בימי קורונה אלה, ששינו סדרי עולם, פיקוד העורף של צה"ל הוא זה שנושא בעיקר הנטל ומחבר בין הרשויות האזרחיות לצבא. חלוקת מזון, הפעלת מלוניות, סיורים בין קשישים – אלה הם רק חלק קטן מהפעילות של החיל. אין לדעת כמה זמן עוד ילווה אותנו נגיף הקורונה, ולפיכך אין גם כל יכולת לקבוע מתי יחזור פיקוד העורף לשגרת עבודה של אימונים והכנות לקראת אסונות, שעלולים לפקוד את העורף האזרחי כתוצאה מפעילות מלחמתית. הקורונה אילצה את פיקוד העורף לשנות את דרכי החשיבה והפעולה שלו ולהתמקד בפעילות נגד נגיף מיקרוסקופי שמייתר את הצורך בכלי ההנדסה הכבדים והציוד המתוחכם, אך שם דגש על הפעילות האנושית. בין אנשי פיקוד העורף שנמצאים במצב של פעילות מתמדת מאז חודש מרס האחרון, גם סגן רון פרסין, 24, מקרית אתא.
פרסין, יליד הקריה, סיים לימודיו בתיכון רוגוזין במגמת אלקטרוניקה. את דרכו הצבאית החל כלוחם בגדודי העורף, קורס קצינים, מפקד מחלקה. בשנתיים וחצי האחרונות הוא משובץ לפיקוד מרכז כקצין נפה רשותי. הוא מספר: "לפני הגיוס היו מיונים. בגדול, ידעתי שאני רוצה להיות לוחם. לא הייתה סיבה מיוחדת להגיע לפיקוד העורף, אבל כך שובצתי ומשם הכל התגלגל."
המטרה: הצלת חיים
כמו כל לוחם בפיקוד העורף עבר פרסין מסלול לוחם מלא ומעבר לכך הכשרת מחלץ והכשרת אב"כ. "הייעוד האופרטיבי שלנו זה לחלץ מהריסות, מעבר לפעילות שוטפת בשגרה. זה מה שאנחנו מתאמנים לקראתו. בקורסים נוספים מתמקצעים עוד יותר", הוא מספר.
"זה לא סוד שהיום האיום המלחמתי הוא בעיקר האיום על העורף – איום הטילים, החיזבאללה מצפון והחמאס מדרום", אומר פרסין, "המטרה של פיקוד העורף היא הצלת חיים. אנחנו, כלוחמי חילוץ והצלה, מתאמנים בשביל לתת לכך מענה. זה אומר שאם מחר תהיה הסלמה וייפלו טילים במרחב, אנחנו נגיע לשם עם הגדודים ונחלץ. נגיע לאתרי ההרס ונחפש את הלכודים בשיתוף פעולה עם כל גופי החירום. נחפש בין ההריסות ונחלץ באמצעות כלים הנדסיים ובאמצעות הידיים. המטרה בסוף היא להגיע ללכודים. יש המון טכניקות לעשות את זה, כמו הבנה של מי גר באותו בניין או מי אמור להיות בשטח".
בימי שגרה הגדודים ערוכים גם לחילוץ מעבר לקווי האויב, למשל: כוח צבאי שנמצא במצוקה וצריך חילוץ מהריסות או ממנהרה. במקביל, מכשיר פיקוד העורף מתנדבים מקרב האוכלוסייה האזרחית. פרסין: "אנחנו מכשירים מתנדבים אזרחים. ההבנה היא שהמתנדב הוא הכוח הזמין הראשוני שיגיע לאירוע. אם מחר יקרוס בית בשכונה שלך, המתנדב יקפוץ מתוך תחושת השליחות וההבנה שזה הבית שלו. הוא יגיע למקום, גם אם זה רק לפנות כמה אבנים או לפנות את השכנה שהתעלפה. גדודי החילוץ יגיעו אחר כך, אבל המתנדב יגיע לשם בתוך כמה דקות".
הגל הראשון לעומת הגל השני
על הפעילות בימי קורונה, מספר פרסין: "אותי זה תפס כמו את רוב אזרחי המדינה בהפתעה. לא ציפיתי לאירוע בסדר גודל כזה, אבל ברגע שהבנו שלשם האירוע הולך, ברמה הפיקודית הוחלט על מעבר מאוד ברור משגרה למצב חירום. ביום הראשון שהופעלנו, באמצע חודש מרס, התחלנו עם גיוס מילואים, פתחנו מפקדת שליטה פיקודית. מאז ועד היום זה עיקר העיסוק שלנו. בגל הראשון זה היה בעיקר סיוע לאוכלוסיית הקשישים, חולים מבוגרים, חלוקת מזון, אמצעים לוגיסטיים וגם פתיחת שמרטפיות לילדי העובדים במערכת הבריאות".
הגל השני של התפשטות נגיף הקורונה לא הביא עימו הקלה. פרסין: "צריך לבדוק תמונת מצב בגזרה בכל רגע נתון, מהרגע שאני קם ועד שאני הולך לישון. להיות בקשר רציף עם הרשויות המקומיות, לשים לב בכל רגע נתון אם יש פתאום קפיצה במספר החולים, להבין מה קרה ולבצע הערכת מצב, כדי לראות איך אנחנו יכולים להתחבר ולעזור. מה שחשוב לנו זה שהאדם בבית יהיה בריא ולצמצם ככל שניתן את ההתפשטות של הקורונה. תמיד עם היד על הדופק".
פרסין מוסיף: "המשימות לעולם לא נגמרות ומשתנות כל הזמן. אנחנו עושים שינויי משימות בהתאם למצב, ופיקוד העורף יודע לעשות את זה מצוין. אנחנו רוצים להגן על הבית ועל התושב שנמצא בעורף. הלחימה בחזית היא אולי 'סקסית' יותר, אבל בסוף מה שחשוב זה ההגנה על העורף".
בימים אלה עובר פרסין למחוז צפון כקצין ההדרכה של המחוז שאחראי על כל נושא האימונים והמשאבים. כמי שעסוק באופן רצוף בפעילות נגד הקורונה, הוא מעריך: "אני לא פרופסור, יש חכמים ממני. כנראה שהקורונה תלווה אותנו עוד תקופה ארוכה. לפחות במשך השנה הקרובה. אנחנו נראה ירידות ושוב עליות. אנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים. בגל הראשון זה פגש אותנו בהפתעה, בגל השני אנחנו כבר רואים כיצד המשק עובד, המערכת מתפקדת. עם הזמן אנחנו נשתפר ונתייעל. אנחנו נלמד לחיות עם הקורונה.
"לאזרח יש חלק משמעותי במלחמה בנגיף, בעיקר להישמע להנחיות כמו עטיית מסכה, ריחוק חברתי והיגיינה, כי בסופו של דבר זה מה שמצמצם את התחלואה, ואם כל אחד יישמע להנחיות אז היקף התחלואה יירד".
בינתיים פרסין חתם קבע לעוד שנים קדימה ומתכנן קריירה צבאית. "אני מאוד מעריך את החיל ומבחינתי זה מקום ששווה להיות בו".
