מה הופך חומוסייה קטנה בקרית חיים ממקום שבו מגישים חומוס למקום מפגש חברתי? התשובה היא הבעלים של המקום, צביקה מיטרני, 50, מקרית מוצקין, שדמותו הצבעונית מושכת אליו אנשים מכל גוני הקשת החברתית. וכמובן, ישנו גם החומוס, שסביב הכנתו נכרכו אגדות וסודות לרוב.
החומוסייה של צביקה ממוקמת במרכז המסחרי הקטן בקרית חיים מערבית, צמוד לצומת שכונה בעבר "צומת המזרקה". החל משעות הבוקר מגיעים לחומוסייה רבים, שפותחים את היום עם כוס קפה שחור ויושבים לשיחה עם מיטרני.
עם תספורת המוהיקן שלו, השרשראות על צווארו, הצמידים הרבים על ידיו והקעקועים, מיטרני הוא דמות שמבחינים בה למרחוק.
בגרות בלשבת על הברזלים
הוא נשוי ואב לשלושה בני 24, 20 ו-16, מלא אנרגיה. האמת היא שקשה מאוד לתפוס אותו לשיחה של יותר מכמה דקות בטרם הוא עוזב את הכיסא ונכנס למטבח להכין עוד מנת חומוס או להציע קפה שחור לעוד לקוח. לכן, גם הריאיון מיטרני נמשך שעות ארוכות, בין אורח לאורח, בין מנה למנה.
"אני לא עושה חשבון כשאוכלים אצלי. אין מישהו שלא יוצא מפה שבע, ואם מישהו מרגיש לא שבע, אני מוסיף לו חומוס בחינם", הוא אומר.
מיטרני למד בתיכון אורט מוצקין, וכבר בגיל 15, כשמרבית בני הנוער רקדו לצלילי מוזיקת הפופ המתקתקה, הוא גילה את עולם הפאנק והגוטיק-רוק, שמלווה אותו גם היום. הוא מודה שהוא לא היה מהתלמידים המנומסים של בית הספר. "יש לי בגרות בלשבת על הברזלים ודוקטורט בלשבת על הספסלים", הוא אומר בצחוק גדול, "כשבגיל 15 הייתה לי תספורת מוהוק, אנשים בכלל לא ידעו מה זה. ככה שאני כל הזמן 'חריג' אפשר להגיד. זה אורח החיים שלי, לא אופנה חולפת, ככה אני כל הזמן".
סמל האנרכיה על הקירות
עוד כשהיה נער הגיע מיטרני לעיתונות המקומית, אולם במקרה שלו זה היה בעילום שם. בעיתון "הד הקריות" פורסמה כתבה על תופעה שהייתה אז חדשה יחסית – גרפיטי על קירות בניינים. הכתבה עסקה בציורים של סמל האנרכיה, האות האנגלית A מוקפת בעיגול שעיטרו את הקירות ברחבי קרית מוצקין וצוירו על ידי אלמוני. היום מודה מיטרני, בצחוק האופייני שלו, שהוא זה שעשה את הציורים, ולראיה, הוא מחזיק ברשותו את פיסת העיתון המצהיבה.
מיטרני הוא איש עבודה. תמיד היה כזה. "כנער הייתי קם בבוקר מוקדם, הולך לעבוד בחנות ירקות ואחר כך הולך לבית הספר, או שלא הייתי הולך", הוא מספר. את השירות הצבאי שלו העביר כטבח במחנה כורדני, בלי לדעת שזה יתווה את המשך דרכו.
"אין לי מושג איך הגעתי להיות טבח", הוא אומר, "כנראה שזה היה הייעוד שלי בחיים, כי אהבתי את זה". בזמנו החופשי מהשירות הצבאי המשיך לעבוד ללא הפסקה.
לאחר השחרור עבד מיטרני בשיווק מזון ולאחר מכן בחברה לעמילות מכס. לאחר מכן ניהל חומוסייה, ולפני כשמונה שנים החליט לפתוח חומוסייה משלו ולהביא אליה את כל הידע והאהבה שלו.
"אחרי שעבדתי כל כך קשה בשביל אחרים, העדפתי לעבוד קשה בשביל עצמי", הוא אומר, "מבחינתי מה שאני עושה זו לא עבודה, זו אהבה, שגורמת לי להיות פה שבעה ימים בשבוע".
בכל הקשור לביתו הפרטי, הוא אומר: "אשתי אחראית על הכל, אני סומך עליה בעיניים עצומות".
כשהוא נשאל האם יש באמת סודות מיוחדים להכנת חומוס, הוא פורץ בצחוק מתגלגל ואומר: "בולשיט. הכל בולשיט. הסוד הכי גדול זה לעשות חומוס באהבה. כשעושים את זה באהבה, זה גם יוצא ככה. אני לא טבח. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה ואני שמח לראות אנשים נהנים ומבקשים מנה נוספת. אני שונא טכנולוגיה, לא אוהב מכונות. מעדיף קשר בינאישי".
מיטרני מודה בפה מלא שהממסד אינו זוכה לאהבה ממנו. "תמיד הייתי אנטי ממסדי, אהבתי ואני עדיין אוהב את זה. אני לא בוחר בבחירות המקומיות או בבחירות לכנסת. אני לא מאמין בממסד כי זה בעייתי, אני עושה רק מה שצריך". בביתו יש לו כאלף דיסקים של המוזיקה האהובה עליו – פאנק וגוטיק רוק. "מוזיקה זו האהבה שלי. כל יום אני משקיע בה זמן ויש לי ידע עשיר עוד מהתקופה שהפאנק רק התחיל את דרכו. הפאנק של היום זה משהו שונה, זה לא אותו פאנק של 1976 אבל עדיין יש על מה למחות".
המוטו של מיטרני לחיים: "תעשו הכל באהבה, והכל יהיה טוב".
