טיילת שקד וטיילת המעפילים חגגה היום בכל צבעי הקשת את מצעד הגאווה הראשון בהסטוריה של נתניה. אחרי שבוע מורט עצבים בו הגיעו אל חברי הקהילה איומים פעלה המשטרה בשקט בין המחנות בשתדלנות אצל בכירים בעיריה ובכך מנעה אלימות בעת המצעד.
זה לא מנע ממאות שוטרים לאבטח את מסלול הצעדה כשבכל פינה מוצבים שוטרים הן על הגגות של הבנינים בטיילת ובתי המלון. מפקד משטרת נתניה אסף צור פיקד וצעד בעצמו את מסלול הצעדה. לפרשים על הסוסים לא היה מה לעשות. המצעד עבר בשלום ובהצלחה.
הקהילה הלהטבית בנתניה הגשימה חלום של שנים. לראשונה בנתניה התקיים היום (שישי) מצעד גאווה שהחל בשעה 11:00 בטיילת שקד שדרות ניצה, צעד בטיילת תוך הפגנה וקריאה לתושבים להבין אותם ובכך לשנות את יחס החברה אליהם. בין חברי המועצה שהגיעו לתמוך נראו ציפי קפל' ארז אבא ואפרים בולמש שגם הצטרף למצעד כשהוא נושא דגל. גם חבר מועצת העיר לשעבר, נפתלי בחטיאר נכח. כמו כן הגיע ניצן הורוביץ חבר הקהילה ויו"ר הנבחר של מר"צ שאמר שמר"צ היא הבית של הלהטבים.
350 משתתפים צעדו בהם חברי הקהילה איגי מנתניה בדגלים שלהם ובדגלי הקהילה הצבעוניים. סטיקרים כובעים ודגלים נמכרו למעוניינים. 400 שוטרים אבטחו במשך ארבע שעות את הארוע שעבר בשלום ללא ארועי אלימות או מעצרים.
לאורך המסלול הקצר משדרות ניצה לכיכר העצמאות קראו אנשי הקהילה במערכת הקריזה ותופפו להסב תשומת הציבור: "צאו מהמרפסת הקהילה כועסת" "שום ועדה לא תקבע אם אני גבר או אשה" חילונית או דתיה, שוויון זכויות לכל אישה", גם בשמש, גם כשחם אני אוהבת גם וגם" "שידעו כל השכנות אני אוהבת גם בנות" ועוד.
ניר חן מנהיג הקהילה בנתניה: "לא ידענו למה לצפות ומה יהיה אבל ידענו שיהיה המצעד הראשון בנתניה שעשה הסטוריה בנתניה. עכשו ראו שזה לא כזה נורא. בשנה הקרובה נמשיך בפעילות. בשנה הבאה המצעד לא יהיה של מחאה אנחנו נמשיך חעבוד בשיתוף פעולה עם העיריה".
רן שלהבי סמנכל האגודה למען הלהטבים סיפר כי בימים האחרונים נחשפו לאיומים והעיריה לא פרסמה כל גינוי."למי שחשב למה יש צורך במצעד זו ההוכחה. זו מחאה נגד השנאה. מרים את חסרה כאן עכשו אבל בשנה הבאה היא תעמוד כאן כי אי אפשר להתעלם. נתניה עשתה צעד אדיר היום ואנחנו נמשיך לצעוד בגאווה".
אתה לא יכול לישון עם הבנים בטיול השנתי
מישל, שסיים תיכון בנתניה אמר מעל הבמה דברים מרגשים על מה שעבר עליו כנער המשתייך לקהילה הלהטבית: " יצאתי מהארון בכיתה י"א. ביום הראשון ללימודים. שנה חדשה – התחלה חדשה, זה היה הכיוון.
תכננתי לקחת כמה דקות בסוף השיעור, להגיד "היי חבר'ה, אני טרנס, מעכשיו לפנות בלשון אתה"- ולברוח מהר לקפיטריה כדי להתחמק ממבול השאלות שיבוא בהפסקה. אבל זה לא קרה.
הכרטיס האדום הראשון שקיבלתי הוא מהצוות – "אתה לא יכול לדבר על דברים כאלה בפורום כיתתי, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקחת אחריות על מה שיקרה אחר כך". כאן בדיוק מתחילה הבעיה. הם לא רוצים לקחת אחריות.
אז נהרסה לי התכנית אבל לא ויתרתי. עברתי ביניהם אחד אחד. באותו יום יצאתי מהארון לפחות 20 פעמים. והאמת שכלום לא השתנה, העולם המשיך להסתובב.
"מצטערים אבל.. אתה חייב להיות בשיעורי ספורט עם הבנות". "אתה לא יכול לישון עם הבנים בטיול השנתי". "ממש ניסינו, אבל אי אפשר להדפיס לך תעודה בלשון זכר" וכמובן, זה תמיד היה מלווה בתירוץ האהוב עליי – "זה לא אנחנו, זה הפיקוח".
וכך עברה השנה. נלחמתי איפה שיכולתי, התעקשתי איפה שהיה אפשר. אבל לשמוע סירוב אחר סירוב הפך למתסכל מהר מאוד.
בכיתה י"ב הדברים נראו אחרת, הכיתה שלי קיבלה מחנכת חדשה ולבית הספר הגיע מנהל חדש. הם שמו להם למטרה להפוך את החיים שלי לקלים יותר. ופתאום לא היה יותר צורך באישורים מופרכים, פתאום זה לא "הפיקוח" אלא זה בידיים שלהם. עברתי קבוצה בשיעורי ספורט ויצאתי לטיול השנתי. אני מקווה ששניכם שומעים את המילים האלה, אני לא יכול להודות לכם מספיק.
אם נתהלך במסדרונות בתי הספר, נשמע מילים כמו הומו וקוקסינל נזרקות לאוויר כקללות עשרות פעמים ביום, תלמידים טרנסים נדרשים להוכיח את הזהות שלהם כדי שהמערכת בכלל תסתכל לכיוונם. כדי שיוכלו להשתמש בשירותים בלי לחשוב פעמיים, כדי שיקבלו תעודת בגרות עם שמם הנכון ובלשון הפנייה הנכונה. וזה רק קצה המזלג. לצערי, מורים רבים לא יודעים איך להתמודד עם המצב, והמעטים שכן – נתקלים באטימות מצד משרד החינוך שמסיר מעליו אחריות. בואו נשנה את זה.
בואו נשלב את ארגון חוש"ן בבתי הספר בנתניה, עבור התלמידים, ולא פחות חשוב – עבור אנשי ונשות החינוך. הם צריכים להכיר את הקהילה הגאה מקרוב, לדעת לתת מענה לצרכים שלנו".
