המדריך המלא לצהבת

סוגי צהבת

צהבת ילודים (נאונטלית): כ-50% מהתינוקות נולדים עם רמה מסוימת של צהבת. ברוב המקרים, התופעה חולפת מעצמה ולא גורמת לנזקים, אך במקרים נדירים רמות הבילירובין הגבוהות עלולות לגרום לנזק מוחי- כשרמת החומר גבוהה במיוחד, מבצעים בילוד טיפול באור (פוטותרפיה).

ישנן שתי סיבות עיקריות העלולות לגרום לצהבת בתינוקות- כבד שאינו מפותח מספיק, ופירוק יתר של כדוריות דם אדומות (שכן נפח הדם אתו תינוקות נולדים גדול יחסית לגופם הקטן).

הפטיטיס : מדובר בקבוצת וירוסים הגורמים לדלקת בכבד ופוגעים בתפקודו בעקבות תקיפתו על ידי מערכת החיסון, וכתוצאה מכך, גם גורמים להופעת צהבת. ניתן לאבחן את כולן באמצעות בדיקת דם נקודתית.

הפטיטיס A: נגיף מדבק הנפוץ מאוד במדינות עולם שלישי ובאזורים מוחלשים בהם קיימת בעיית היגיינה. הוא מועבר באמצעות היחשפות לסביבה מזוהמת חסרת היגיינה, מגע עם הפרשות מזוהמות בנגיף או אכילה ושתייה של מזון מזוהם ונגוע. המחלה גורמת לתחושת תשישות וחוסר תיאבון, כאבי בטן, בחילות, גירודים ואף למתן שתן שחור-ענברי. ברוב המקרים המחלה חולפת מעצמה, אך 10%-15% מהחולים חווים התקפות נוספות של הסימפטומים לאחר כשנה וחצי מאז שהבריאו. אין טיפול קיים לנגיף, אך קיים חיסון נגדו.

הפטיטיס B: נגיף המדבק באמצעות מגע בין נוזלי גוף- יחסי מין, מגע בדם נגוע (נפוץ בקרב מכורים לסמים המעבירים בניהם מחטים, מטופלים שקיבלו מנת דם נגועה או טופלו במחטים נגועים) ובין אם לתינוקה, בזמן הלידה או במהלך ההנקה. המחלה החריפה המופיעה לאחר ההידבקות גורמת להיחלשות הגוף, חום, פגיעה בתיאבון, בחילות והקאות. לאחר כמה שבועות בדרך כלל החולה מחלים, אך בחלק מהמקרים מופיעה מחלה כרונית, שתלווה את החולה לצמיתות או למשך שנים רבות. מחלה כרונית אומנם אינה תמיד מלווה בתסמינים פעילים, אך עלולה לגרום לדימום ממערכת העיכול, נפיחות וכאבי בטן ולפגיעה חמורה בכבד, שיכולה לגרום לסיבוכים קטלניים דוגמת סרטן הכבד ושחמת הכבד.

לא קיים טיפול למחלה, אך בשלבים קשים שלה ניתן לעבור טיפול אנטי נגיפי להאטת הנזק, ובמקרים קיצוניים, השתלת כבד.

הפטיטיס C: נגיף המועבר במגע בין דם לדם. במקרים רבים אינו גורם לתסמינים כלל (מלבד פגיעה קשה בכבד שאינה מורגשת תחילה), אך במקרים מסוימים מופיעה עייפות, חום, כאבי פרקים, כאבי בטן והקאות וחוסר תיאבון, שיכולים להמשך גם עד חצי שנה ממועד ההדבקה.

ב-20% מהמקרים, החולה מחלים מהמחלה לחלוטין, אך בשאר המקרים הנגיף נשאר עם החולה לכל החיים, והזיהום הכרוני בכבד הולך ומחמיר- מה שיכול להתפתח לשחמת הכבד, סרטן הכבד וכשל בתפקודו. קיימות מספר תרופות חדשות למחלה, שבינתיים הוכחו כיעילות.

הפטיטיס D: נגיף התוקף רק חולים הסובלים מהפטיטיס B, ומועבר דרך הפרשות ונוזלי גוף, מזון ושתייה נגועים. תחילה הוא גורם לזיהום חריף (חום, חולשה, הקאות), ובמקרים בהם אינו חולף, יכול גם הוא להתפתח לכדי מחלה כרונית. בשילוב יחד עם הפטיטיס B, הפטיטיס D גורם לפגיעה דלקתית קשה מאוד בכבד, שעלולה להתפתח גם היא לשחמת הכבד, סרטן ומחלות קשות נוספות.

לא קיימת תרופה לטיפול בו, אך מחקרים רבים כיום נמצאים בשלבי פיתוח של תרופות מתאימות.

הפטיטיס E: נגיף נדיר יחסית שמועבר דרך הצואה, כתוצאה מצריכת מזון ומים מזוהמים- לכן נפוץ בעיקר במדינות בהן קיים זיהום במים. המחלה מתפרצת כשבועיים עד חודשיים ממועד ההידבקות, ומאופיינת תחילה בתסמינים זיהומיים, בדומה לסוגי ההפטיטיס האחרים. בדרך כלל היא חולפת מעצמה ללא תסמינים חריפים, אך במקרים מסוימים היא יכולה להסתבך ולגרום לזיהום קשה בכבד וכשל תפקודי- בעיקר בקרב נשים הריוניות וחולים עם פגיעה במערכת החיסון. לא קיים טיפול יעיל למחלה- מלבד השתלת כבד במקרים קשים.

מלבד מחלות כבד, צהבת עלולה להגרם גם ממחלות גנטיות נדירות הגורמות לעודף בילירובין, ממחלות אוטואימוניות הגורמות לפירוק יתר של הכדוריות האדומות וממחלות זיהומיות נוספות דוגמת מלריה.