חטאי הגבינה – הבלוג של עלית קרפ
ראשית אני רוצה להתוודות, שאחרי חודשיים של אורח חיים טבעוני אדוק, אכלתי היום גבינה וגם שלושה בורקסים קטנים. זה היה כל כך טעים. אבל עכשיו אני מרגישה שאין לי שום אופי, ושוב חושבת על סבלם של בעלי החיים שבני האדם כלאו כדי לנצל אותם, וזה מאוד מאוד כואב לי.
גוזל של עורב
הבוקר, עוד לפני חטאי הגבינה (שהם המקבילה של חיי לחטאי הבשר), כשנסעתי במכוניתי, ראיתי משהו עומד ליד אי התנועה שמפריד בין שני צידי הכביש. כשהתקרבתי עוד קצת, ראיתי שזה גוזל מבוגר למדי של עורב אפור. עצרתי את המכונית והתקרבתי אליו.
בדרך כלל כשאדם מתקרב לציפור היא מתעופפת, ואם אינה עושה כן, סימן שהיא במצוקה גדולה, וזה בדיוק היה מצבו של הגוזל הזה. ניסיתי לתת לו קצת אוכל של חתולים אבל הוא בכלל לא הבין שזה אוכל, ולא אכל ממנו. חשתי שנוכחותי מאוד מלחיצה אותו, ועל העמוד של תאורת הרחוב גם ראיתי את אחד מהוריו משקיף מטה, אבל בינתיים הוא לא אמר כלום. בדרך כלל מזהירים מפני התקרבות לעורבים ולגוזליהם, שכן ההורים עלולים לפרש את ההתקרבות כניסיון לפגוע בגוזל ולתקוף חזרה. אבל בת העורבים שעל ראש הפנס ראתה שגם אני בת עורבים, וגם דיברתי אליה ואל הגוזל בקול רך.
לקחתי אותו ביד, הוא היה חלש כל כך ורועד. עברתי את הכביש והנחתי אותו על ענף גבוה של עץ, כדי שלא יעמוד שם באמצע הכביש; ואכן, מיד כשהנחתי אותו שם, באה אמו (אין לדעת, אולי זה אביו, העורבים הם זוג לכל החיים וגם מגדלים את גוזליהם יחדיו), ועמדה לידו על הענף.
לא בטוח שזה סוף טוב, כי מי יודע למה מלכתחילה נפל הפרחון הזה (זה שמו באקדמיה ללשון) לכביש. אולי התחיל לעוף מוקדם מדי, אולי הוא חלש ורעב, אולי נחבל, אולי נפגע ממכונית. אי אפשר לדעת.
גוזל של צופית
אין זו הפעם הראשונה שבה אני מוצאת גוזל. לפני כמה שנים מצאתי גוזל של צופית בתוך בניין המתנ"ס. הוא נכלא שם, כמו שכתוב ב"שיר משמר" של אלתרמן: "כמו ציפור בחדר, בחפשה אשנב", ולא יכול היה לצאת, כי לא מצא את היציאה. הוא עופף ועופף, עד שכלו כוחותיו, ואז מצאתיו.
הוצאתי אותו מהמתנ"ס והנחתי אותו על ענף של עץ, אלא שאחרי שסיימתי את ענייני במתנ"ס מצאתיו לרגלי העץ שזמן קצר קודם הנחתי אותו בין ענפיו. הבנתי, שאם לא אקח אותו, יבוא חתול וייקח אותו, כי צופיות אינן עורבים ואינן מסוגלות כלל להגן על גוזליהן. אשר על כן הסקתי, שכנראה נגזר גורלנו לבלות קצת ביחד ולקחתי אותו הביתה.
לא אתיש את מי שאינם חובבי טבע, ורק אספר, שאחרי שנח מעט בתוך גביע גבינה ריק, ואחרי שהגמעתי אותו בכמה לגימות של מי סוכר ממזרק קטן, שבו אליו כוחותיו והוא התעופף לו מהחלון כמו לא היו דברים מעולם. יש משהו נעים כל כך בשחרור ציפור.
אולי אתם מצפים ממני, קוראיי, להתייחס לפתיחת משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כבר אמרתי שאני עצובה שראש ממשלת ישראל נאשם בהאשמות חמורות, והיום נוספו צער לצערי ומבוכה למבוכתי כששמעתי את התבטאויותיו עם כניסתו לאולם המשפט.
משהו אופטימי לסיום
מועדוני הקריאה שלי שבים לפעול, והאהוב עליי מכולם, זה שבמועדון אנו"ש כרמיאל כבר פעל היום. אמנם חלקו התנהל בזום, והנוכחים ישבו רחוקים זה מזה, אבל היה ממש נחמד ושמחנו מאוד להיפגש סוף-סוף ולא רק דרך המסך.
