כדורגל הפועל חיפה: כרוניקה של הפסד

הפועל חיפה היא לא הסיפור של המשחק הזה. מכבי ת"א היא הסיפור. רמת הביצוע, רמת קבלת ההחלטות, העבודה ההגנתית הקבוצתית – כולן היו ברמה שבדרך כלל רואים בליגות אחרות בטלוויזיה. שני השערים הראשונים, שהכריעו את המשחק, היו מהלכי התקפה נפלאים שכללו סדרה של פעולות קשות לביצוע והרבה מאוד חשיבה יצירתית. אין טעם לצפות מההגנה של הפועל חיפה, או מאף הגנה אחרת בליגה, להתמודד עם מהלכים כאלה.

הסיפור של מכבי ת"א הוא לא רק כמה טוב הם נראו מול הפועל חיפה, אלא הזמן שלקח לחבורה של ולדימיר איביץ' להגיע לרמה הזאת. את היכולת הזאת הקבוצה הייתה צריכה להציג כעת בליגת האלופות או בליגה האירופית. אבל היא פתחה את העונה בכושר רע, הודחה על ידי יריבות שהיא הייתה יכולה לנצח, הסתבכה עם שוער לא מתאים, חיפשה את ההרכב הנכון ולקח לה זמן להיכנס לעניינים גם בליגה. אז עכשיו את התותחים הכבדים היא מבזבזת על הפועל חיפה והפועל רעננה.

התחיל טוב
אבל הטור הזה הוא על הפועל חיפה, אז אנסה להתמקד במה שהמשחק הספציפי הזה לימד אותנו על הקבוצה. במובנים רבים, זה לא היה משחק רע של הפועל. בכל מחצית היו לאדומים דקות טובות, בהן הם יצאו להתקפות ויצרו מצבים וחצאי מצבים. ניכר היה שהשחקנים משחקים עם ביטחון גם כשהם לא מצליחים לעמוד בקצב, בדיוק ובנחישות של היריבה.

סילבס הגיע למשחק עם הברקה אחת שכמעט שינתה אותו. הוא התכונן לכך שבמצבים נייחים אלכסוניים ההגנה של מכבי ת"א עומדת גבוה מאוד, כ-18 מ' מהשער, והכין את התרגיל המושלם לנצל את זה. במצב הנייח הראשון, במקום הרמה לרחבה הפועל ביצעה תרגיל של מסירה קצרה וכדור עומק לעדן בן בסט, שמצא את עצמו במצב מצוין. עדן בן בסט בעט נכון לפינה הקרובה שהייתה פנויה, אבל לא מספיק מדויק, וזה היה הדבר היחיד שמנע מהלך מושלם שהיה מסתיים בשער ראשון שמכבי ת"א סופגת השנה. אולי היה די בשער כזה כדי להלחיץ את האלופה וכדי למנוע ממנה לבצע מהפך בהמשך.

לצד הדקות הטובות, היו גם דקות רבות בהן הפועל חיפה התקשתה להחזיק בכדור, מה שהוביל ללחץ מתעצם של הצהובים עד שהגיעו השערים. הסיבה המרכזית לכך מחזירה אותנו לבעיה המרכזית בשיטת שלושת הבלמים בגרסת האדומים: חסרים שחקני התקפה שמסוגלים לבצע פעולות עם הכדור ולנצל בכך את השטחים הפתוחים שנוצרים. כאשר הפועל שיחקה עם ארבעה שחקני התקפה, היו יותר אפשרויות למהלכי מסירות בין שחקנים שהובילו לשערים היפים במחזורים הקודמים. בשיטה, בה ישנם רק שלושה שחקני התקפה מול יריבות חזקות, היציאה להתקפות מעבר אמורה להתבסס הרבה יותר על יכולת פריצה של שחקנים.

נקודות טובות
לעדן בן בסט היו הבלחות של פריצות בשבועות האחרונים, אך הוא כבר לא מהיר כמו פעם. אחוזי ההצלחה של נס זמיר בפעולות של דריבל נמוכים מאוד. לגידי קאניוק אין מהירות עם הכדור. יכולת הפריצה של אמרי וולשמן קיימת עדיין רק בתיאוריה. גילי ורמוט קיים בעיקר בתיאוריה. בעצם, השחקן עם יכולת הפריצה הטובה ביותר בהפועל הוא אלי בלילתי, מה שבא לידי ביטוי כאשר הקבוצה משחקת עם שלושה בלמים, אבל הוא מתקשה לסיים מהלכים כאלה ביעילות.
למרות הכל צריך לבקר את ההגנה של הפועל על הקלות שבה מכבי ת"א פירקה אותה בשבת בדרך לניצחון קליל. אך התחושה במהלך המשחק ובסיומו הייתה שלעומת כל שאר המשחקים מול כל שאר הקבוצות, הפעם לא היה לשחקנים של חיים סילבס יותר מדי מה לעשות. זה המשחק האחד בעונה שלחלוטין לא תלוי בהם. הם פגשו יריבה שבשיאה פשוט לא שייכת לליגה הזאת. ובשבת, בבלומפילד, היא הייתה בשיאה.

לוקחים אוויר
הליגה יוצאת לפגרה של שלושה שבועות, אחריה יהיו שלושה משחקים בתוך שבוע שיסיימו את הסיבוב הראשון: משחקי בית מול מכבי נתניה ובני יהודה, ובאמצע משחק חוץ מול נס ציונה. שבוע לאחר מכן ייפתח הסיבוב השני במשחק בית מול הפועל כפ"ס. לפי השבועות האחרונים, לא צריך להיות לסילבס ספק שבמשחקים כאלה המערך הנכון עבור הקבוצה הוא ה-4:2:1:3 שהביא את שני ניצחונות הבית האחרונים. סילבס יקווה שהפצועים יחזרו ויספקו לו קצת צרות טובות. אם ורמוט ובוזגלו יהיו כשירים, הם ייאבקו על המקום בהרכב באגף ימין ומי מהם שלא יפתח יוכל לשנות משחקים מהספסל. אם ניקולה גולאן יהיה כשיר, תעלה השאלה האם ניתן להשתמש בו כמגן שמאלי בשיטה של ארבעה בהגנה. הניסיון היחיד לכך לא נראה טוב, אך מדובר בשחקן טכני שאולי כן יש לו מה לתרום בעמדה ביחס לבלילתי.