האופק העתידי הולך ונעלם

אוהדי הפועל חיפה נמצאים היום בסיטואציה מוזרה, מצד אחד הקבוצה דורסת, דופקת שלישיות ורביעיות, כמעט ללא מאמץ. מצד שני עוד שחקן בכיר עוזב, אחרי שהשוער הבכיר בליגה סגר בקבוצה אחרת. אז היום האוהדים נהנים מהצגות, אבל מה יהיה מחר אדון כץ?

עוד שבוע, עוד נצחון, עוד שחקן בכיר שעוזב. בקצב הזה, בעוד חודש דובי שטיין יעלה כקשר אחורי ויבקיע צמד בנצחון על בני יהודה. זאת תקופה מוזרה להיות אוהד הפעול חיפה. ההצלחה העכשווית מלהיבה, הקבוצה של שרון מימר התקפית ודורסנית, כובשת שלישיות ורביעיות, כמעט ללא מאמץ, אבל האופק העתידי הולך ונעלם. הנקודה הסמלית ביותר היא שכוכב השבועיים האחרונים הוא שחקן מושאל, שאם ימשיך להיראות כל כך טוב, אין סיכוי שמכבי תל אביב תוותר עליו שוב בקיץ.

הצגה בסכנין

מגיע להצלחה העכשווית שנתעכב עליה. הפועל חיפה הגיעה בשבת לדוחא והפכה משחק מול קבוצת תחתית נואשת לקל מאוד. מתן חוזז הוא כמובן גיבור הנצחון, אבל החוליה המרשימה ביותר הייתה של מרכז השדה. מקסים פלקושצ'נקו, במה שכנראה היה משחק הפרידה שלו מהפועל, היה בשיאו, ואלמלא השלושער של חוזז היה איש המשחק. כדורי העומק והרוחב, הבעיטות והרגעים היצירתיים, ההגנה האגרסיבית – כל המעלות שלו באו לידי ביטוי.

לצידו, היו משחקים נפלאים לשני הזרים הלא מוערכים מספיק. רסמוס הזכיר את השחקן מהעונה שעברה, עם משחק די מושלם של קשר אחורי שתמיד נמצא במקום הנכון בהגנה ומוציא התקפות בנגיעה. ראדו גינסארי הוסיף שני בישולים למספרים ההולכים ותופחים שלו, לצד הניידות הקבועה. ניתן להוסיף להם גם את ניסו קפילוטו שאיתו ההגנה נראתה הרבה יותר בטוחה.

כשהחוליה המרכזית כל כך טובה, קל לכל השאר לבוא לידי ביטוי בפעולות בודדות. בן אז'ובל סיפק בשני השערים הראשונים נגיעות חשובות של פיבוט אמיתי, לנס זמיר היה בישול פנטסטי, דור מלול ניצל את המעבר לשלושה בלמים כדי ללחוץ גבוה ולבנות יחד עם גינסארי את הגול השלישי.

חוזז הפנומן

ומה נגיד על חוזז? ביחס למי שהגיע על תקן שחקן קו קלאסי, ההפתעה היא בחדות שלו במצבי הבקעה, בעיקר רגל שמאל שמסתמנת כקטלנית. מול מכבי פ"ת הוא ייצר בעיטה חופשית מושלמת, ובשני השערים הראשונים מול סכנין היו שתי נגיעות נפלאות ברגל שמאל. בשער הראשון מדובר בנגיעה הראשונה לעומק שבעזרתה הוא יצר את היתרון על בלם שהיה איתו בקו אחד. בשער השני הוא צריך היה רק נגיעה אחת, וזו הייתה בעיטה מזווית לא קלה לפינה הרחוקה, הדרך היחידה להבקיע מהמצב הזה.

מקסים, אתה טועה

האדומים בקושי הספיקו לחגוג את הנצחון, שממקם אותם במרחק נקודה מהמקום השלישי ושלוש מהמקום השני, בו נמצאת בני יהודה הדועכת, לפני שהתבשרו שהעזיבה של מקסים למכבי חיפה הופכת לעובדה מוגמרת. כפי שכתבתי בשבוע שעבר, אני חושב שמקסים טועה בהחלטה לעבור דווקא עכשיו ודווקא למכבי חיפה, אבל גם הפעם הכתובת הייתה על הקיר, או לפחות בין השורות. מקסים התמהמה עם חתימת חוזה חדש כשהדגש שלו היה על סעיף שחרור נוח, שנוצל מספר שבועות לאחר מכן.

אי אפשר להתעלם מההקשרים הרחבים של העזיבה. הפועל חיפה פתחה את העונה שעברה בסערה והשלימה חצי עונה מדהימה שהשאירה אותה בתוך מאבקי האליפות. מבין 13 השחקנים הבכירים שהיו אחראים לחצי העונה ההיא, תוך שנה שבעה חתמו במקומות אחרים, כאשר גם המאמן עזב. אם בשלב מסוים בקיץ נדמה היה שהאדומים מצליחים לשמור על רוב הסגל מהעונה שעברה, עכשיו ניתן כבר לדבר על חצי קבוצה שנעלמה כמעט בהרף עין.

הרבה מהכעס מופנה כעת כלפיי יואב כץ. אבל פרט לעדן בן בסט, ככל הנראה לא היה לו סיכוי של ממש להשאיר אף אחד מהעוזבים. הפועל חיפה היא מועדון בסדר גודל בינוני בכדורגל הישראלי. אין לה קהל של מועדון גדול ולא בעל בית שמוכן להוציא עשרות מיליוני שקלים כל שנה כדי ליצור מצג שווא של מועדון גדול. הגורל של האדומים זהה לגורל של כל המועדונים בסדר גודל הזה כשהם בונים קבוצה מצליחה.

לא רק הפועל חיפה איבדה את שחקני המפתח שלה בקיץ ובמועד ההעברות הנוכחי. זה נכון גם למכבי נתניה, קרית שמונה, בני יהודה והפועל חדרה – כל קבוצה לא גדולה שנראתה די טוב בשלב מסוים בשנה האחרונה. הביקורת הרלוונטית על כץ בהקשר הזה היא שהוא לא מינף את ההצלחה מספיק מהר כדי להחתים שחקנים על חוזים ארוכי טווח עם סעיפי שחרור גבוהים וכך לפחות ליצור רווחים משמעותיים מהמכירות שלהם. היחיד שכץ חתם איתו על חוזה עם סעיף שחרור הוא מקסים, אבל סעיף השחרור נראה מגוחך בתקופה בה התברר שמישהו בשם אילון אלמוג שווה פי שבע מזה.

אז מה עכשיו?

שאלת המפתח היא איך ניתן למנף את ההצלחה של השנתיים האחרונות כדי כן לבנות משהו יציב לטווח ארוך. הפועל חיפה כנראה לא תרוץ לאליפות, אבל התבססות באזור הצמרת התחתונה, או מרכז הטבלה לאורך שנים תהיה הישג מרשים. ניתן להצביע על שני כיוונים עיקריים.

הכיוון הראשון הוא שימור הקיים. נשארו שישה שחקנים שהם שותפים מלאים להצלחה מאז תחילת העונה הקודמת. כל השישה צריכים להוות את בסיס הקבוצה לתקופה ארוכה. לגבריאל תאמאש כנראה לא נשארו עוד המון שנים כבלם בכיר, אבל את קפילוטו, מלול, רסמוס, גינסארי וגל אראל ניתן להחתים על חוזים של שלוש וארבע שנים בלי לחשוב פעמיים.

גם מבין השחקנים שנוספו מאז יש כמה ששווים השקעה לטווח ארוך, בעיקר אז'ובל וזמיר. שון גולדברג יוכל להיות כלבויניק, שאולי שווה לנסות לעשות לו הסבה סטייל רסמוס לקישור האחורי. גילי ורמוט כנראה מתאים בעיקר להיות סופר-סאב, ויכול לתרום באופן הזה גם בשנים הבאות. לצד השחקנים, כדאי להחתים גם את מימר עכשיו לטווח ארוך, מה שאולי יאפשר לו לחשוב על העתיד ולא רק על הישרדות זמנית, שזה מצב הצבירה הטבעי של מאמנים בארץ (מה שאולי יבוא לידי ביטוי גם בגזרת השוער).

הכיוון השני הוא חיזוק מיתוג הפועל חיפה כקבוצה שמשפרת שחקנים. אז'ובל וחוזז רצו להגיע ובהחלט מרוויחים מכך, כל השנתיים האלה שחקנים שנתקעו במקומות אחרים פרחו בחיפה. האדומים יכולים להפוך את זה למאפיין המרכזי של הקבוצה וליצור לעצמם יתרון בשוק ההעברות. כחלק מכך, ניתן להמשיך את שיתוף הפעולה הפורה עם מכבי ת"א, גם מאחר ונדמה ששני המועדונים האלה מסוכסכים עם כל שאר הליגה.