שחייה: שווה זהב אולימפי

עמי  דדאון (18 וחצי) מקרית אתא, נכה בארבע הגפיים, נולד פג עם שיתוק מוחין. כשהיה בן שנה הוריו לקחו אותו למרכז שיקום וספורט במועדון איל"ן חיפה בקרית חיים. הם בסך הכל רצו לעזור לו להשתקם, הם לא חלמו אז שמאותו מועדון ייצמח אלוף אירופה בשחייה פארלימפית, בדרגת נכות 4, ועוד היד נטויה. בימים אלה מסיים דדאון את לימודיו בכיתה י"ב, הוא שואף ללמוד לימודים גבוהים, הוא גם חולם לשרת בצבא, אבל לפני הכל הוא רוצה להשלים קריירה ספורטיבית גדולה. קבלו את עמי דדאון, ספורטאי השנה של "הד הקריות" לשנת 2019 בספורט הפארלימפי.

ברכות עמי, נבחרת על ידי עיתון 'הד הקריות" כספורטאי המצטיין באזור בספורט פארלימפי, מה זה עושה לך?
"אני שמח מאוד. אמשיך לתת את כל כולי כדי להתקדם בשחייה ולייצג את המדינה בכבוד".

איך אתה מסכם את השנה?
"השנה האחרונה הייתה ממש מטורפת בשבילי. הכל התחיל באליפות אירופה, שהתקיימה בדאבלין. קפצתי פעם ראשונה למים בתחרות בינלאומית חשובה וזכיתי בשתי מדליות זהב ושתיים כסף. זהב ב-100 חתירה ו-150 מעורב, כסף ב-200 חתירה ו-50 חזה. הייתה לי גם תחרות מוצלחת בגרמניה בתחילת החודש. אני מקווה להמשיך להתקדם לעבר לונדון – שם תתקיים אליפות העולם. אמשיך לעבוד קשה במטרה להצליח".

מה היו ההישגים שלך בגרמניה?
"התחרות בברלין הייתה אליפות גרמניה הפתוחה. חזרתי עם שתי מדליות זהב ושתיים ארד. זהב ב-200 חתירה ו-150 מעורב, ארד ב-100 חתירה ובשליחים".

באיזה גיל התחלת לעסוק בספורט?
"הגעתי למרכז שיקום וספורט של איל"ן בקרית חיים בגיל שנה. בגיל 11 נכנסתי לנבחרת הצעירה של איל"ן. בגיל 16 הצטרפתי לנבחרת ישראל. בהתחלה הגעתי לאיל"ן כדי לקבל טיפולים ורק כשהתקדמתי התחלתי לשחות במסגרת התחרותית של המועדון".

מה המגבלות שלך?
"אני מוגדר כ-cp – שיתוק מוחין מלידה. הייתי פג ולא הגיע חמצן למח. כתוצאה מכך נגרם לי נזק מוחי ואני נכה בארבע הגפיים".

איך אתה מצליח לשחות במצב הזה?
"לקח לי הרבה זמן ללמוד את הסגנון שלי, בסוף הצלחתי. אומנם אני נכה בכל ארבע הגפיים, אבל בחלק אני שולט טוב יחסית, בחלק פחות. אני שוחה בעיקרון רק עם הידיים, אני משתמש ברגליים רק לדחיפה".

היו תקופות של משברים?
"ברור שהיו לי משברים, תקופות שלא רציתי לשחות, בעיקר כשהייתי קטן. לא היה קל לשלב שחייה עם לימודים, ובכלל לא היה קל לתפקד. ברגע שהתבגרתי קצת כל האנגריה שלי נוצרה מהשחייה, בזכות השחייה, ולכן הצלחתי להגיע רחוק".

מה הספורט עושה לך?
"השחייה משחררת אותי, גורמת לי להרגיש שווה בין שווים, מכוונת אותי למטרה, שיש לי איזה יעד להגיע אליו".

עד כמה המשפחה שלך מעורבת בפעילות שלך?
"המשפחה שלי די מעורבת. ההורים עוזרים לי להגיע לאימונים, דוחפים, למרות שלא קל גם להם, כי אני מתאמן הרבה והם צריכים לעזור לי להגיע כל יום למרכז, לפעמים פעמיים ביום".

המשפחה גאה בהישגים הנפלאים שלך?
"מאוד גאים בהישגים שלי ומאוד מעוניינים שאמשיך להתאמן".

 מה אתה עושה פרט לפעילות באיל"ן?
"אני מסיים בימים אלה את לימודיי בתיכון, נותרה לי עוד בחינת בגרות אחת".

מדהים איך הצלחת ללמוד לבגרות במקביל לפעילות העמוסה באיל"ן.
"בגרות מלאה ואפילו מורחבת. אחרי שאמצה את עצמי בשחייה אני חושב שארצה ללכת ללימודים גבוהים, אולי מדעי המחשב, או ביולוגיה, אבל זה עוד רחוק".

איך בעיר, בשכונה מתייחסים להישגים שלך?
"אחרי אליפות אירופה ראש העיר יעקב פרץ הזמין אותי ללשכה שלו. החברים מאוד תומכים והתגובות מאוד מפרגנות. אני מאמין שהעיר שלי אוהבת את מה שאני עושה".

איל"ן חיפה הבית השני שלי

אפשר להגיד שמועדון איל"ן חיפה/קרית חיים הוא הבית השני שלך, מה אתה יכול לספר על המועדון?
"בהחלט כן, ממש הבית השני שלי. זה מועדון שיקום וספורט, עוזר לילדים עם מוגבלויות, גם למבוגרים. יש את הספורט ההישגי והספורט החובבני. המטרה להתאים לכל מי שבא את מה שמתאים לו ואולי למנף אותו לספורט ההישגי. אני אוהב את המועדון, אוהב את הנבחרת שלנו. רוב שחייני נבחרת ישראל שייכים למועדון הזה, ללא ספק איל"ן חיפה הוא המועדון המוביל בארץ בשחייה. אני אוהב את האנשים, הם כמו משפחה שלי. הרבה שעות אני איתם".

עד כמה למאמן יעקב בייננסון יש השפעה על ההתקדמות שלך, על התוצאות?
"אני חייב לו הכל. הוא לקח אותי מגיל 16, מרמה מאוד התחלתית שהייתה לי, עד לדרגה שאני אלוף אירופה. אני אוהב אותו ומעריך אותו מאוד, גם כאדם וגם המאמן. ההצלחה שלי זה ההצלחה שלו ואנחנו 50-50 במידת האחריות וההצלחה".

ספר מה סדר יום רגיל שלך?
"אני קם בעשרים לחמש, הולך לאימון בוקר שמתחיל בשש. אימון של שעה וחצי עד שעתיים. אחר כך כשיש בית ספר אני לומד, וכשאין אני נח. בשעה 16:00 אימון ערב, בערך עד 19:00. רוב היום סביב האימונים. כל יום אני בבריכה כחמש שעות".

יש לכם צוות שעוסק בכל מה שמסביב?
"יש לנו את כל המעטפת. יש תזונאית, יש מטפלים רפואיים, יש גם פיזיותרפיסטית ומעסה. מבחינה רפואית אנחנו מטופלים בבית חולים רעות בתל אביב שם מקבלים כל טיפול רפואי שנדרש".

המודל: ענבל פיזרו

מי המודל שלך בשחייה הפראלימפית?
"כשהייתי צעיר יותר ענבל פיזרו הייתה בשבילי המודל הכי גדול, ועכשיו כשאני שוחה לצידה זה כבוד הכי גדול בשבילי".

על מייקל פלפס שמעת?
"(צוחק) כן שמעתי, שחיין אדיר, מותאם בצורה מושלמת לשחייה. פשוט לא פייר מה שעשה להם. עכשיו הוא פרש, נראה איך השחייה תתקדם בלעדיו, כי הוא היה המלך הבלתי מעורער".

חוץ מהספורט הפארלימפי אתה מתעניין, אוהב ענפי ספורט אחרים?
"ברור. אני אוהב כדורגל וכדורסל, ג'ודו וענפים אחרים. בכדורגל אני אוהד את מכבי חיפה וברצלונה, כדורסל מכבי תל אביב וג'ודו בעיקר באולימפיאדה".

את מי אתה מעריץ מהספורטאים הרגילים?
"מסי".

מה התוכניות לשנה הקרובה?
"דבר ראשון אליפות העולם בספטמבר הקרוב בלונדון. אני מקווה להתגייס לצבא, אבל לא יודע אם זה יהיה עכשיו, או אחרי האולימפיאדה (2020 טוקיו), לא יודע להגיד. אעשה כל מאמץ כדי להגיע בצורה המיטבית לאולימפיאדת טוקיו".

חשוב לי מאוד לתרום למדינה

חשוב לך להתגייס?
"כן. חשוב לי מאוד לתרום למדינה, חשוב לי מאוד להיות חלק מהחברה הישראלית. אם לא אצליח לשלב כרגע אז יקרה אחר כך".

אתה נוסע המון לחו"ל עם הנבחרת, איך אתה מסתדר בכל הנסיעות הללו?
"לנסוע עם הנבחרת שלי זה כבוד בשבילי. אני יכול להסתדר בכוחות עצמי. אני עצמאי, עושה את הדברים שלי לבד. לא קשה לי בצורה בלתי רגילה".

אתה מדבר הרבה על טוקיו 2020, זה בהישג יד מבחינתך?
"זה עדיין לא בטוח, אבל עדיין מרגיש שאם אעשה את המיטב שלי אגיע לשם. כן זה היעד שלי, זה החלום שלי. מאז שנכנסתי לנבחרת הצעירה כיוונתי לשם, אני מקווה שאצליח להגשים חלום ילדות".

פרט לאולימפיאדה יש לך עוד חלומות?
"רוב החלומות שלי סביב השחייה. בנוסף, אחד החלומות שלי להתגייס לצבא".

למי אתה רוצה להגיד תודה?
"דבר ראשון למאמן שלי, שנתן לי מעל ומעבר. למשפחה שלי שנותנת לי ותומכת: ההורים יפה ויאיר, האחים: התאומה ליאם, ועוד זוג תאומים בנים: נועם וניתי בני 9. כולם ברוך השם בריאים, כולל אחותי התאומה, שגם הייתה פגה. הם הכל בשבילי, אני אוהב אותם. אפרופו חלומות, אחד החלומות שלי, שמישהו מהם ילך בדרכי בספורט ויצליח, זה ישמח אותי מאוד".