מאת: עו"ד מירב אשל
רשלנות רפואית היא מתן טיפול רפואי, תוך חריגה מסטנדרט רפואי מקובל והפרת חובת הזהירות המוטלת על נותן הטיפול (רופא), אשר בצידו נגרם נזק למקבל הטיפול (חולה). על התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים: הפרת חובת הזהירות, גרימת נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם.
רשלנות רפואית כוללת בין היתר: מעקב רשלני או העדר מעקב, טעויות באבחון המחלה, פענוח שגוי של בדיקות (הדמיה, דם, אק"ג וכו'), אי הפניה לבדיקות מתאימות, אבחון רשלני, אבחון מאוחר, טעויות במתן תרופות ומינון מתאים, טעויות בניתוחים, נזקים הנגרמים במעקב הריון וסביב לידה ועוד.
חוק זכויות החולה התשנ"ו – 1996, קובע כי בראש זכויותיו של מטופל, עומדת הסכמתו מראש ומדעת לטיפול הרפואי (למעט מקרים חריגים מצילי חיים). הסכמה זו כוללת בין היתר מידע על אופי הפעולה, טיפולים חלופיים העומדים בפני המטופל, סיכויי הצלחה של הטיפול, סיכונים אפשריים, סיכויי ההצלחה והנזק האפשרי העלול להיגרם כתוצאה מהטיפול.
העובדה כי החולה חתם על טופס הסכמה לטיפול רפואי לא בהכרח מלמדת כי ניתנה הסכמה מדעת. על הצוות המטפל להוכיח כי הוסברו למטופל סיכוניו וסיכוייו של הטיפול וכי הוא הבין את שהוסבר לו. המידע צריך להינתן בשפה המובנת למטופל ובאופן ברור על מנת שיוכל לקבל הסכמה מדעת לטיפול הרפואי. העדר הסכמה מדעת מהווה עילת תביעה בפני עצמה.
על מנת להבין מה הן הנסיבות שקדמו לטיפול הרשלני יש צורך באיסוף מלוא החומר הרפואי של המטופל, מכל נותני הטיפול, לדוגמה: בתי חולים בהם אושפז, רופאים מקצועיים ורופא משפחה בקופת החולים, מרפאות שונות בהן ביקר, צילומי הדמיה וכו'. לעיתים אף קיים צורך באיסוף תיקים רפואיים ישנים יותר וכל חומר נוסף על מנת לברר את המצב הרפואי לאשורו.
חשוב לדעת, כי בחינת שאלת הרשלנות נעשית בהסתמך על המידע שהיה ידוע ומקובל בזמן אמת, כלומר במועד מתן הטיפול ולא בדיעבד. כמו כן, יש לבחון מה הייתה הפרקטיקה המקובלת במועד האירוע ולא הפרקטיקה המקובלת במועד הגשת התביעה.
למטופל הזכות המלאה לקבל כל חומר המתעד את הטיפול הרפואי שהוענק לו והמוסד הרפואי מחויב לשמור חומר זה מספר שנים כקבוע בחוק. במקרה שהחומר הרפואי אינו נמצא הרי שהמוסד הרפואי יידרש לספק הסברים ולעיתים הדבר עשוי להביא לקבלת התביעה ללא צורך בהוכחתה, שכן נגרם למטופל "נזק ראייתי" המונע בעדו מלהוכיח טענתו. על כן חשוב לוודא כי הגורם המטפל יתעד את כל תלונותיו של החולה, הבדיקות אליהן הופנה ובדיקות שבוצעו וכן כל מידע רפואי רלבנטי אחר.
על מנת להוכיח רשלנות רפואית וקשר סיבתי על התובע לתמוך את תביעתו בחוות דעת רפואית מטעם מומחה בתחום הרפואה הספציפי. לעיתים נדרשת יותר מחוות דעת אחת כאשר מדובר במקרים החולשים על מספר תחומי התמחות. על חוות הדעת להתייחס לכל אחד מיסודות הרשלנות, לבחון מה הן החלופות הטיפוליות הקיימות והאם עמד הרופא באמת המידה המצופה מרופא מיומן וסביר ומה הנזק שנגרם. ישנם מצבים בהם חוות הדעת תכלול גם התייחסות לאחוזי הנכות שנותרו למטופל בעקבות אותה רשלנות. גם צלקת לא אסטטית, מכאיבה או מגרדת, יכולה להקנות לתובע אחוזי נכות ובהתאם לכך גם עילת תביעה.
עלות חוות הדעת מוטלת על הניזוק. כאשר מדובר בנפגע חסר אמצעים אשר אין ביכולתו לממן עלות חוות דעת רפואית, ניתן, במקרים חריגים, להגיש את התביעה ולבקש פטור מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחים מטעם בית המשפט.
רצוי לפעול ולבסס את התביעה קרוב ככל הניתן למועד גילוי הנזק. התיישנות תביעה המוגשת לפי פקודת הנזיקין (לרבות תביעה בגין רשלנות רפואית) מתיישנת לאחר שבע שנים מהיום שבו נגרם הנזק. לעיתים הנזק מתגלה רק כעבור מספר שנים מיום שבו ארעה הרשלנות ולכן תקופת ההתיישנות תחושב מיום גילוי הנזק (ובהתאם לנסיבות). בתביעת קטין, תקופת ההתיישנות היא ארוכה יותר, שבע שנים מיום שהפך לבגיר, כלומר מיום הגיעו לגיל 18. תביעת רשלנות רפואית היא תביעה סבוכה ומורכבת, המצריכה חקירה מעמיקה של החומר הרפואי והבנתו. על כן, ניהול תביעת רשלנות רפואית מחייבת פנייה לעורך דין הבקיא בעולם הרפואה והמשפט.
* המידע המובא להלן, אינו תחליף לייעוץ משפטי ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום הנזיקין טרם הגשת התביעה.
[box type="shadow" align="aligncenter" class="" width="920"]מירב אשל, משרד עורכי דין | שד' מוריה 111 ת.ד 6746, חיפה | טלפון: 072-2504898 | נייד: 050-6828092 | פקס: 072-2504838 | דוא"ל: mesheloffice@gmail.com[/box]
