בית / שרון / חדרה / יש להם אלוהים

יש להם אלוהים

"אצלנו מתפללים יחד נשים וגברים, ונשים עושות את כל מה שגברים עושים. כמו בבית הספר, כמו בבית המשפט כך זה גם בבית הכנסת. הדרך שלנו ביהדות היא דרך של שוויון, של שמחה וחיבוק קהילתי. בואו לנסות, אולי זה המקום שתרגישו בו כיהודים בבית".

הדוברים הם אמנון ריבק וד"ר אילה רונן-סמואלס, ראשי הקהילה הרפורמית בחדרה ובקיסריה, המתעקשים לחגוג בדרך שלהם את היום הקדוש ביותר בשנה, גם אם הדרך הזו הרבה פחות נחשבת וקדושה בעיני אחרים. יום כיפור יצוין אצל חברי הקהילה הרפורמית באירוע שיכנס את כולם לתפילות כל נדרי, מנחה ונעילה בקהילת "תפילת האדם" בקיסריה ובבית ויצו ברחוב הרצוג בחדרה.

הקהילות המקומיות החלו להתפתח, לאחר שחבריהן מצאו מקום מתאים להתפלל בו ביום כיפור. "לא היינו מוכנים שלא לשבת יחד (גברים ונשים) ביום הזה", אומרת רונן-סמואלס, "זה מרגיש לי חילול הקודש להיכנס לבית כנסת ולשבת למעלה מאחורי מחיצה כי אני אישה. לא יכול להיות שהתפילה שלי לא רצויה, שאני לא יכולה לקחת חלק פעיל בתפילה ושצריך להשתיק את הקול שלי ושאין לי זכות לגעת בספר תורה. זה מופרך בעיניי, העלבון הכי גדול, הרבה יותר ממה שספגתי בכותל".

ארשת הפנים השלווה והנעימה שלה קצת מתערערת כשהיא נזכרת בתוקפנות ובאלימות שספגה לדבריה כשהגיעה לכותל המערבי כשהיא לבושה טלית. "הייתי עם קבוצת נשים ישראליות ולא ישראליות. הותקפתי על ידי גברים, נשים, חרדים. רב הכותל לא נתן לי להתפלל כדרכי, שלח לי משטרה, היו צעקות ואלימות. גם אלימות פיזית. הרגשתי מתח גדול בין הרצון להתפלל ולשמוח בראש חודש ובין הכעס והפחד שיקרה משהו אלים. הרגשתי מושפלת ואני מרגישה את זה גם כשאני מחתנת זוגות. מדוע החופה שאני עורכת לא מוכרת? היום יש במדינת ישראל זיהוי של יהדות עם כוח, כתוצאה מההפרדה בין דת ומדינה וההשתלה של פלגים קיצוניים ביהדות שמסכנת את שלום המדינה".

IMG_20170925_113638_HDR

יום כיפור שוויוני

הקהילה בקיסריה כוללת כ-30 חברים, "ברמות שונות של חברות", כהגדרת רונן-סמואלס, "יש כאלה שבאים כידידי הקהילה, לפעמים מצטרפים אורחים, יש מי ששמחים שאנחנו כאן, אבל לא באים יותר מדי כי, לתחושתם, יש יותר מדי או פחות מדי אלוהים בתפילה, יש כאלו שמשלמים דמי חברות ותומכים, אבל הם לא יבואו לתפילות. אחרים שיבואו לא חושבים שהם צריכים לשלם על שירותי דת".

המפגש עם ריבק ורונן-סמואלס נערך בבית ההתכנסות של הקהילה בקיסריה, הנקרא "קהילת תפילת האדם". מבנה נעים שהיה בעבר גן ילדים, והיום יש בו ארון קודש צנוע, כיסאות מרופדים עבור הבאים להתפלל, תיבה שעליה אפשר להניח את ספר התורה וגם פינת ציור והעסקה לילדים קטנים. במקום עורכים עליות לתורה והרבה חדרתים כבר עברו שם גיור רפורמי. למשך תקופה, המבנה היה ריק מפעילות עד שניתן לקהילה על ידי המועצה האזורית. "במקום שנצטרך להקים מבנה חדש, קיבלנו מבנה קיים וזה ממש לא מובן מאליו", אומרת רונן-סמואלס.

מצבה של הקהילה בחדרה מאתגר יותר. "אני מרגיש שמגיע לחדרה מקום שבו אנשים באמת יכולים להיות יהודים ולהרגיש עם זה בנוח, בלי להתנצל", אומר ריבק.

הקהילה החדרתית החלה להתהוות בדיוק לפני שנה, ביום כיפור, כשלדברי ריבק, תושבים פנו לעירייה ולתנועה הרפורמית בבקשה לקיים אירוע יום כיפור שוויוני. "הקהילה הרימה את הכפפה ואני נשלחתי כשליח ציבור 'לעשות' את יום הכיפור הראשון שלנו בחדרה", הוא נזכר. כ-60 חדרתים הגיעו לתפילות החג שנערכו במועדון ויצו שבעיר. עד היום במשך השנה מקיימים שם חברי הקהילה תפילות שבת ואירועים, אבל מדובר במבנה שמושכר לקהילה בכל פעם לכמה שעות, "ויש מקומת טובים מזה בחדרה עבורנו", הוא אומר, "יש מבנים הרבה יותר מתאימים שבמיקומם גם הרבה יותר קרובים למשפחות ולאוכלוסייה שלנו, למשל בשכונת ניסן, בשכונת הפארק או בעין הים. הבעיה היא שהמקומות הכפופים כרגע לעירייה או שייכים לה, חסומים בפנינו. נאמר לנו שהם לא מעוניינים לתת לנו להשתכן באחד המבנים האלו כרגע. אנחנו מניחים שיש גופים בעיר שיש להם כוח בעירייה והם מתנגדים לרוח היהדות שאנחנו מציעים".

כוונתך לדתיים בעירייה?

"אני מתכוון לגופים בעירייה שהרפורמים לא חביבים עליהם. טוב שוויצו נענו לבקשתנו, ומאז אנחנו פעם בחודש מקיימים קבלות שבת. הקהילה בחדרה מעוניינת לגדול, להציע פעילות יותר רציפה, להגיע ליותר חברים, לעסוק בתיקון עולם, צדקה. אלא שזה תהליך ומאוד היינו רוצים מקום יפה שהוא שלנו".

ריבק מסכים עם ההנחה, כי בחדרה יש לא מעט תושבים שמרנים ודתיים שקשה להם עם הרוח הרפורמית. "בחדרה אכן יש חלק באוכלוסייה שיותר קשה לו לקבל את התפישה הרפורמית. כשהתחלנו לפרסם את קבלות השבת בעמוד הפייסבוק שלנו, 'יהדות מתקדמת בחדרה', קיבלנו תגובות וטוקבקים כמו 'מה לכם ולשבת, אתם לא באמת שומרים את השבת אז מה יש לכם לקבל אותה', או לקראת יום כיפור כתבו לנו למה אנחנו עושים את הפעילות שלנו דווקא ביום שקדוש ליהודים. זו תפישה שמתנשאת מעלינו, כאילו אנחנו לא באמת יהודים, אלא משחקים, ואחרים הם יהודים ברצינות. אבל עשייה והתמדה בסופו של דבר מפוגגות התייחסות כזו. מה גם שבשל תנופת ההתחדשות של חדרה והאוכלוסייה החדשה שאנחנו רואים במספר שכונות, בוודאי שיש מקום גם ליהדות שאנחנו מציעים".

IMG_20170925_112838

איפה הכיפה?

שניהם מגיעים לראיון בלבוש חילוני, גלויי ראש. ריבק חובש כיפה בתוך בית הכנסת ובאירועים כמו בר מצוות וחתונות, אבל לא ביום יום. "גדלתי כאדם חילוני כל חיי וגם אם אני כיום קרוב יותר להיות אדם מאמין, עדיין לא הגעתי לשלב של לשים כיפה (מדי יום) ואני גם לא אגיע אליו. חבישת כיפה היא סוג של הצהרה חברתית ופוליטית שלא קל לעשות אותה וזה גם לא במיליה שלי, אבל אני מדבר אל אלוהים, וכל אחד זכאי לבחור לעצמו מיהו האלוהים הזה ולעמוד ולהתפלל מולו, זה מה שקשה לחילונים מולנו, שאנחנו עומדים ומתפללים מול אלוהים".

"הדבר שהכי חשוב להבין על הרפורמים זה שכל אדם אוטונומי לבחור ולהבין את ההתנהגות היהודית שלו, איך הוא רוצה לבטא את הזהות היהודית שלו", מוסיפה רונן-סמואלס. "אני רבה ואני לא צריכה להיות עם כיסוי ראש. רבות מחברותיי הרבות כן חובשות כיפה בזמן טקסים ותפילות, בשבילי כיפה היא יותר מדי פוליטית וחברתית, שלא לדבר על העובדה שהיא לא יושבת לי טוב על הראש", היא צוחקת ומיד מרצינה, "אני רואה את הרעיון של כיסוי ראשה של אישה כחלק ממערך שלם של הצנעה, הדרה, השתקה, וקשה לי לשתף עם זה פעולה".

היא בת 59, נשואה ואם לשלושה בנים, נולדה וגדלה בקיבוץ שמיר בגליל העליון וכיום גרה בקיסריה. אביו של עמי, בן זוגה, הוא הרב ראובן סמואלס, שהיה אחד מהרבנים הרפורמים החשובים בישראל, ייסד את קהילת "אור חדש" וגם ניהל במשך 25 שנים את מרכז החינוך ליאו בק בחיפה.

איך חיים בני המשפחה עם רבה בבית?

"בעלי גאה מאוד להיות ה'רבצנט' שלי", היא מחייכת, "גם הבנים גאים באמא שלהם, למרות שהם כולם מאוד חילונחים, מאוד. כשבני הגדול היה בכיתה ח' הוא סירב להיכנס לבית כנסת אורתודוקסי, כי הוא לא רצה להיכנס למקום שיש בו עזרת נשים. בני הצעיר חייל, וכשחב"דניקים מבקשים ממנו להניח תפילין הוא אומר שהוא מוכן, רק בתנאי שגם אמא שלו תוכל להניח".

היא מספרת שגדלה כחילונית מאוד, אבל כשבתוכה אידיאולוגיה של מחויבות לחיים בעלי משמעות, ציונות מעשית. לפני 10 שנים הפכה לרבה, היא גם בעלת דוקטורט בחינוך יהודי מטעם האוניברסיטה של התנועה הקונסרבטיבית בניו יורק. במשך שנים הרצתה במכללת אורנים.

ריבק, 62, חיפאי, נשוי ואב לשלושה, רכז קהילת "אור חדש", נולד בקיבוץ מעברות של השומר הצעיר. "הקיבוץ היה כל כך חילוני עד כדי כך שבילדותי, יום הכיפורים היה יום ככל הימים, אפילו לא צוין כיום מנוחה, זה היה יום עבודה מתוך אידיאולוגיה, בכוונה, כאמירה ש'אנחנו לא סומכים בכלל על אלוהים ואין לנו דיבור איתו'. לימים, כשבגרתי, הקיבוץ קצת השתנה וזה כבר כן היה יום שלא עובדים בו אלא עושים סוג של חשבון נפש".

הוא שירת בנח"ל, ובגיל 30 עזב את התנועה הקיבוצית ופנה לתחום ההיי-טק. במשך 26 שנים עבד במעבדת מחקר של IBM כמפתח תוכנה וחוקר. לפני כשנה החליט שהוא רוצה להפוך את היהדות שהייתה אצלו תחביב למשהו קצת יותר מהותי בחיים, ובימים אלו הוא לומד לקראת הסמכתו להפוך לרב רפורמי. "למדתי יהדות בהרבה מאוד מסגרות, כבר שנים שאני עורך טקסי חתונה בארגון 'הוויה' ומחתן זוגות שלא רוצים את הרבנות או שהרבנות לא רוצה אותם, כי הם רוסים, נניח", הוא אומר, "הרגשתי שיותר ויותר אני רוצה להגיע לנושאים שבהם אני נוגע באנשים בנקודות שמחה ועצב בחייהם. יש לי את השפה החילונית וגם את זו הדתית, כדי להציג גשר לאנשים שהיהדות היא לא חלק מהיומיום שלהם וזו שליחות בעיני – להביא את היהדות לאנשים שבגלל שהם חילונים, הם הדירו עצמם מהיהדות לחלוטין".

אמנון מחתן צילום פרטי

ממד אוניברסלי

התנועה הרפורמית בישראל מציינת באתר האינטרנט שלה, כי היהדות המתקדמת, המוכרת גם כיהדות הרפורמית, "מעודדת את האדם לעצב אורח חיים יהודי משמעותי ורציני, המבוסס על הכרעה ובחירה אישית מתוך לימוד, ולא על מערכת חיצונית מחייבת של כללים ואיסורים".

מה זה אומר מבחינתכם להיות רפורמי?

"היהדות הרפורמית היא השילוב של המסורת היהודית עם הערכים של העידן המודרני שזה קודם כל שוויון והאוטונומיה של האדם לבחור את דרכו בעולם", אומרת  רונן-סמואלס, "אין דרך אחת נכונה להיות יהודי ב-2017, מבחינתי יש הרבה דרכים להיות יהודייה. מצווה גדולה בעיניי היא בחור את הדרך שהיא נכונה לי ונכונה לעוד אנשים ולעם ישראל ואת הדרך הזו לקדם".

ריבק מוסיף: "אני חושב שהרפורמה (התנועה הרפורמית) לקחה את המסורת והדת היהודית, הוסיפה ממד אוניברסלי של דאגה לתיקון עולם באשר הוא עולם. כשאנחנו אומרים 'ועושה שלום ועל כל ישראל' אנחנו בהחלט רואים עצמנו כעם סגולה במובן של מחויבות ואחרות, אבל אנחנו לא באים ממבט שמסתכל על היהודים מגבוה בעולם, כי הערכים האוניברסליים הם של הומניזם, כבוד האדם, חירות, שוויון וצדק. כך גם התנועה הרפורמית, בהיבטים הפוליטיים שלה, נלחמת למען צדק, זכויות אדם, שוויון לנשים, חלשים, לעסוק בצדקה".

ההתנגדות הרבה אליכם היא משום שהרפורמים כביכול עושים לעצמם חיים קלים, עושים רק מה שנוח?

רונן-סמואלס: "מי אמר שזה יותר קל לבחור את הדרך שלך מאשר לעשות מצוות אנשים מלומדה? יש קלות ונוחות רבה בלעשות מה שאמרו לך, להתנהל לפי מוסכמה חברתית שזוכה לתמיכה של הממשלה. אם קשה לצום ולהתלבש צנוע בקיץ? קשה לעמוד כל הזמן מול התנגדויות, להצדיק את עצמך כל הזמן, 'רואים לך את הזרועות רחמנא ליצנה אז איך את רבה?".

רונן-סמואלס מפתיעה גם בטענתה שהיהדות האורתודוכסית משתנה על גווניה ודרכיה השונות. עניין הכשרות למשל. "את חושבת שבימי הבינים היו שני כיורים, שני מקררים ושני תנורים בכל מטבח? בתלמוד יש לנו עדויות לוויכוח האם לא תוכל גדי בחלב אימו, שזה אומר לא לבשל בשר עם חלב הנקה של האם, או שלא תאכל גדי בחלב אימו, שמשמעותו זה לא לבשל את הגדי בשומן של קיבת האם. הקראים  האמינו שבשבת לא מדליקים אש, אז מבחינתם צריך לשבת ולאכול אוכל קר. עד מלחמת העולם השנייה, היו קהילות קראיות באירופה שמאוד התנגדו לרעיון של להדליק נר שבת או של לשים פלטת שבת כדי לאכול חם בשבת. עירוב חצרות לא כתוב בתורה. הלכה היא האמנות הגדולה של התאמת המצוות למציאות המשתנה".

ריבק: "צריך להגיד שאורתודוקסיה כמושב היא מושב בן פחות מ-200 שנה, שנוצר כתוצאה מהשנים של תנועת ההשכלה, החילון והרפורמה, אז כתוצאה מזה פלג ביהדות עמד על הרגליים האחוריות ואמר, 'זהו, מכאן אסור לשנות שום דבר חדש', אבל זה לא תמיד היה כך. רוחות השינוי גרמו לכך שמישהו אחד נעמד ואמר 'אני לא אתן שינוי קטן כי אני מפחד מהשינויים הגדולים, מאובדן והתמוטטות אבל זה לא תמיד היה כך.

"התנועה הרפורמית משוחחת עם המודרנה בצורה מאוד חזקה ואז היא שואלת את עצמה אם זה בסדר לנסוע או לנגן בשבת. האם אני רוצה יותר להתמקד בחוויה הרוחנית או בעובדה שקיימתי או לא קיימתי מצווה? אם החוויה הקהילתית תיתן מענה יותר חזק לבדידות של האדם המודרני, זה לא יותר חשוב מלהקפיד על תרי"ג מצוות? אני מעדיף לתת מענה לאנשים שצריכים להגיע לפעילויות שלנו ועליהם לנסוע לשם כך על מנת לקיים קהילה. לאפשר לאנשים לקיים את היהדות גם אם זה אומר שאני לא מקפיד על כשרות ועל שמירת שבת, אבל אני מקפיד מאוד על מצוות אנושיות".

אם לא חייבים לקיים מצוות או הלכות, אז איפה היהדות?

"היהדות היא הטקסטים היהודיים שאני משתמש בהם", אומר ריבק, "כשאני קורא את 'ונתנה תוקף', הפיוט מהמאה השישית, בשבילי זו כל היהדות. גם שלמה המלך וגם שלמה ארצי הם יהדות בשבילי, אני משתמש ביום כיפור בטקסטים מאוד עתיקים שמתחילים מהתנ"ך, המשנה והתלמוד אבל גם בטקסטים שנכתבו במאה הזו".

יום של עינוי טוב

ריבק ערך ברית מילה לבנו כשזה נולד, רונן-סמואלס בכלל לא התלבטה. "לא עלה על דעתי שלא לערוך ברית מילה לשלושת הבנים שלי", היא אומרת, "אבל מגיעים אליי זוגות עם סימני שאלה בנושא. אם לא נתמודד עם העניין בצורה יצירתית ונשאל שאלות קשות, כדי להתאים את זה לערכים מודרניים, נמצא את עצמנו במצב שאנשים רבים בועטים בערכים מסוימים, וזה גורם להם להתרחק עוד יותר מהיהדות".

אם למישהו היה ספק, שניהם מתכוונים לצום ביום כיפור ולדבריהם רוב חברי הקהילה הרפורמית בחדרה וקיסריה צמים. רונן-סמואלס צמה מאז שהייתה בת 20, ריבק צם בגלל שהוא רוצה להיות חלק ממשהו שעובר על הכלל, כהגדרתו. "אני מרגיש נעים ביום הזה, שאני עושה משהו יחד עם עם ישראל. זה להיות חלק ממשהו שעובר על הרבה מאוד אנשים ביום הזה, וגם להרגיש אותו בגוף. בעיניי, יום הכיפורים הוא יום נעים, התמסרות נעימה לכוח עליון, יום של שחרור שבו אני מוותר על הצדק שלי, מבקש סליחה ומתמסר".

"במשנה כתוב ש'לא היו ימים בישראל כיום כיפור'", מוסיפה רונן-סמואלס, "בעיני יום כיפור הוא יום של עינוי טוב".

צילומים: נטע פלג

בדוק גם

Adika צילום גיא כושי ויריב פיין (22) (1)

היום זה קורה: עדיקה פותחת סניף בקריון

לאחר הצלחה חסרת תקדים, Adika (עדיקה) מתרחבת ופותחת סניף חדש בקריון בחיפה בהשקעה של 2.5 …

נדל"ן

תכירו: שמונה מתווכי הנדל"ן המובילים בעמקים

נכסים L.R בהנהלת ליאור ליברמן ויונתן רחמים מה משמעות השם L.R נכסים? משמעות השם הוא …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *