אופיר גליק, מנהל בית הספר, מספר אודות הקשיים הרבים אותם חוו הנערים לאחר הפינוי.
הקושי המרכזי היה הריחוק מהבית אך הוא לא היה האתגר היחיד. עם פרוץ המלחמה נוצר מצב בו לא היתה להם מסגרת, מקום פיזי ללמידה ובמקרה של תלמידי התיכון דרך להתכונן לבחינות הבגרות. התלמידים התפזרו בתחילה במסגרות חינוך שונות ורבות ונוצר חשש כי לא יישארו כקהילה אחת. החל מחג החנוכה, תלמידי חט"ב למדו ברמת הנשיא ותלמידי התיכון באקדמית גורדון. הפיילוט שהחל בסמסטר א' הוכתר בהצלחה והורחב לכל אורך שנת הלימודים.
המכללה פתחה שעריה בהתנדבות וסגל גורדון נתן מענה לצרכי 'אורט שלומי'. גם צוות המורים של בית הספר העריך את האפשרות להמשיך וללמד את תלמידיו במקום אחד.
אופיר גליק: "גורדון שימשה עבורנו כבית. התלמידים ידעו שיש מקום אשר פתוח עבורם והם יכולים להגיע אליו מדי יום, דבר אשר הקנה תחושת יציבות לפחות בכל הקשור ללימודים. יתרה מכך, לא רק 150 הנערים נהנו מהיציבות בגורדון אלא גם משפחותיהם וכמובן סגל המורים והמחנכים. מאות משפחות שלחו מדי בוקר את ילדיהם למקום מסודר ומאיר פנים עם תקווה ליציבות ותחושה שהחיים נמשכים".
סגל אורט שלומי כתב עם סיום השנה: "שנה לא קלה עברה עלינו ובגורדון פתחו את הלב ואת דלת המכללה. הם אפשרו להגשים את חזון בית הספר שהוא קודם כל בית ונתנו קרקע יציבה בזמן שעולמנו מטלטל. הדאגה היתה לכל פרט מהקטן ועד לגדול. כל עובד ועובדת האירו לנו פנים והביעו התעניינות ודאגה אמיתית לשלומנו ולשלום תלמידנו".
יצוין כי האקדמית גורדון מחבקת את קהילת שלומי מיום הפינוי. כבר מהיום הראשון, בחודש אוקטובר, ובמשך מספר שבועות, הגיע צוות המכללה לבתי המלון באזור כדי לפגוש את הילדים הקטנים (גיל רך ויסודי) ולהעביר מספר סדנאות בתחום טכנולוגיה, מדעים ויצירה, היה שותף בתכנון סיורים חוויתיים ועוד. בהמשך, קיימה המכללה הפנינג ססגוני בקמפוס עבור המפונים מצפון ומדרום (כולל ילדי שלומי) אשר כלל דוכני מזון, מתקנים מתנפחים, הפעלות והופעה בהתנדבות של אמן החושים שימי אטיאס. הנערים הגדולים, כאמור, למדו בקמפוס המכללה החל מחג החנוכה ועד ליציאה לחופש הגדול.
הנהלת האקדמית גורדון מודה לקהילת שלומי על ההזדמנות לשמש עבורה בית בתקופה כל כך מאתגרת ומאחלת לה ולכל ישראל ימים טובים, שלווים ובטוחים.
