ניקיטה דוטקינה, בן שנה וארבעה חודשים, לא ממש מבין מה קורה. לפני כחודש הוא ואמו סיביל נפרדו מאביו דניס ומאחיו בן השש ולאדיק וטסו מאוקראינה לישראל. מטרת הטיסה: טיפול בגידול הסרטן שהתגלה בעיניו של ניקיטה.
"עד גיל שנה הכל היה בסדר", סיפרה סיביל השבוע המתגוררת בביתו של חבר המשפחה יבגני בקרית מוצקין, "בגיל שנה התחלנו לשים לב שעין ימין שלו יוצאת אדומה בכל התמונות. בהתחלה חשבנו שזו המצלמה, אבל אז הבחנו שיש לו פזילה קלה בעין". ההורים הצעירים לקחו את בנם לרופא עיניים בעיר מיליטופל שבה הם מתגוררים. הרופא לא הצליח לאבחן את הבעיה ושלח אותם לרופא אחר בעיר זפרוזיה, שם ערכו לניקיטה בדיקות נוספות, אך גם אז לא התגלתה הבעיה. "לבסוף שלחו אותנו לבית חולים באודסה, שם כבר עשו לו צילום סי.טי וראו גידול שמזיז לו את העיניים ופוגע לו בראייה", מוסיפה אמו, "פתאום שמנו לב שהילד מתחיל להיתקל בדברים, בקירות. אמרו לנו שזה סרטן ושאם אנחנו רוצים שניקיטה יחיה, צריך להוציא לו את שתי העיניים בניתוח. אין להם דרך אחרת, הם רצו להוציא לו את העיניים ולראות אם זה יעזור".
למזלו של ניקיטה, הוא חלה בברונכיט ושוחרר לביתו לשבוע כדי להבריא. "כשחזרנו הביתה התחלנו לקלוט את משמעות הדבר, מה זה אומר ילד בלי עיניים לכל החיים. התחלנו לחפש פתרונות נוספים באינטרנט". במהלך החיפוש, ההורים יצרו קשר עם אנשים בעולם שסבלו מאותו סוג של סרטן ועברו ניתוחים בישראל. "אמרו לנו שאפשר לעשות ניתוח", סיפרה האם.
מתארחים בקרית מוצקין
ההורים מצאו מתווך, אליו העבירו בתשלום את כל המסמכים הרפואיים והוא העביר אותם לבית החולים הדסה בירושלים. במקביל פנו ההורים לזוג חברים איתם גדלו ומתגוררים כיום בישראל. לודמילה ויבגני גלייך, שעלו לפני כעשר שנים מאוקראינה, התגרשו בינתיים, אבל במהלך השנים המשיכו לשמור על קשר הדוק עם הוריו של ניקיטה. יבגני הסכים לארח את סיביל וניקיטה בקרית מוצקין לכל תקופת הטיפולים בישראל. לודמילה, המתגוררת אף היא בקרית מוצקין ולה תינוק בגילו של ניקיטה, מסייעת לשניים ודואגת לכל מחסורו.
"קיבלנו הודעה בפייסבוק מדניס וסיביל שיש להם בעיה. צלצלנו והם שאלו אותנו אם אנחנו יכולים לעזור להם", סיפרה לודמילה, "יבגני מיד אמר שאין צורך שהם ישלמו על שהייה בבית מלון ושהם יוכלו להתארח אצלו לכל תקופת הטיפולים. בנוסף, הוא מלווה את סיביל וניקיטה בכל פעם שהם נוסעים לבית החולים הדסה בירושלים".
לפני שטסו לישראל פרסמו בני הזוג בקשה לעזרה כלכלית בכלי התקשורת השונים באוקראינה והצליחו לגייס 22 אלף דולרים. "הטיפולים בישראל מאוד יקרים ואנחנו צריכים לגייס עוד 66 אלף דולר כדי שניקיטה יבריא", מוסיפה האם, "הכסף שהיה לנו הספיק רק לטיפול כימותרפי אחד ועוד כמה בדיקות שנערכו לניקיטה בבית החולים".
הבן הבכור נשאר באוקראינה
באוקראינה נשארו האבא דניס והבן הבכור ולאדיק. "כשהבנו שצריך לנסוע לישראל היה ברור שאני אסע עם ניקיטה", אומרת סיביל, "מאוד קשה לי הניתוק מבעלי ומבני הבכור. בספטמבר הקרוב הוא יתחיל כיתה א' והוא כל הזמן מצלצל אלי ובוכה. הוא אומר שהוא רוצה את אמא שלו ושאגיע לחגיגה של היום הראשון בבית הספר. הוא לא יודע שאח שלו חולה בסרטן. סיפרנו לו שהוא חולה אבל לא הרחבנו. כל היום אני בוכה ואני מדברת איתו מבוקר עד ערב בסקייפ".
סיביל מבקשת מהציבור הישראלי לעזור בגיוס תרומות לטיפולים היקרים של ניקיטה. "אני מבקשת שהישראלים יעזרו לי לאסוף כסף כדי שנוכל לממן את המשך הטיפולים. אם לא יהיה כסף, נצטרך לחזור לאוקראינה ולהוציא לניקיטה את העיניים. מעבר לעובדה שהילד יהיה עיוור, שום דבר לא מבטיח שהטיפול הזה יעזור".
קשה לה, לסיביל, המצב. גם הבקשה לכסף וגם הניתוק מבני משפחתה, מארץ הולדתה ומהשפה המוכרת. היא אשה רזה וצנומה וניכר כי השהייה בישראל עם ניקיטה לא קלה לה. למרות זאת היא אומרת שלא היתה מהססת לעשות זאת שוב.
"גם אם הייתי יודעת לקראת מה אני הולכת, עם כל הקשיים, הייתי עושה את זה שוב בשביל הבריאות של הילד שלי. למרות כל הקושי, יש פה איזו שהיא תקווה שהוא יבריא ויהיה בסדר".
לתרומות עבור ניקיטה דוטקינה
אגודת הפועל, מרכז רפואי, בית החולים הדסה עין כרם בירושלים
מספר חשבון: סניף: 901,1 רחוב אגודת הפועל, מספר חשבון: 48 /50007 בנק לאומי. נא לשלוח העתק מהעברה הבנקאית לפקס: 02-6776600
מספר תייר: z-009766598, מספר דרכון: 7 EP85271
הכתבה תתפרסם ביום שישי בעיתון "הד הקריות"
