חודש עבר מאותו יום חמישי, בו חזרה דגנית לאשפוז בבית החולים רמב"ם, בשל סיבוך מחלת השפעת. שום דבר באותו היום לא רמז על הטלפון שקיבל האוורד בשעה 17:00, כשהוא בביתו באשחר מטפל בחמשת ילדיהם של הזוג. טלפון שריסק את חיי משפחת גליק. באותו היום, נאלצו האוורד וחמשת הילדים ג'וג'ו (יהויכין, 11), ירון (9), רביב (7), יקיר (4) וסיינה (שנתיים) להיפרד מדגנית ז"ל. החברים הקימו פרויקט גיוס המונים- תמיכה במשפחת גליק.
האוורד מתאר את דגנית בערגה כאישה יצירתית ומשפחתית "היה לה חשוב שהילדים יחוו את האם בבית, שהיא תוכל לספק להם אהבה ותמיכה במהלך ילדותם. דגנית הייתה מבשלת ומלמדת על אוכל בריא, מעודדת אותם ללמוד על הטבע, לדבר ולכתוב באנגלית. המוזיקה אפפה את הבית כל הזמן, המשפחה יצרה מספר סרטונים שמשלבים משחק, ריקוד ומוזיקה. דגנית אהבה גם לכתוב,כתבה ספר לילדים בגילאי 9-11, אך לא הספיקה לסיים את עריכתו. הילדים הגדולים סייעו בעריכת הספר. דגנית הייתה אדם מאוזן, תרגלה יוגה ומדיטציה".
"אנשים עוזרים המון, אני מעריך את התמיכה הרגשית וגם הפיזית של הקהילה".
הם הכירו לפני 16 שנים בלונדון דרך חבר משותף, שנתיים מאוחר יותר נישאו. בשנת 2010 החליטה המשפחה לעלות ארצה, ולהשתקע בגליל. תחילה התגוררה המשפחה בכרמיאל, ושנה וחצי מאוחר יותר עברה להתגורר ביישוב אשחר. "דגנית הייתה ציונית, רצתה לגור במקום יפהפה, הרחק מהמולת העיר".
על הקשר של דגנית עם ילדיה מספר האוורד. "דגנית הייתה מאוד קרובה לילדים. הייתה ביניהם תקשורת פתוחה וכנה, הם ידעו שיוכלו לשוחח איתה על כל עניין. היא בחרה להתייחס אליהם כאנשים בוגרים". דגנית היוותה עוגן ומצפן עבור האוורד, שטרם הצליח לחזור לעבודתו. מתוך רצון להמשיך ולגדל את הילדים על פי רוחה של דגנית ז"ל, החליט האוורד לעטוף את הילדים."אני לא רוצה לשלוח את הילדים למסגרת, לצהרון אחרי בית הספר. זו לא הדרך בה רצינו לגדל את הילדים. אנשים עוזרים המון, אני מעריך את התמיכה הרגשית וגם הפיזית של הקהילה".
החברים הקרובים, שמבינים את גודל חוסר הוודאות שסובבת את המשפחה פתחו פרויקט הד סטארט- תמיכה במשפחת גליק. לתמיכה בפרויקט.
