תם ונשלם עידן רנה מולנסטיין, מוקדם מן הצפוי, והנה אנחנו כבר נכנסים לזמן הלוזון. רבים הרימו גבה על המינוי, הדיי שנוי במחלוקת, יש לומר. הסגנון הג'נטלמני של יענקל'ה שחר לאורך השנים בבחירת מאמניו דיי התבלגן עם מינויו של גיא לוזון, חם המזג, ויש שיעידו שזוהי אפילו שליפה מן השרוול. אחת הטענות העיקריות שנטענו בצל ההחתמה היא שמכבי חיפה הצהירה על תהליך לשנים הקרובות של בניית יסודות חדשים, ולאחר החודשים הקשים עם מולנסטיין על הקווים המעבר למאמן ישראלי דיי סותר את המטרות. אין עוררין לגבי יכולותיו של לוזון. אמנם הוא לא זכה באליפות וגם לא הניף גביע כמאמן, אבל את הרקורד שהוא צבר אין להרבה מאמנים ישראליים בארץ. החל מן ההצלחה עם מכבי פתח תקווה בשלב הבתים בליגה האירופית, אימון הנבחרת הצעירה והדרכתה ביורו, דרך עונה מופלאה בבלגיה בסטנדרט ליאז', שכמעט הסתיימה באליפות, ועד לאימון ברייטון בליגת המשנה באנגליה. אי אפשר לבוא ולומר שחיפה בחרה מאמן ללא ניסיון ברמות הגבוהות. קבלן של תארים הוא עדיין לא, אבל אין ספק כי גם לוזון עצמו מודע לרקורד הזה ויעשה כל שביכולתו על מנת לשנות הסטטוס.
הסוגיה הנוספת שמעניינת בהחתמתו של לוזון מגיעה מכיוונו של תור קרלסן המנהל הספורטיבי. הנורווגי, שתפקידו במועדון לא ברור לרבים, הגיע בקול תרועה לקבוצה ונדמה היה שבחיפה מצאו את הג'ורדי שלהם. אממה, קרלסן מתגלה כלא אקטיבי כמו המודל של קרויף, וגם רוב הזרים שבחר עד כה הם לא משהו. אי אפשר לומר על אחד מהם בינגו. לגבי בחירת המאמן, מעניין עד כמה קרלסן עצמו היה מעורב בהחלטה, שכן לבוא להחתים את לוזון לא זקוקים בחיפה להמלצתו של קרלסן, וספק עד כמה הנורווגי עצמו מכיר את המאמן הישראלי. בשורה התחתונה, מה שהכי חשוב לירוקים בימים אלה זה קודם כל שיהיה סדר במועדון ולא לקבל החלטות פזיזות בכדי לשים פלסטר על הפצע. אם אכן לקרלסן אין יד בהחתמתו של לוזון אז חייבת להידלק נורה אדומה לגבי הצורך בנורווגי, או לסירוגין לתת לציבור להבין מה תפקידו בכח ואילו החלטות הוא מקבל.
כריזמטיות בלבד לא תספיק
מקצועית, במשחק בכפר סבא אי אפשר לבוא ולומר שראינו יותר מידי שינויים דרמטיים ביכולת הקבוצה. לוזון הוא אמנם הרבה יותר כריזמטי ממולנסטיין ויכול להטריף את השחקנים, אבל מה שהתאים להפועל תל אביב לא יעזור לחיפה בהמשך, שכן מוטיבציה בלבד לא תספיק לקבוצה שמורכבת משלל כוכבים שעלו המון כסף, להבדיל מהפועל ת"א. לוזון במשחקים הראשונים ינסה מן הסתם להכניס הרבה מוטיבציה, אבל בהמשך הדרך, עם דגש על העונה הבאה, הוא יהיה חייב לתת מענה בכל הקשור לטקטיקה על הדשא. מול כפר סבא הוא יצא במזל, שכן קיבל יריבה בהזמנה שלא יכלה להרוס לו את הבכורה. אם לשפוט לפי היכולת, הקבוצה יכלה לגמור את הסיפור במחצית הראשונה ומצאה עצמה שוב הולכת אחורה במחצית השנייה בכדי לא לספוג.
להחזיר את רוקביצ'ה לכושר
יחד עם זאת, אחת ההחלטות הראשונות שקיבל לוזון למשחק דווקא מאוד אהבתי. בניגוד למולנסטיין, לוזון בחר שלא לוותר על ניקיטה רוקאביצ'ה ונתן לו את הקרדיט בהרכב הפותח. חשוב מאוד לא לוותר על השחקן הזה, למרות הכישלון עד כה. פשוט לא מתקבל על הדעת ששחקן שפרח רק לפני פחות משנה בבית"ר ירושלים נעלם ככה בחיפה. רוקאביצ'ה הוא שחקן אגף מהמהירים שיש לנו בארץ ובעל טכניקה טובה מאוד. חוסר הביטחון שלו ניכר על שפת גופו ועצם העובדה שיש מאמן חדש על הקווים זאת המתנה הכי גדולה שהוא יכל לבקש. אין לי ספק שהוא יכול וצריך להיות פקטור משמעותי בקבוצה. אחרי הכל, זה לא הגיוני שאיתי שכטר, עידן ורד, חן עזרא ואייל משומר לא היו טובים לחיפה, אבל פורעים שטרות בקבוצות אחרות. במקום לשחרר ולהביא כל הזמן שחקנים, חייבים בכרמל לבדוק טוב טוב מדוע קשה לשחקנים לבוא לידי ביטוי בחיפה ובקבוצות אחרות לא. ושאף אחד לא יגיד שהלחץ בחיפה גדול עליהם כי מי שמבין יודע שבאצטדיון טדי מי שלא מספק את הסחורה לא מסיים את העונה בקבוצה. דבר אחרון, מחמאות גדולות לדקל קינן, שהוכיח שעדיין ישנם שחקנים בודדים שמשחקים למען הסמל, וגם אחרי תקופת ספסול הוא עלה כמו גדול וטרף את הדשא עם שני שערים של נשמה. מצד שני, שדקל הבלם עולה לרחבה ומציל את הקבוצה ולא בפעם הראשונה, זוהי אות אזהרה להתקפה של הירוקים.
שאפו לאלי טביב
ובימים שבהם אנחנו שומעים על הבעיות של הירוקים ושפיכת כספים בלתי נגמרת, חייבת לבוא מילה טובה גם לאלי טביב, הבעלים של בית"ר, כן כן, זו לא בדיחה. מי שאולי לא יוכל בעונה הבאה להמשיך כבעל הבית, בשל חשד לרקע פלילי, הוא למעשה מי ששיקם את המועדון שהיה על סף פירוק, למי ששכח. הקהל יכול למחות על זהות המאמן שרון מימר ולקלל מידי פעם את הבעלים, שימכור שוב את הכוכבים בסוף העונה, אבל עם תוצאות אי אפשר להתווכח. לפני שטביב הגיע לבירה בית"ר ירושלים הייתה על סף קריסה של ממש ומהרגע שהגיע "המשיח התימני" לא שמעתם על בעיות כלכליות, או תזרימים, ולו פעם אחת. אז נכון, הוא לא משלם את הסכומים שמיץ' גולדהאר, אלונה ברקת ויעקב שחר משלמים, ולא מאבד את השפיות בחוזים, אבל באותה נשימה הוא מצעיד את קבוצתו בכל עונה לצמרת ולהישגיות והשנה אולי גם לגביע המדינה. אז נכון, בכל סוף שנה הוא עושה מכירת חיסול של השחקנים הכי טובים, אבל הוא תמיד מוצא את המאמן המתאים ואת האלטרנטיבות במקום השחקנים שהלכו. אחרי הכל גם ללא אצילי, רוקאביצ'ה, דסה ואזולאי הקבוצה שלו נמצאת באותו מצב גם השנה. תחשבו טוב לאן יכלה הקבוצה להתדרדר אילולא היה מגיע, או פשוט תסתכלו על הפועל תל אביב, שממנה סולק (שיחד איתו הם הגיעו לשיא בתקופתו) ותבינו שלא בכדי בעל המאה הוא בעל הדעה.
