הפועל חיפה צברה בחודש ינואר הקריטי 8 מ-12 נקודות, כמות מרשימה שהופכת אותה לקבוצה שנמצאת בכושר הטוב ביותר מבין הנאבקות על מקום בפלייאוף העליון. ביום ראשון יוצאת קבוצתו של מימר למפגש מול מוליכת הטבלה. האם שרשרת ההישגים תסתיים מול מכבי ת"א?
בתחילת החודש הגדרתי את ינואר כחודש החשוב ביותר בעונה הנוכחית של הפועל חיפה, בעיקר בגלל ארבעה משחקים קלים על הנייר, שאחריהם יהיה ברור יותר הכיוון של הקבוצה. החודש הסתיים, והאדומים השיגו במשחקים האלה 8 מ-12 נקודות, כמות מרשימה שהופכת את הפועל לקבוצה שנמצאת בכושר הטוב ביותר מבין הנאבקות על מקום בפלייאוף העליון.
התיקו מול קרית שמונה זה מהמשחקים שהתפתחו כך שתיקו מרגיש כמו נצחון, למרות המשקוף של רסמוס בזמן הפציעות. על אף התחושה שאפשר היה יותר (שמתחברת להחמצה של גילי ורמוט בדקות הסיום מול בית"ר ירושלים), לא צריך להיות חמדנים במשחק בו הקבוצה הייתה בפיגור בזמן שהיא בחסרון מספרי.
המשחק בשבת לא יהיה מאלה שזוכרים, אבל זה היה משחק התקפי ומהנה של קבוצה שמרגישה מאוד בטוחה בעצמה. בכל שלושת המשחקים האחרונים הפועל חיפה נתקלה ביריבה ששיחקה מולה עם שלושה בלמים, מסתבר שזה הטרנד החדש של מאמנים שמגיעים במהלך העונה ומנסים לשנות משהו. בכל שלושת המקרים לשתי הקבוצות היה קשה להתמודד הגנתית עם המערך השונה של היריבה, מה שהוביל להרבה מאוד מצבים בשני הצדדים בשניים משלושת המשחקים (יוצאת הדופן הייתה סכנין השבורה).
בעוד שמימר כן עסק בניסיון לארגן את השחקנים שלו הגנתית, הוא הקפיד שזה לא יבוא על חשבון ניצול היתרונות ההתקפיים. לכל היריבות היה קשה מאוד להסתדר עם שלישייה התקפית, לצד שני מגנים תוקפים ושחקני מרכז שדה שמצטרפים להתקפה, זה יצר יתרונות מספריים לאדומים ומחסור ביכולת חיפוי של היריבות. מי שמאוד תרם למערך ההתקפי במשחקים האחרונים הוא שון גולדברג, שמצא דרכים לא שגרתיות לתרום למשחק ההתקפה מעמדת המגן והגיע אפילו לכמה מצבי הבקעה טובים. שיתוף הפעולה שלו עם נס זמיר מתחיל להיראות מעניין.
ההגנה החלשה של זמיר
הצד השני של המשוואה הוא שגם הפועל מתקשה להתמודד עם שחקני הכנף של היריבות, כשעדיין יש רגעים שלא ברור מי אמור לסגור אותם. אצל זמיר הבעיה היא שגם כשהוא יורד להגנה, הוא לא יודע להתמקם באופן שמקשה על היריב להגביה. הפועל ספגה השנה יותר מדי שערים שהתחילו מהגבהה של השחקן שזמיר שמר עליו, זה מה שקרה גם בשבת. הפעם היה תורו של דור מלול לא להיות ממוקם מספיק טוב ברחבה, מה שאפשר נגיחת רוחב שתמיד יוצרת מצב מסוכן.
מה שהרשים במיוחד בשבת היה שהפועל חיפה שיחקה טוב ביום לא טוב של רוב השחקנים, יום בו נדמה שהכל הולך נגדה. מתן חוזז לא היה חד כמו בשני המשחקים הראשונים, ראדו גינסארי היה באחד מהימים האלה שהוא מתחנן לקבל כדורים ואז מיד מאבד אותם, בן אז'ובל היה באחד מהימים הלא מורגשים שלו, מלול התקשה עד המהלך של הגול, זמיר כרגיל ביצע מהלך-שניים מרהיבים לצד הרבה רגעים של חוסר אחריות, כולל בשני הכרטיסים שקיבל (גם אם השופט יכול היה לוותר על השני).
הביטחון של השחקנים
מה שאפשר את המשחק הטוב היה הביטחון של השחקנים, שאצל הפועל בא לידי ביטוי במוכנות של השחקנים האחוריים לשחק לעומק ולצאת להתקפות דרך מסירות קצרות ואפקטיביות. רסמוס היה נהדר בתחום הזה וחבל שלא תוגמל בשער, ריקי מיטרבסקי עשה חיקוי מוצלח של תאמאש עם כמה כדורים אלכסוניים מדויקים, היכולת של ניסו קפילוטו להעביר צד בנגיעה לא מספיק מוערכת.
וכמובן, לא מזיק שכל שחקן שמגיע להפועל חיפה כובש במשחק הראשון שלו, בדרך כלל בדקות הראשונות. עידן שמש הצליח לשכנע הכי מהר שאפשר שמדובר ברכש חכם ומדויק, הוא מסתמן כאחד השחקנים הבודדים בכדורגל הישראלי שמרגיש בנוח לעלות מהספסל וזה בדיוק מה שמימר היה צריך לסגל שלו.
הפציעה של שמש הדגישה את הדלילות של האדומים בגזרת החלוצים לאחר שהם ויתרו על שלושה מארבעת החלוצים המרכזיים שלהם בחלון ההעברות. יואב כץ ומימר יצטרכו לקבל גם עדכון על מצבו של תאמאש (למרות שיש מספיק בלמים פוטנציאליים בסגל) ולקבל החלטות בשבוע האחרון של מועד ההעברות כדי לא להיתקע עם עמדות חסרות. כרגע הדגש הוא על שחקן מרכז שדה שיחליף את מקסים פלקושצ'נקו, אבל צריך לפחות גם עוד חלוץ. כפי ששמש הוכיח, זה לא חייב להיות שם גדול.
ואסיים עם עצה זריזה למכבי ת"א: יש לכם יתרון של 21 נקודות בטבלה, תעברו להתמקד בגביע.
