רבות כבר דובר על הסירוב של נשיאות PENN, MIT והרווארד להוקיע נחרצות את הקריאה המפורשת לרצח יהודים בקמפוסים שלהן. זו לוותה בניסיון פילוסופי תמוה לעמוד על "הקשר הדברים". אחת מהן כבר אולצה לפרוש ולהתנצל, אך לא בהכרח מהסיבות הנכונות של התפכחות והבנה, אלא יותר מתוך הכרח.
כמי שעומדת בראש מוסד אוניברסיטאי מחנך ראיתי לנגד עיני לא רק את הרמת הראש של האנטישמיות בחסות מוסדות אקדמיה מבוססים, אלא גם 3 נשים משפיעניות וחזקות, שלא רואות שום קשר בין עמדתן החשובה כמחנכות לבין עידוד לרצח.
בתפקידך כמחנך או מורה, יש לך יכולת אדירה להשפיע על אנשים במהלך זמן נתון. כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו יש לפחות מורה אחד שהשפיע עליו במהלך החיים בצורה כזו או אחרת.
כמנהלת בית הספר האקדמי לסיעוד במרכז הרפואי הלל יפה מזה כ- 12 שנה וכמרצה באוניברסיטת תל אביב עוד שנים קודם לכן, אפשר לומר שגידלתי דורות של אחים ואחיות בישראל. החינוך הוא בדמי, והוא חלק ניכר בשגרת החיים שלי.
הצפייה בנשיאות האוניברסיטאות בארה"ב, שמתעקשות לקרוא לטבח שהתקיים באזרחים חפים מפשע בישראל ב- 7 באוקטובר ולקריאה של חמאס לרצח העם היהודי כתלוי הקשר בכל הנוגע לאתיקה, השאירה אותי נדהמת.
אם אנשים שתפקידם היומיומי הוא להשפיע על מוחות העתיד, להקנות להם מידע וידע שיבססו עמדות וחשיבה ביקורתית, מנרמלים את המושג רצח כשמדובר ספציפית ביהודים, איך אפשר להבטיח את עתידנו שדבר מתועב שכזה לא יחזור שוב?!
מדוע מחנכים במוסדות להשכלה גבוהה אינם מונעים פעילות שאסורה על פי תקנונים אקדמאיים וכך מפרים את הביטחון האישי של חלק מהסטודנטים ואת שמירת עקרון אי אפליה?
אין מקום לאנטישמיות, איסלמופוביה, גזענות או כל סוג אחר של אלימות. מחובתנו כמנהלים ומחנכים לגנות ולהוקיר כל ביטוי לשנאה או קנאות.
כוחה של מערכת החינוך הוא, בין היתר, בניית תשתית לחברה שוויונית יותר תוך צמצום פערים חברתיים. ליצור מקום בו תקרת הזכוכית זהה לכולם, ללא הבדל דת, גזע ומין.
אולם במחקרים אחרונים שבוצעו בארה"ב עולים ממצאים שמצביעים על כך שדווקא החינוך והידע מובילים לעליה באנטישמיות. מסתבר שהחינוך עשוי דווקא להגביר את תופעת האנטישמיות, תוך יצירת אמונה בצדקת התופעה שלרוב נובעת ממניעים אישיים של קנאה, תחרותיות והרגשת קיפוח אישית מבלי לבחון לעומק את התפיסה הגזענית.
האנטגוניזם הרב בקרב המשכילים בארה"ב כלפי יהודים מדאיגה ביותר מכמה סיבות: לאנשים משכילים יש השפעה משמעותית, שכן לרוב נמצאים בעמדות מפתח בחברה ובמוסדות השכלה ומקנים בכך את תפיסות העולם המאפשרות אנטישמיות. בעצם כך, הם אינם מאפשרים את השימוש בחינוך לכדי פיתוח חוסר סבלנות לגזענות בכלל ואנטישמיות בפרט. אוניברסיטאות בארצות הברית נקטו בעבר עמדה נחרצת נגד אנטישמיות ואי-אפליה. מאז ה- 7 באוקטובר 2023 אנו עדים למציאות שונה, של הטרדות על רקע אנטישמי, ונדליזם ותקיפות בקמפוסים בארה"ב, לרבות קריאות מוות ליהודים ושלילת זכות הקיום של מדינת ישראל.
כאמור, נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה כבר חזרה בה מדבריה, אולם רק לאחר לחץ מתון של יו"ר חברת הנאמנים ותורמים יהודיים לאוניברסיטה.
העדר התפיסה החינוכית לסובלנות ואחדות במוסדות אקדמיה אלו מטריד בלשון המעטה.
ההבנה כי מקצוע החינוך משפיע על דורות העתיד ולכן מחייב קידום ערכים של סובלנות, שוויון ואי-אפליה, חייבת להיות בבסיס התודעה של כל מי שמחשיב עצמו כדמות מחנכת. אם אנחנו, אנשי האקדמיה, לא נדאג לכך, ממדי האנטישמיות והגזענות ישגשגו באופן כזה שלא בטוח שתהיה להם תקנה.
מאת: פרופ' מירב בן נתן, מנהלת בית הספר לסיעוד של המרכז הרפואי הלל יפה וחברת הועדה למניעת אלימות במשפחה במשרד הבריאות.
הביאה לדפוס: מיכל כהן אלדן.
