הוא שובר מוסכמות ופורץ גבולות. מתחת לבגדיו הצבעוניים הוא משתדל לשים ציציות, ובין המסיבות הרבות וההשקות בתל אביב, הוא מקפיד לשמור שבת כהלכתה. הוא חבר קבוע בפאנל ה"לייט נייט" של מעיין אדם ופותח לנו את היום בכל בוקר ברדיו 99.5 חם אש של רדיו חיפה. דניאל ציוני הוא השם החם של אזור חיפה והקריות, והוא מבטיח שכך זה יישאר.
דניאל ציוני, 26, גדל בבית דתי בחיפה. עוד בבית הספר הנחה טקסים. "אני מגיע ממשפחה דתית", הוא מספר, "משפחה מדהימה ומחבקת. מכיתה ז' עד כיתה ט' למדתי בתיכון הדתי יבנה, ומהר מאוד גיליתי שזה לא בשבילי. לימודי התורה מאוד אינטנסיביים. אתה מתייצב בשבע בבוקר לתפילה, ובהמשך היום, מה שנקרא 'מרביצים בך תורה'. בכיתה י' עברתי לבית ספר אחר, שמשלב לימודי תורה בצורה מונגשת יותר עם לימודי קולנוע ותקשורת. דבר אחד לא השתנה, כי עוד בתור ילד הייתי משתתף בכל הטקסים בבית הספר".
ניתוח לב פתוח
בגיל 14 עבר ציוני ניתוח לב פתוח, שהשפיע עליו עמוקות. "בגיל שנה גילו לי רשרוש באוושת הלב. החליטו לא לנתח אותי וחייבו אותי בבדיקה שגרתית פעם בשנה. בגיל 14 ביקרנו אצל הרופא לבדיקה שגרתית, והוא ביקש שאצא החוצה והשאיר את ההורים שלי לשוחח איתו. ידעתי שזה לא מבשר טובות. בדרך הביתה הוריי סיפרו לי שאני צריך לעבור ניתוח.
"עברתי שנה מאוד קשה, היו לי חרדות לפני הניתוח, ואחריו ישבתי בבית במשך חצי שנה. היה לי קשה מאוד אבל זכיתי בסביבה שעטפה אותי. התביישתי בצלקת שלי שנים. הייתי מסתיר אותה. היא הייתה מכוערת ולא יפה ולא הבנתי למה זה מגיע לי".
למרות שקיבל פטור אוטומטי משירות צבאי, הוא התנדב והתגייס לצה"ל ולא ויתר על תרומה למדינה. "במשך שנה נלחמתי בצבא, כדי שיאפשרו לי להתגייס. היה לי חשוב לתרום ולבצע תפקיד משמעותי. רק כשהתנדבתי, גיליתי מה הם מקרים קשים שמצריכים פטור משירות. היה איתי מישהו שהתעוור בפיגוע במסעדת מקסים, אנשים צעירים בכיסאות גלגלים, ועוד סיפורים לא פשוטים. הבנתי שאני צריך להגיד תודה על כל רגע שאני נושם וחי. זו הייתה נקודת מפנה משמעותית עבורי. שירתי ביחידה מסווגת והיה לי שירות מיוחד, מדהים ומשמעותי".
מחנות הנעליים לרדיו חיפה
מיד לאחר השחרור חיפש ציוני את דרכו, ובזכות אמביציה לא רגילה, סלל את דרכו הבטוחה להצלחה. "כשהשתחררתי, התחלתי לעבוד בתור ברמן, ומהר מאוד הבנתי שזה לא בשבילי. החלפתי משרה ועברתי לעבוד בחנות הנעליים אלדו בגרנד קניון. שם, מצאתי את עצמי מנסה להתקבל לרדיו חיפה. הגעתי לראיון עבודה, והייתי דג. כולם צחקו עליי שאני מושט. לא מדבר, נחבא אל הכלים. התחלתי ברדיו בתור מפיק, ולאט-לאט התחלתי לשדר דיווחי תנועה. לא ידעתי בכלל שאני אוהב לדבר, לא הכרתי את זה בי. אבל ככל שנפתחתי והתבגרתי, גיליתי את הצדדים החזקים שבי. לאחר תקופה ראו את הכימיה שנוצרה ביני ובין קארין קבסה, ומאז, כבר שש שנים, אני משדר איתה את תוכנית הבוקר ברדיו 99.5 חם אש. הרדיו הפך להיות המשפחה השנייה שלי, זה לא רק מקום עבודה. דואגים לי ומטפחים אותי. דני נישליס ז"ל ואריאל נישליס פתחו בפניי את הדלת ונתנו לי את ההזדמנות לעסוק במקצוע הזה. הם האמינו בי".
משתחל לטלוויזיה
ציוני לא מחכה שההצעות יגיעו אליו. את ההצלחה האדירה ברדיו הוא מתעל להצלחות נוספות, גם בטלוויזיה. הוא מספר: "לאט-לאט התחילו להגיע הצעות להנחיה על במות. לעמוד על במה מול כל כך הרבה אנשים זה מדהים. למצוא את עצמי על הבמה של יום העצמאות באח"י אילת מול 60 אלף איש, זו תחושה שאין לי מילים לתאר אותה. ידעתי שאם אני רוצה להתקדם, אני צריך לקדם את עצמי, ורק אני יכול לעשות את זה עבורי.
"הייתי באירוע השקה ונתקלתי שם באמירה בוזגלו, שהנחתה תוכנית בשם 'מחוץ לבועה' בערוץ 10, שעוסקת בכל מה שקורה מחוץ לבועה התל אביבית. פניתי אליה וביקשתי להגיש אצלה פינה בתוכנית. היא ביקשה שאשלח לה את הרעיון שלי לפינה והבטיחה לעדכן. כעבור שבוע כבר מצאתי את עצמי מצטלם לתוכנית".
הסיפור הזה חזר על עצמו עם דמויות מפתח שונות ומכנה משותף אחד, הכריזמה של ציוני הצעיר, שפותחת עבורו כל דלת. "הצטרפתי לצוות של 'חדשות הבידור' בתור כתב השטח. 'היד המראיינת' שראו ב'חדשות הבידור' אוחזת במיקרופון, זו היד שלי. משם הגעתי לערוץ 13 לתוכנית 'מילון היופי' עם סנדרה רינגלר. ראיתי אותה בשבוע האופנה, ואמרתי לה שאני רוצה להגיש אצלה פינה. לשמחתי, היא הסכימה.
ציוני: "למצוא את עצמי על הבמה של יום העצמאות באח"י אילת מול 60 אלף איש, זו תחושה שאין לי מילים לתאר אותה. ידעתי שאם אני רוצה להתקדם, אני צריך לקדם את עצמי"
לאחרונה, גם הצטרפתי לקשת דרך מעיין אדם. היה לנו פרויקט משותף בערוץ 24, וכשראיתי אותה באירוע פרטי, היא סיפרה לי שהיא מתחילה להנחות תוכנית חדשה. בתעשייה הכל סגור בקליקה. הם לא יפרסמו באול ג'ובס שמחפשים מגיש פינה בטלוויזיה. לכן צריך להיות אמיץ, ופשוט להעז. אמרתי לה שאני אשמח לקחת חלק בתוכנית החדשה שלה, אבל לא חיכיתי שייצרו איתי קשר.
"יום לאחר מכן, על הבוקר הרמתי טלפון לעורך של התוכנית, הצגתי את עצמי והוא אמר שהקדמתי אותו. דיברנו והוא הציע לי להגיע להצטלם לתוכנית פיילוט. הייתי מאוד לחוץ, אבל הקרח נשבר מהר מאוד. 10 דקות אחרי שיצאתי מצילום הפיילוט, הודיעו לי שעברתי. היום אני פאנליסט בתוכנית Tvbee ובתוכנית 'מה הלו״ז' של קשת. סימנתי לעצמי וי ענקי, והרגשתי שעכשיו זה הזמן שלי להוכיח".
בזכות עצמי
הצורך של דניאל ציוני להוכיח, בעיקר לעצמו, שהוא ראוי ומוכשר, מגיע לאחר שמצקצקים רבים ייחסו את ההצלחה שלו לאמא שלו. "כל דבר שאני עושה בחיים, אני מרגיש צורך להוכיח. כל הצלחה שלי קושרים לאמא שלי בדרך כזו או אחרת. אמא שלי, סיגל ציוני, היא מחזיקת תיק החינוך בעיריית חיפה בהתנדבות מלאה. אנשים אוהבים לדבר, אבל מי שבאמת מכיר אותי, יודע כמה אני עובד קשה בשביל להצליח. גם אם אני עייף, גם אם אין לי כוח וגם אם לא בא לי. אני הולך לאירועים, מתארגן, עובד על תוכניות בלי הפסקה, זה לא פשוט בכלל. אני אוהב להשיג את הכל בזכות עצמי, גם בשביל תחושת הסיפוק, וגם כי לאף אחד לא מגיע לגזור עליי קופון".
ציוני: "הכל פייק. כשאנשים חוזרים ממסיבות והשקות ופרמיירות, הם חוזרים לארבעת הקירות שלהם. אני חוזר לקרקע שלי, למקום שמשאיר אותי שפוי, שזה הבית, הסביבה והשבת שאני שומר"
הוא לא עוזב את העיר עבור אף אחד. לדבריו, הסביבה שומרת עליו שפוי. "גדלתי בחיפה, ואמשיך לגור בחיפה. אני לא מתכוון לעבור לתל אביב. מאיה בוסקילה אומרת בשיר שלה: 'העיר הזאת שמחה ומפוצצת בשקרים'. הכל פייק. כשאנשים חוזרים ממסיבות והשקות ופרמיירות, הם חוזרים לארבעת הקירות שלהם. אני חוזר לקרקע שלי, למקום שמשאיר אותי שפוי, שזה הבית, הסביבה והשבת שאני שומר".
הודעת נאצה באינסטגרם
הוא מקפיד לשמור שבת ואפילו לובש ציציות. לא כולם מצליחים לקבל את העבודה שציוני בועט בהגדרות, אבל הוא מוכיח שאפשר גם אחרת. "אני שונא שמכניסים למשבצת, אני שונא שנותנים כותרת והגדרה. כשישבתי עם ציציות במסעדה של חבר שלי, טום אביב והעליתי תמונה לסטורי, קיבלתי הודעות נאצה באינסטגרם. האם העובדה שאני דתי שומר כשרות, אוסרת עליי לשבת במסעדה לא כשרה? אם אני יודע לשמור על עצמי ועל הערכים בהם אני מאמין, אני צריך לפסול אחרים? כולנו חוטאים בזה, כחברה אנחנו מאוד אוהבים להגדיר ולקטלג.
הוא לא עוצר את העשייה שלו לרגע, וחולם להמשיך ולכבוש פסגות. אין ספק שהוא בדרך הנכונה. "אני מרגיש כל הזמן שזה לא מספיק, אני תמיד רוצה עוד ועוד. על כל הישג ענק שלי אני עוצר ומסמן וי, אבל אני תמיד מחפש את הדבר הבא. לא כי אני לא שלם במקום שאני נמצא בו, אני הכי מאושר שיש".
