עצרת הנעילה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית לוחמי הגטאות, תתקיים באמפיתיאטרון הפתוח של המוזיאון ותעמוד בסימן 70 שנה להקמת המוזיאון וקיבוץ לוחמי הגטאות. בעצרת, במעמד האלוף אמיר ברעם, מפקד פיקוד צפון, יתקיים טקס הדלקת המשואות, אותן ישיאו שישה ניצולי שואה שיספרו את סיפור הישרדותם. בנוסף, יופיעו הזמר נתן גושן והרכבים מוזיקליים מהגליל המערבי.
במהלך יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חמישי, 2.5, מוזיאון בית לוחמי הגטאות ומוזיאון "יד לילד" יהיו פתוחים לציבור הרחב ללא תשלום.
בית לוחמי הגטאות על שם יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, או "הבית" כפי שהוא נקרא על ידי אנשיו, הוא מוזיאון השואה הראשון בעולם והיחיד שהוקם על ידי ניצולי שואה. הבית מספר את סיפור השואה במלחמת העולם השנייה, אך מתמקד בגבורה, בניצחון רוח האדם וביכולת המופלאה של ניצולי השואה ולוחמי המרד לבנות את חייהם מחדש בארץ שעליה חלמו, היא מדינת ישראל. בית לוחמי הגטאות ממחיש גם את גודל חזונם של מייסדיו, אשר שמו מאחוריהם את השכול והאימה והגיעו אל הגליל המערבי כדי להקים את הקיבוץ המשגשג לוחמי הגטאות ואת המוזיאון הפועל בו.
לצד המוזיאון פועל המרכז ההומניסטי, ששם לו למטרה להקנות את הידיעה וההבנה של אירועי השואה ואת היכולת להגיע לדיאלוג וללימוד משותף. המרכז חותר למפגשים רב-תרבותיים שבהם מתקיים דיון מעמיק במשמעויות האנושיות והאוניברסליות של השואה בחברה הישראלית ומחוצה לה. ב-1995 הוקם בבית לוחמי הגטאות אגף "יד לילד" במטרה להנציח את הילדים היהודים שנספו בשואה, וליצור מפגש חווייתי בין המבקרים הצעירים לבין עולמם של הילדים שחיו בתקופה החשוכה ההיא.
יום חמישי, 2.5.2019 | 19:30 | בית לוחמי הגטאות, הכניסה חופשית
מדליקי המשואות
שלמה רישארד אלמוג. יליד תוניס. בנובמבר 1942, פלשו הגרמנים והאיטלקים לצפון אפריקה ויהודים רבים נשלחו למחנות עבודה. עם סיומה, עלה שלמה ארצה ועסק בעבודה ביטחונית סודית, שעליה אינו מכביר במילים.
אברי פישר. בשנת 1944, עת הפלישה הסופית של גרמניה ללסלובניה, נאלצה המשפחה להתפצל ואברי הוסתר תחת זהות בדויה והוסתר אצל משפחה קתולית. אברי ידליק משואה גם בשם דודתו גיזי פליישמן, שעמדה בראש "קבוצת העבודה" אשר פעלה בסתר מול ממשלת סלובקיה, כדי לנסות לעצור את משלוחי ההשמדה של יהודי סלובקיה לפולין. לבסוף, בשנת 1944 גיזי פליישמן ומרבית הקהילה היהודית של סלובקיה – נשלחו לתאי הגזים באושוויץ. אברי חי כיום בכפר מסריק.
האחים וולף ושלמה גלפרין. מובילי קבוצת "131 ילדי קובנה" הפיחו תקווה בקרב 131 ילדים שהתחילו עימם את מסעם המפרך בגטו קובנה, שתם עבור אלו שהצליחו לשרוד, בסיום המלחמה, במחנה בירקנאו. הודות לכושר מנהיגותו של וולף האח, קיבלו ילדי גטו קובנה את סמכותו של וולף וביחד עם שלמה התגבשה קבוצת – "131 הילדים מגטו קובנה", מתוכם ניצלו 40 ילדים. 25 מהם אף הצליחו לעלות ארצה. וולף מתגורר בשדרות ושלמה בצפון הארץ.
אסתר כהן. נולדה ב-1926 בהונגריה, למשפחה בת תשע נפשות. עם פלישת הגרמנים ב-1944, היא נשלחה למחנה עבודה. אביה ואחיה הגדול נשלחו למחנה כפייה ומאז לא ראתה אותם יותר. האם ושלוש אחיותיה נשלחו לאושוויץ, בעוד אסתר התגלגלה ממחנה למחנה. שישה שבועות לפני תום המלחמה נשלחה למחנה ההשמדה מטהאוזן. אסתר הצליחה להינצל. היא שבה לביתה ומצאה שאחיותיה שרדו, אבל שני ההורים והאח הגדול נספו. אסתר עלתה ארצה ב-1950 לקיבוץ מצובה, נישאה ויש לה שני בנים שלוש נכדות ונין.
שמעון אלמוג הוטר. יתום ללא משפחה או זיכרונות ממנה, ללא עבר ברור ועם סיפור הישרדות מרגש וגדוש בטלטלות באירופה ובארץ. שמעון לא זוכר כיצד ובאיזה גיל הובא למשפחה הקתולית בעיר זאבז'ה שבפולין, אשר הסתירה אותו עד תום המלחמה. לאחר הופעתו בתוכנית "זהות אבודה" עם מני פאר ז"ל, יצאה לפולין חוקרת מטעם התוכנית בכדי לחפש את תעודת הלידה שלו, שנמצאה בביה"ח בסמוך לזאבז'ה ולפיה, אך לא הצליחה לגלות שום מיגע על משפחתו. שמעון מתגורר בקיבוץ עברון, אב לילדים וסב לנכדים.
פרופ' יורם הרפז. בנם של ניצולי השואה ציפורה ועוזי הרפז ז"ל. עיתונאי לשעבר, סופר ואיש חינוך. את אחד מספריו, "ילדי מעיין", הקדיש לילדי הדור השני של ניצולי השואה. עוזי וציפורה הצליחו לשרוד ולעלות לישראל , הכירו בבית לוחמי הגטאות והיו ממייסדיו.
