בעוד כשבוע וחצי ייפתח פסטיבל מחול כרמיאל ה-32 עם שלושה ימים של מחול ישראלי, אתני ומודרני מכל העולם וריקודי-עם מסביב לשעון.
שכאומרים פסטיבל מחול כרמיאל, בנשימה אחת עולה השם "להקות משגב", אחת מלהקות המחול המצליחות ביותר שצמחו פה במשך השנים, כמעט יחד עם הפסטיבל עצמו. הלהקות מופיעות ברחבי הארץ, בשלל הופעות ובפסטיבלים ברחבי העולם והשנה אף הוזמנו להשתתף בהפקה של האירוויזיון.
עם להקות משגב, מככב השם דגנית רום, הכוריאוגרפית והמדריכה של הלהקות הבוגרות, המייסדת של הלהקות, והמנהלת אמנותית של להקות משגב במשך 35 שנה.
היא תביים השנה את הערב השני של הפסטיבל באמפיתאטרון בו יופיע רמי קליינשטיין עם בתו משי לצד להקות מכל הארץ, שירקדו יצירות מקוריות שהוכנו במיוחד לערב זה.
רום, תושבת היישוב הקהילתי יובלים, נשואה לאודי ואם להילה ועומר, נולדה וגדלה ברמת אביב. "למדתי בתיכון חדש בתל אביב. את צעדיי הראשונים בריקוד התחלתי כבר מגיל חמש בריקוד בלט קלאסי. בנוסף, התעמלתי בנבחרות של התעמלות קרקע מכשירים". בזמן התיכון היא רקדה ארבע שנים בלהקת פעמי אביב שנחשבה אז ללהקה מובילה בארץ בתחום המחול הישראלי לבמה, בהדרכתו של יואב אשריאל, הנחשב גם לאחד ממובילי תנועת ריקודי העם. "שם נטמן הזרע לאהבתי לריקודי עם ולמחול הישראלי. הופענו בכל הארץ ובעולם, דבר שהיה מאוד מיוחד באותם ימים".
צבא היא עשתה בצנחנים, פקידה פלוגתית בגדוד 890 ובהמשך סיימה תואר ראשון בחינוך בוינגייט, עם התמחות בלימודי מחול. "בזמן הלימודים בווינגייט רקדתי בכל להקה שהייתה קיימת במכללה. במחול מודרני, ג'אז, אתני, ישראלי. שם נחשפתי לסגנונות שונים והושפעתי מאוד מהמורים שהנחו אותי. במסגרת לימודיי בווינגייט הופעתי בהרבה אירועים ארציים".
המעבר מהעיר הגדולה לצפון לא היה פשוט עבורה, "התחלתי כמדריכה להתעמלות קרקע, לא היו אז מכשירים במשגב אפילו. במקביל פתחתי את להקות המחול".
אימפריה של להקה
מסתבר שאת להקות המחול פתחה רום באופן מקרי ביותר. "מספר חודשים אחרי שעליתי למשגב, בסיום אירוע התעמלות שעשיתי ביום העצמאות, פנתה אלי רחל שני, שראתה פרויקט ריקודים גדול שעשיתי בווינגייט ושאלה אותי מדוע איני מקימה פה להקת מחול. התלהבתי בטירוף מהרעיון ולמחרת יצאתי בפרסום לבחינות ללהקה".
"באותם ימים כבר הרקדתי את ילדי יובלים, וגם הכנתי פרויקט בר מצווה בבית הספר בו למדו, כך שהנוער הרגיש חופשי להגיע, זה לא היה לו זר. יצרתי עבורם ריקודים כיפיים ומוסיקה ששבתה את ליבם. התחלתי עם שישה בנים ו- 14 בנות".
העסק התחיל לעבוד נהדר. "הייתה התלהבות גדולה ואני התחלתי לחלום. חלמתי על להקה שיהיו בה 12 זוגות. חלמתי על רקדנים טובים בעלי טכניקה מצוינת, על תלבושות נהדרות ועל בית נוסף לנוער. בית שיהיו בו ערכים וחינוך לאהבת הארץ ולאהבת האדם".
והתוצאה לא אחרה לבוא. היא פתחה עוד קבוצה של להקות אפרוחים ובמקביל, בנתה ריקודים גם למבוגרים. להקה זו מופיעה גם היום, חלקם כבר סבים וסבתות, שחצו את גיל 70 ועדיין, הלהקה נחשבת לאחת מלהקות המבוגרים הטובות בארץ.
בשנים האחרונות, זכתה הלהקה הייצוגית במקומות הראשונים בתחרות הכוריאוגרפיה למחול ישראלי לבמה בפסטיבל כרמיאל, בכל הקטגוריות – כוריאוגרפיה, תלבושות וביצוע, עם הריקודים – "ברכת האדמה", "העץ הנדיב" ו"השקט שלפני הסערה", בהתאמה.
בשונה מכוראוגרפים אחרים, רום ביססה את תחילת עבודת הכוראוגרפיה, דווקא עם ריקודים של כוראוגרפים נחשבים ולאו דווקא אלו פרי יצירתה: "עשיתי משהו שלא היה מקובל באותם הימים – הזמנתי כוריאוגרפים מובילים ליצור לנו עבודות מיוחדות. זכיתי לביקורת לא פשוטה מיונתן כרמון (המנהל האמנותי הראשון של פסטיבל כרמיאל), שחשב שכך לא ניתן להצליח. אני האמנתי מאוד בדרך הזו. מה שאיני יודעת ליצור- לא אצור ולא אתפשר על בינוניות. אביא כוריאוגרף מעולה כמו אילנה כהן, המנהלת האמנותית של להקת ענבל שיצרה לנו שלוש עבודות אתניות מיוחדות במינן, הזמנתי את יורי מירוצ'ניק ליצור לנו ריקוד אוקראיני, את מיכל נתן לימור ליצור לנו ריקוד פלמנקו".
באמצעות הגישה הזו יצרה שילוב של עבודות מחול מאוד מגוונות, מאתגרות, מלמדות והוכיחה כי דווקא פתיחת הדלתות בפני אמנים אינה מקטינה אותה, אלא מעצימה.
"לאורך כל הדרך תמיד נעזרתי בצוות מסור ומיוחד. לא ניתן להקים כזה מפעל לבד. ללא האנשים שהלכו איתי, ללא המסירות הטוטאלית של הרקדנים, דבר לא היה קורה. יש לי את מנהלי הלהקות: בלהה כתר, אדווה ונמרוד וב-18 השנים האחרונות עינת גורן. צוות הכוריאוגרפים והמדריכים: רותי גבל ז"ל, טל פלד, מושיק סרדינס ועירית שכטר".
בשנה השלישית לפסטיבל יונתן גבאי הגיע לראות את להקת האפרוחים, מאוד התלהב וצרף אותם לפסטיבל. "לעומתו, יונתן כרמון הרגיש שאנחנו עוד לא מוכנים וסרב לקבל אותי לפסטיבל. לא ויתרתי והוכחתי שאנחנו ראויים. בשנה הרביעית כבר הגענו עם הלהקה הייצוגית לבימת האמפיתאטרון עם ריקוד "בדואי" של אילנה כהן. הלהקה צמחה לאט, שלב אחרי שלב. לא קפצתי מהר מדי. הבנתי שתהליך הבנייה הוא חשוב, שיצירת המסגרת הנכונה, לא לוחצת מדי לבנים, יצירת מותג במשגב כדי שירצו לבוא אליו, יצירת מקום שיש בו ייחודיות שגם ההורים ירצו לשלוח את ילדיהם, כל אלה יחד יבנו את ההצלחה. בנוסף, שלהקת המבוגרים תהיה מגובשת ושהחומרים שהם ירקדו יהיו תואמים את גילם ויכולתם".
כך כבמטה של קסם הלהקות צמחו וכבר היו 200 רקדנים. אז התחילו להגיע הזמנות לפסטיבלים בחו"ל, הזמנות להופעות נחשקות ומתוקשרות כמו טקס המכביה, כנסי הפלמ"ח, כנסי תגלית, זכיות בתחרויות ארציות, מופעים שנתיים מיוחדים ומושקעים, הופעות בקהילת משגב, הופעות בפסטיבל כרמיאל על כל במה ובכל הופעה, הופעות ברחבי הארץ. שמן של להקות משגב הפך למותג מבוקש וכך גם הגיעה הפנייה מצד ההפקה של אירוויזיון 2019.
נוסעים כל שנתיים לחו"ל
להקות משגב מצטיינות בהיותן להקות המשלבות מחול ישראלי לצלילי מוזיקה ומילים של שירים ישראליים שורשיים לצד עכשוויים. כך גם הכוראוגרפיות בנויות על שילוב של ריקודים שורשיים לצד אלמנטים של מחול מודרני, שלובים בהומור, ובעטיפה של טכניקה קפדנית ובלתי מתפשרת.
"להקות הנוער שלנו נוסעות אחת לשנתיים לחו"ל. כך שיוצא לכל רקדן לטוס פעם אחת לפחות. הלהקות מונות בין 40-50 רקדנים כך שכל נסיעה נבחנת בקפידה, פסטיבלים רבים אינם מקבלים קבוצות כל כך גדולות, ואנו משתדלים לשלב קהילה יהודית בכל נסיעה. יוצא שאנו משקיעים זמן ומשאבים רבים על מנת למצוא משהו מתאים ללהקה".
להקות משגב הופיעו במקומות קסומים ברחבי העולם: בדרום אפריקה, במדינות רבות ברחבי אירופה, בברזיל מספר פעמים, בדרום קוריאה בפולקלוריאדה- כמו אולימפיאדה של להקות מחול מכל העולם, המתקיימת אחת לארבע שנים במקומות מיוחדים בעולם. גם כאן בארץ, קיבלו הלהקות פלטפורמה נהדרת להצגת היכולות שלהן, והכל התחיל בפסטיבל כרמיאל. "כך נכנסנו לתודעת הציבור, לקהל רוקדי ריקודי העם ולאלה אשר צפו בנו".
פה גם התחילו התחרויות, לא רק הופעות על הבמות בפסטיבל ובאירועים, אלא גם נוכחות בתחרויות ארציות ובינלאומיות.
"שנים רבות נמנעתי לגשת לתחרויות. רציתי לבוא וליהנות, מבלי להתחרות. בשנת 2013 ניגשנו לתחרות הכוריאוגרפיה ויצרנו מושיק סרדינס ואני, ריקוד חדש ומיוחד "ברכת האדמה" ובמקביל, ניגשנו גם לתחרות הג'אז. באותה שנה זכינו בכל המקומות הראשונים בכל הקטגוריות. כל כך הופתענו, זה היה מעל הציפיות. ועם האוכל בא התיאבון, נהנינו מהתהליך ומהתוצאה והחלטנו להמשיך להתחרות. בשנת 2015 ו- 2017 שוב זכינו בשתי התחרויות, במקום הראשון וזה כמובן דבר המעודד אותך, מחזק ומציב אותך על המפה הארצית במקום גבוה. וכך כנראה הגיעו אלינו מהפקת האירוויזיון. ביררו מי הלהקות המובילות בארץ, נכנסו לסרטוני היוטיוב שלנו ואהבו את מה שראו. אנו להקת הנוער היחידה שהופיעה בסרטונים, הלהקה היחידה בארץ שהשתתפה בשני סרטונים. לא היה קץ לשמחתנו ולתחושת הגאווה".
היום רוקדים בלהקות משגב כ- 320 רקדנים, בנות ובנים מכתה ו' ועד גיל 70.
"המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל בעבודתי זה הצוות המיוחד שהולך איתי באש ובמים. צוות ששם את החינוך לערכים למול עיניו, ששוקד על כל פרט מהקטן עד הגדול, שאוהב את הנוער, שמאמין בהצבת גבולות מאוד ברורה ויחד עם זאת מביא אהבה גדולה שבזכותה הרקדנים מרגישים שהלהקות הן הבית השני שלהם.
בראש הפירמידה, המנהלת של הלהקות עינת גורן, שעזבה את עבודתה כמורה למתמטיקה בתיכון כרמים לטובת ניהול הלהקות ובשנה שעברה אף זכתה, בטקס פרסי המחול בפסטיבל אשדוד, בתואר מנהלת להקות הכי טובה בארץ.
מושיק סרדינס, מנהל החזרות, מי שנולד וגדל בלהקות כרמי מחול, כוריאוגרף ומדריך אהוב ומוכשר מאוד שיוצר איתי ריקודים. טל פלד מדריכה וכוריאוגרפית מעולה שגדלה ובגרה בלהקות משגב כרקדנית וכסולנית הלהקה, יצאה ללמוד בסמינר הקיבוצים הוראת מחול וחזרה להוביל את להקות הרקדנים הצעירים. עירית שכטר שהגיעה כרקדנית מלהקת מחולה והביאה סגנון חדש, הרבה ג'אז עם טכניקה מצוינת. היא גם "הסטייליסטית" שלנו בכל הנוגע לתלבושות".
איזה ריקוד היית מכתירה כריקוד כל הזמנים?
"ברכת האדמה".
איזה פרס הכי ריגש אותך?
"בפעם ראשונה שהתחרינו בכרמיאל וקיבלנו מקום ראשון בכל הקטגוריות בריקוד "ברכת האדמה". את הכוריאוגרפיה עשיתי יחד עם מושיק סרדינס".
הילדים שלך רוקדים בלהקות?.
"ילדיי רקדו בלהקות, הדריכו, ועברו את כל המסלול. בכלל במשפחה חושבים שאני משוגעת, טוטאלית. הם אוהבים מאוד את הדרך, את התוצאות, אך דואגים למחירים שאני משלמת".
מה התוכניות לעתיד?
"לא להפסיק לרקוד. אני מרגישה שזכיתי. זכיתי להקים מפעל חיים, זכיתי ברקדנים מסורים, נאמנים, מוכשרים, זכיתי באמון ההורים, בצוות הכי מיוחד שיכולתי לבקש וזכיתי באהבה. אני רואה את הלהקות ממשיכות, מתפתחות, גדלות לעוד כיוונים. את הצוות שומר על ערכי החינוך שכל כך חשובים לנו, תוך הענקת ידע מקצועי, אהבת הארץ והאדם. רוצה להמשיך ולקיים את המפעל הזה תוך שאנו מעניקים לכל רקדנינו בית שני חם ואוהב".
10 שאלות קטנות עם דגנית רום
מה הדבר הראשון שאת עושה בבוקר? שותה קפה חזק.
איזה סגנון ריקוד את הכי אוהבת? מחול ישראלי כי הוא מאפשר את כל הסגנונות.
איזו מוזיקה אהובה עליך? מוזיקה ישראלית טובה.
מה את אוהבת לאכול? הכל, מלבד מאכלי ים.
מה סגנון הלבוש האהוב עליך? ספורטיבי. כזה שמרגישים בו הכי נוח.
ספר? אוהבת את דוד גרוסמן, מאיר שלו, אשכול נבו ועוד.
ליד מי היית רוצה לשבת בטיסה? ליד הילדים שלי ובעלי.
טיול החלומות? לפלנד.
מה עדיין לא הספקת לעשות? להתנדב התנדבות משמעותית וארוכת טווח.
משהו שלא יודעים עליך? אני אוהבת אקסטרים ולופים מטורפים בלונה פארק.
