פיטורים לא ישרתו שום מטרה

מכבי חיפה / עופר פרוסנר

אחרי ההפסד 0:3 לקרית שמונה ביום שבת (ובעצם, כבר אחרי ההפסד למכבי פתח תקוה בשבת שלפני), קשה למצוא מישהו שחושב שרנה מולנסטיין, המאמן ההולנדי של מכבי, עושה עבודה טובה. העניין כאן הוא לא רק התוצאות, שמבט מהיר מספר על ארבעה הפסדים ברציפות, או על החוסר ביכולת כיבוש שערים, או על ההגנה הלא משהו, שבמחזורים האחרונים מרגישה כמו מסננת, וגם לא על שחקנים שהיו אמורים להיות טובים יותר ולא מראים את היכולת שציפו מהם (רוקאביצה או קהת), או שחקנים צעירים שלא מראים שיפור משמעותי (נטע לביא, נניח). מאוד קשה למצוא משהו אחד לכתוב בעד מולנסטיין.

הדבר היחיד שמשחק לטובתו, בעצם, הוא העובדה שהעונה נגמרה דה פאקטו. למכבי יש עוד שבעה משחקים לנסות ולהשתחל איכשהוא לפלייאוף העליון כדי לנסות ולהוציא משהו ממנה, אבל הסיכויים, בוודאי אם מסתכלים על איך שהקבוצה משחקת, נראים קלושים. איך אפשר לקוות לתוצאות טובות כשלא מסוגלים להבקיע שער?

לשחקנים יש חלק גדול בכל מה שקורה

אז למה בעצם הדבר משחק לטובתו? מסיבה אחת: כי פיטורים שלו לא ישרתו שום מטרה. למעשה, פיטורים שלו רק יחזקו תפיסה קלוקלת שהשתרשה בשנים האחרונות בקבוצה, שהמאמן אחראי על הכל. וזה פשוט לא נכון: אני חושב שלשחקנים של מכבי יש חלק גדול בכל מה שקורה בקבוצה, ופיטורים של מולנסטיין פשוט יורידו מהם את האחריות שהם צריכים לקחת, ושכל אוהדי מכבי צריכים להשית עליהם.

גם אם שחקן לא משחק בעמדה שלו, או שהוא מרגיש שהמאמן לא מספיק טוב, לא אומר שהוא צריך לזייף בהגנה. וזה לא אומר שלא צריך להיות תיאום, וזה בטח ובטח לא אומר שצריך לשחק כדורגל, כמו שמכבי משחקת בשלושת השבועות האחרונים, כשקשה מאוד לבחור איזה מהמשחקים היה יותר גרוע. זה לגמרי על השחקנים. בכל עונה מהעונות האחרונות שבהן פוטר מאמן, זכו השחקנים מההפקר – וקיבלו שעיר לעזאזל על מגש. לא עוד.

אני יודע שבטור הזה בדרך כלל מדברים על ניתוחים מקצועיים ועל שיטות משחק, אבל באמת שמה הטעם, כשהקבוצה על כל מערכיה, פשוט לא משחקת? אין כאן שום דבר שאפשר להגיד שאפשר לשפר – ולפעמים דווקא מהדברים האלה אפשר ללמוד. ובגלל זה אני רוצה שמולנסטיין ימשיך עד סוף העונה: קבוצה מאוחדת צריכה ללמוד שלא מפקירים אף אחד בשטח, לא את המאמן, לא את הכוכב ולא אף אחד אחר. אני מקווה שמולנסטיין יסיים את העונה (ולא חושב שמגיע לו להמשיך, אגב), כדי שכל אחד מהשחקנים שכן ימשיך בעונה הבאה – ויש לקבוצה סגל לא רע שצריך כמה שינויים, שנראה שמבצעים אותם – ידע שהוא חייב להיות אחראי על עצמו. טוב עשו האוהדים שלא קיבלו את המחווה של השחקנים וסימנו להם ללכת לחדר ההלבשה. אם המשחק הבא לא היה נגד מכבי תל אביב, מכבי הייתה בוודאי רושמת את כמות הקהל הנמוכה ביותר בעידן האצטדיון החדש.

נקודות אור

אם מחפשים בכל זאת נקודות אור בשבועות האחרונים, הרי שיש שתיים כאלה, ושתיהן קשורות לשני סוגים של שחקנים חדשים: הסוג הראשון הוא כמובן אלה שהגיעו ויגיעו בחלון ההעברות בינואר – הבלם האיסלנדי בעל השם הבלתי אפשרי, הולמאר איולפסון וכמובן עומר דמארי (כמה הייתם נותנים לפני שלוש עונות, כדי שהחוד האופטימלי של מכבי יורכב מאלירן עטר ועומר דמארי? זו מחשבה מעודדת, לא?), ואלה שעוד צפויים לחתום כמו אניס אלושי ופיטים עיזמי, קשר וחלוץ בהתאמה, שאפשר לנחש שייכנסו במהירות ל-11. ההחתמות האלה אומרות שגם אם העונה גמורה, הרי שיש מחשבה לטווח ארוך וניסיון להשתמש במשחקים שנשארו כדי לבנות משהו לקראת העונה הבאה.

אבל הסוג השני של השחקנים מסקרן לא פחות – ואני מדבר על שחקני הנוער שמקבלים במה, וכרגע לא משנות הנסיבות: עוואד, זנאטי, בריק, בן דוד, גורפינקל. אף אחד לא יודע מה יצא בסופו של דבר מהשחקנים האלה, אבל מרענן לראות שהקבוצה החליטה על אג'נדה בתחילת העונה, אג'נדה שמדברת על שיתוף שחקני נוער – והיא הולכת אחרי האג'נדה הזו.

חשוב לציין שהמטרה העיקרית של קבוצת כדורגל היא לנצח משחקים ולזכות בתארים. אחרי שאמרנו את זה, הרי שיש מטרות שונות ומשונות לגוף הזה שנקרא מועדון כדורגל – ואחת מאותן מטרות היא יצירת של מערכת ערכים, יעדים ומסגרות – כולם בכדי שהארגון יתפקד טוב יותר ויתקשר טוב יותר עם קהל אוהדיו (או, אם תרצו, לקוחותיו). כן, זה מעצבן להפסיד ולשחק ככה כדורגל, אבל גם עונה או חמש גרועות לא יכולות להשכיח שהן רק פרט קטן, פסיק קטן, בהיסטוריה של מועדון כדורגל. כן צריך לבקר ולדרוש ולהיאבק על שינוי לטובה, כי הרי זו המטרה הראשית, אבל גם לא מזיק להסתכל על הפועל תל אביב למשל, ולראות מה קורה כשערכים הם מהפה לחוץ, נזרקים לפח בהזדמנות הראשונה עבור בצע כסף. קבוצת הכדורגל מכבי חיפה היא כישלון כבר די הרבה זמן. מועדון מכבי חיפה, העונה לפחות, זוכה לציון חיובי. לא מצוין, אבל לבטח לא נכשל.

ביום שני מכבי תל אביב

אם תמיד הייתי מחכה למשחק הזה, הרי שכמו שהקבוצה נראית אני בכלל לא בטוח שכדאי לחכות. כן, כל הדיבור הזה על קבוצות גדולות וכו' וכו', אני לא יודע. אני מרגיש שמכבי גרועה מכדי להצליח להוציא משהו נגד הצהובים של קרויף (לראיה המשחק נגד הפועל באר שבע), אבל מה שכן, שמתי נפשי בכפי והלכתי לראות את הדרבי התל אביבי בפתח תקוה בשבוע שעבר. הכדורגל היה נורא, מכבי תל אביב לא הרשימה בכלל (למרות שהגיעה למצבים בקלות מפתיעה כשהיא כן שיחקה, אבל מה שבלט היה העליבות: דרבי עם 7,300 צופים? מישהו מסוגל לדמיין דבר כזה בדרבי החיפאי? אולי בגביע הטוטו. ולכן, חברים, מהיום אימרו: הדרבי הגדול הוא זה שבחיפה, והקטן, הוא זה שבתל אביב. שיואילו ויפסיקו התל אביבים עם כל הבלבולי מוח שלהם, ויפה שעה אחת קודם.

כותב הטור, עופר פרוסנר, כותב על מכבי חיפה יותר מעשר שנים, ואוהד את הקבוצה, אפילו מבלי לכתוב עליה, כבר יותר מ-20. בן 34, נשוי, ומתגורר בברלין.