"ונתנה תוקף"
יום כיפור בואכם אוקטובר, ידיד שלי, שמוליק מרחב, איש יחידה 101, גולני וצנחנים, בן אדם בן 86, שלח לי את "ונתנה תוקף", התפילה שהולחנה על ידי יאיר רוזנבלום בביצוע אנשי קיבוץ בית השיטה. זה היה מצמרר וקשה, כי יום כיפור עבור הדור שלי תמיד יהיה בכפיפה עם אותה מלחמה נוראית שבה איבדו חברי בית השיטה 11 מטובי בניהם. אנשים מלח הארץ, חקלאים, עובדי תעשייה , אמנים ומשוררים.
כאז כן עתה, בכיפור ההוא ובכיפור הזה, העירוב של שקר ויוהרה גרם למה שאנו מכנים המחדל הנורא שבעטיו נהרגו 2700 חיילים ו-8000 נפצעו פיזית ועוד רבים אחרים נפשית. כאז כן עתה, את תוצאות מגפת הקורונה והשלכותיה על האנשים נדע רק בעוד חודשים רבים, כשיתחילו להפציע שברי העוני, הכאב, התסכול והזעם, כאב ההתרסקות של משפחות ויחידים שלא יאחרו להגיע.
בכיפור הזה הכאב היה כפול על מה שהיה ומה שעוד יהיה. אפילו הילדים בשכונה שלי לא רכבו על אופניים ולא התכנסו בשדרה, כי תחילתו של הפחד החל להתגנב אל תוך הבתים ואל תוך החצרות.
המשורר חיים גורי, שנלחם בתש"ח ובששת הימים והשתתף כעיתונאי מסקר בחזית הדרום תיאר בשיריו את מה שקרה שם כתופעה כמעט אפוקליפטית, כאשר כפסע היה בין ניצחון לתבוסה וחורבן. גם היום, הדברים במישור רפואי, הכלכלי והפוליטי, מהלכים פחד ואימה. בתור חייל בחזית הדרום האמנתי אז במפקדי והאמנתי ברמטכ"ל דוד אלעזר שידע לקבל את ההחלטות הנכונות. היום לציבור אין כל כך למי להאמין, ודווקא בתור אדם חילוני, אני מאמץ את דבריו של הרב דוד יוסף, שאמר בחוכמה ושמרתם לנפשותיכם. ואני מוסיף ברוח הדברים: עד יקלו המים ונראה יונה ועלה של זית, כי כרגע, בימי הסגר, כולנו בתוך תיבת נוח פרטית משלנו.
צפו והאזינו: "ונתנה תוקף" – קיבוץ בית השיטה
מעשה בלחץ הציבור
היה היה פעם שר שעשה הרבה שטויות, אבל פעם אחת עשה שטות לא חריגה והציבור עלה עליו וביקש את התפטרותו. השר קלט את המצב וביקש מראש הממשלה לנסוע לאמריקה בגלל "מצבו" הבריאותי הרופף ותוך כדי כך יגייס כספים ל"מגבית".
אחרי חודשיים חזר השר, אך הציבור לא עזב אותו במנוחה, הפגין מול ביתו בתהלוכת לפידים עד שנאלץ היה להכניס צמר גפן לאוזניים כדי לא לשמוע דבר וחצי דבר. אבל ההפגנות נמשכו עד שהשר נאלץ לעבור מביתו למלון כדי להוריד מעליו לחץ. כשגם זה לא עזר, החליט הציבור באופן חריג ומפתיע, לנקוט בשביתה כללית מול השר העיקש.
במשך שבוע ימים הציבור סגר והשבית את התחבורה, המים והחשמל, הקרח והמפעלים. זאת הייתה התנגשות מכרעת בין השר לבין הציבור, וביום השמיני קרא הדבר והציבור התפטר.
כן, את הקטע הזה לא כתבו ב"זהו זה" 2020. הקטע הזה נכתב לפני 66 שנה ב-1954 בספר "חד-גדיא" הסופר הפובליציסט והסטיריקן הגאון אפרים קישון.
איך אמר קהלת, הוא שהיה זה שיהיה. 66 שנה עברו ודומה ששום דבר במציאות הפוליטית שלנו לא השתנה. אף אחד לא באמת לוקח אחריות ובטח לא עושה חרקירי פוליטי. התרבות הניהולית-ארגונית נשארה תקועה אי שם בשנות החמישים, ואני חושב לעצמי שבמציאות הצינית הזאת בסוף האשמה תגולגל על פרויקטור אחד שהבין ומבין הרבה ברפואה וניהול, אבל לא בפוליטיקה, והוא עוד לא נולד כאשר אפרים קישון כתב את הדברים המדהימים הללו.
