על איקאה ועל הקורונה – הבלוג היומי של עלית קרפ
"אני חיה לי מיום ליום", כותבת לי חברתי ו', כשאני שואלת אותה במסנג'ר מה שלומה. גם אנחנו חיים לנו מיום ליום, ובעיקר לא יודעים מה יילד יום.
מאוד לא אהבתי את השירות הצבאי, אבל תמיד זכרתי, שהוא מוגבל בזמן, ונהגתי לומר לעצמי, ואחר כך גם לבתי נ', שקצת יותר נהנתה מהשירות הצבאי שלה – ואף על פי כן הייתה מתלוננת לעתים – שיש נורא מעט דברים רעים בחיים, שאנחנו יודעים מתי הם ייגמרו, ועצם העובדה שיודעים מתי הסוף, זה כבר רק חצי קושי.
אלא שלמרבה הצער, שהקורונה ממש לא במעמד הדברים הרעים שקיצם ידוע. אדרבא, היא במעמד הדברים הרעים שקיצם לא רק שאינו ידוע, אלא הוא מתרחק והולך.
אם בתחילה היינו קצת אופטימיים, בעיקר משום שאנחנו חסרי ניסיון לחלוטין בכל מה שקשור למגפות ולאופן התנהלותן, הרי שככל שהעניינים מתקדמים, כך בפרפרזה על שירו של נתן זך "שיר ערב", הדברים הולכים ומסתבכים, מסתבכים והולכים.
חממת נגיפים
ההחלטות שמתקבלות מדהימות אותי בכל פעם מחדש: לפתוח את איקאה? מה יש באיקאה שלא יכול לחכות עכשיו? דווקא שם יש המון חללים סגורים והחנות נראית לי כמו מטוס מבחינת הפוטנציאל שלה להיות חממת נגיפים, ובכל זאת, החליט מי שהחליט שאת חנויות איקאה מותר לפתוח. בי זה מעורר את השאלה האם ההחלטות שמתקבלות על ידי הגורמים הקובעים נגועות בחוסר ענייניות, נובעות מכך שיש גורמים שמסוגלים ללחוץ על מקבלי ההחלטות או מה בדיוק? מובן שאווירת חוסר האמון אינה מקילה את ההתמודדות עם המצב.
אתמול שוחחתי בטלפון עם עמיתה, שהייתי זקוקה לעזרתה. היא אמרה לי שתעזור לי בשמחה, אבל בעוד כמה דקות מגיעות הבנות שלה עם הנכדים וביקשה שאתקשר מאוחר יותר. כשהתקשרתי שוב סיפרה שאין זו הפעם הראשונה שהם נפגשים. "אבל רק בחוץ, עם מסכות ובמרחק בטוח", כך אמרה.
חסינות העדר
ובאמת, כמה זמן עוד יימשך הבידוד והסגר? בשוודיה אומר האפידמיולוג הראשי ששוודיה נמצאת על סף חסינות העדר, ואולי, והדגש הוא על אולי, דווקא ההתמודדות השוודית היא ההתמודדות הנכונה, בעיקר אם רוצים להשאיר את המשק בחיים.
אבל לא מדובר כמובן רק על הצד הכלכלי, כי אנשים סובלים מחוסר מעש, מהעדר מסגרת ומזה שהם תקועים בבית יום אחרי יום ושבוע אחרי שבוע. אולי משום כך יש דיווחים שגם על חופי הכנרת יש לא מעט אוהלים, וזאת על אף העובדה שהרשויות מאיימות בקנסות כבדים על מי שיפר את הסגר.
חג שמח
ונסיים בחודש הרמדאן שהחל היום. חברינו ושכנינו, ב' ופ', אינם אנשים דתיים, וגם אנחנו חילונים למהדרין, ואף על פי כן, במהלך שנות השכנות הארוכות והטובות שלנו, אנו נוהגים לברך אלה את אלה בחגים ובכלל, וזאת הזדמנות עבורי לברך אותם ואת כל שכנינו המוסלמים לרגל הרמדאן. מי ייתן ועם סיומו יהיה עולמנו עולם טוב יותר.
אהבתם את הבלוג היומי של עלית קרפ על איקאה ועל הקורונה – בלוגים נוספים כאן
