הפועל חיפה – סיכום עונה
שחקן העונה: לירן סרדל
אם היו אומרים לנו לפני שנה שתהיה מגפה שתשתק לחלוטין את כל העולם ותגרום לנו ללכת עם מסכות לכמה חודשים ושלירן סרדל יהיה שחקן העונה של הפועל חיפה, לא בטוח מה היה נשמע מופרך יותר. סרדל פתח את העונה, כמו כל עונה עד היום, כמחליף בשולי הרוטציה. במשחק הליגה הראשון הוא נכנס במחצית, שינה לטובה את המשחק ומאז לא הסתכל אחורה.
סרדל הלך והשתפר ככל שהעונה התקדמה וצבר ביטחון. אל ההבנה הטקטית והתנועה ללא כדור שאפיינו אותו תמיד, הוא הוסיף יכולת משופרת מאוד של הנעת כדור, קשיחות ויכולת בעיטה בשתי הרגליים. בפלייאוף העליון הוא הפך להיות השחקן ההתקפי החשוב ביותר של האדומים עם שני שערים ושני בישולים, כולם בדקות בהן הוא שיחק בעמדת ה-50/50. הוא עשה כל מה שניתן לבקש משחקן מרכז שדה, ומצא את עצמו במהלך העונה מתפקד גם כבלם, מגן ימני ומגן שמאלי.
העונה הזו של סרדל היא ההוכחה למשמעות של עבודה קשה והתמדה. חלק גדול מהשיפור שלו הוא ביסודות המשחק. ניתן לשדרג את יכולת הבעיטה, למשל, גם עמוק בתוך קריירת הבוגרים. זו גם תזכורת עבור כולנו, שרגילים כל כך לקבור קריירות אחרי שני משחקים, שעונת פריצה יכולה להגיע גם בגיל 25. הסבלנות, פעמים רבות, משתלמת ועוזרת לגדל שחקנים בכירים מתוך המערכת.
התגלית: סער פדידה
הקלות בה פדידה הפך לבאנקר בהרכב של חיים סילבס כמעט השכיחה את העובדה שעד סוף דצמבר, לפי נתוני ההתאחדות, הוא פתח בהרכב בשלושה משחקי ליגת העל ושני משחקים בלאומית בכל הקריירה. במעט ההזדמנויות שקיבל כמחליף לאורך השנים הוא נראה כמו שחקן עם טכניקה נחמדה שאין לו הרבה מה לתרום מעבר לזה. לכן, זו הייתה הפתעה גדולה מאוד לגלות שחקן שלם ומגוון, עם נתונים פיזיים מרשימים, משחק לחץ מצוין, תנועה טובה ללא כדור ומהירות תגובה ששייכת לליגות אחרות.
כמו סרדל, גם פדידה התנפל על ההזדמנות הראשונה שקיבל וסירב להתפנות, בפלייאוף הוא כבר נראה לחלוטין שייך. עם עוד קצת ביטחון בפעולות המסיימות הוא יוכל להפוך לקשר התקפי ברמה גבוהה מאוד, ואין ספק שאם יישאר המקום בהרכב רשום על שמו.
הזר: יסמין בוריץ'
הזרים שסילבס הביא הצטרפו למגמת חוסר היציבות הקיצונית שאפיינה את רוב הקבוצה. פרט לבוריץ', שנכנס לנעליים הענקיות של ארנסטס שטקוס ועמד באתגר בהצלחה. בוריץ' לא היה חסין מטעויות, אבל הראה אינסטינקטים חדים ויכולת מצוינת במצבי אחד על אחד, ובשורה התחתונה הביא הרבה יותר נקודות מאשר איבד. הפועל חיפה יכולה להרגיש בטוחה לגבי עמדת השוער גם בעונה הבאה.
המוציא לפועל: נס זמיר
העונה של זמיר הייתה מהז'אנר "אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו". ברוב הגדול של המשחקים חוסר הדיוק שלו עם הכדור ורמת קבלת החלטות לקויה הקשו מאוד על האדומים לצאת להתקפות טובות, אבל לא היה אף שחקן אחר שהתקרב ליכולת הסיום שלו ברחבה. כמו בעונה שעברה, זמיר היה טוב יותר ככל שנגע בכדור פחות והביא לידי ביטוי את התנועה ללא כדור ואת יכולת הבעיטה בנגיעה שלו. וכמו בעונה שעברה, הוא היה זה שמספק את המספרים בהתקפה, מלקט שערים ובישולים שהביאו לאדומים לא מעט ניצחונות.
המאכזבים: הוותיקים
בניית הסגל של הפועל חיפה התבססה על שחקנים ותיקים וכאלה שסבלו מפציעות בעונה שעברה. בעוד שהפצועים הרבו להמשיך להיפצע, הוותיקים פשוט נראו הרבה מעבר לשיא. עדן בן בסט וגילי ורמוט לא הצליחו לחבר יותר מכמה משחקים בודדים סבירים ולא הזכירו את השחקנים שהובילו את האדומים להישגים בעבר. אפשרות הדעיכה שלהם הייתה סימן השאלה הגדול של הקיץ שעבר, עד שהתברר שמדובר בסימן קריאה. לצידם היה גם הקאמבק של מהראן לאלה, שלרגעים נראה מבטיח אך בשורה התחתונה לא היה הרבה יותר מסיפור פיקנטי.
השורד: חיים סילבס
נדיר מאוד שמאמן פותח עונה שנייה ברציפות בהפועל חיפה, לכן ההישג הגדול ביותר של סילבס הוא החוזה לעונה הבאה. הוא אפילו הצליח לסיים את העונה עם טעם טוב יותר מאשר ברובה ועם תחושה של תהליך בנייה שנמצא בעיצומו. סילבס הצליח לתמרן בין שחקני הסגל העמוק שלו ובנה כמה קבוצות שונות בהתאם לפציעות ושינויים לאורך העונה. מגיע לו קרדיט רב על כך שהלך עם סרדל ופדידה על חשבון שמות גדולים יותר. מגיע לו אפילו יותר קרדיט על כך שהקבוצה שלו התחילה לפתח זהות של קבוצה יוזמת בפלייאוף, נראתה כמו קבוצה עם טביעת אצבע של מאמן. עכשיו מתחיל מבחן ההמשכיות.
