איום ונורא היה לצפות השבוע בצד האפל באישיותו של רחבעם זאבי (גנדי). האיש שכבר 15 שנים קבור עמוק באדמה, הפך ביום בהיר מגיבור ישראל עתיר זכויות ומורשת, לאנס סדרתי מואשם ומורשע בבית הדין הגבוה לרייטניג.
"צריך לבטל את חוק גנדי" זעקו הכותרות, בעיקר בשמאל ואילו בימין טענו כרגיל שהכל פוליטי. לשיטתם, אילו היה גנדי בצד הנכון של המפה, איש לא היה טורח להעלות מן הבוידעם האשמות נגדו. אלה וגם אלה, פחות התייחסו לחוסר יכולתו של הנאשם להגן על עצמו ובמילה מול אין מילה שהרי גנדי לא יכול אפילו להציג את גרסתו, תהיה אשר תהיה. הויכוח הציבורי יכול היה להיות לגיטימי, אילו צורף אליו בדל ראיות כגון קלטת מפלילה ואפילו מכתב או פתק עם כתב ידו של גנדי. כשאין כלום חוץ ממילים ובמרחק של 50 שנה ו-15 שנות קבר, זה פשוט לא עובד.
אבל הגנדימניה סחפה את הרשת. ללא ספק הייתה זו שעתם היפה של הפוסטיקנים המלומדים. הם לא עצרו לשאול, בדרך לספירת הלייקים, מה לעזאזל קורה פה? האיש מת. ממתי אנחנו מעמידים לדין אנשים מתים? מתי היה בדיוק הרגע שבו החלטנו שמוות לא מספיק נורא כדי לא לפתוח בחקירה נגד נאשם, שאם לא עשינו זאת כל זמן שנשמה הייתה בחייו מן הראוי שנשתוק לעולמי עד. אם אכן נפלה ההחלטה ואיש לא סיפר לנו אז בואו נפתח בשם נפלאות השיימינג את כל תכולת תיבת הפנדורה. רוצים צדק? שיהיה לכולם, לכול המתים גם יחד.
כשנפתח את פרשת מעלליו המיניים של משה דיין למשל, בטוח נמצא מספיק נשים לתחקיר, כשנבדוק את פרשת המאהבת של בן גוריון, אולי נחשוף ראיות מרעישות על ראש ממשלה שניצל את תפקידו הרם רק כדי לממש את אהבתו הנסתרת. ואם כבר היסטוריה, למה שלא נרחיק עד למקורות ואז בעקבות ממצאי התחקיר, נצא בקריאה להסיר את כתר המלוכה מראשו של שלמה הנואף שאהבתו לנשים לא ידעה שובע וגם דוד לא יוכל להיות יותר נעים זמירות ישראל בגלל הפרשה האומללה עם בת שבע.
נשמע הזוי? גם במאה שלנו אם רק נחפש נמצא עבירות שחיתות מסוג כזה או אחר, חלקן אולי העשירו את חשבון הבנק של מנהיגינו רבין, שרון, ויצמן. בואו נודה על האמת, אף אחד מהם לא היה טלית שכולה תכלת.
לבי לבי עם הנשים שהחליטו אחרי 50 שנה לסגור חשבון עם אדם מת. השאלה היא לא מה גרם להן לעשות כן אלא האם יש לטענות רלוונטיות כיום בהעדר ראיות ואם נכון הדבר לגנדי, דין אחד לכולם. מורשת גנדי, לטוב ולרע, הייתה במחלוקת לפני התחקיר ותישאר גם אחריו. זכות הציבור לדעת חשובה מאין כמוה, אבל גם למת יש זכות לנוח על משכבו בשלום.
