיין לא שם, אבל הדרך לשם כבר סלולה.
לאחרונה התבשרנו כי יואב אליאסי, הראפר המכונה "הצל", רוצה להתפקד לליכוד ולהכניס לתנועה סוסים טרויאנים מחבר נאמניו. ראש הממשלה לא יצא בגלוי נגד התופעה הפאשיסטית הקלאסית הזו, כי חבל לו לאבד קולות, ושלח את צחי הנגבי, האיש למשימות מיוחדות, לעצור את התפקדות "הצל".
היום, כשאין יותר גינוי לשקר מצד ההנהגה, כשהבורות הופכת לכוח ולכריזמה, המדרון החלקלק הופך ליותר מסוכן. מה שמונע התדרדרות זוהי כלכלה יחסית יציבה ושקט ביטחוני. כאשר אחד מהעמודים הללו יקרוס, כולנו נרגיש לא מוגנים מפני הרוח הרעה שקיימת כבר היום.
