ילדים של החיים

עד שנת 2018 נולדו בישראל 823 ילדים בהליכי פונדקאות, מתוכם 163 זוגות של תאומים. מעיין שריקי גרה עם בעלה אודי בקרית חיים. היא בת 35 ועובדת בביטוח הלאומי. בני הזוג שריקי הם הורים לארבעה ילדים, שני זוגות תאומים. הגדולים, בן ובת, שובל ואופק הם בני 3 ועשרה חודשים, והקטנות, אגם ואלמוג, רק בנות שלושה שבועות. ארבעת ילדי משפחת שריקי נולדו בהליך פונדקאות. שריקי עצמה הגיעה עד לכנסת, על מנת להגשים את חלומה, להיות אמא. ל"הד הקריות" היא מספרת על התהליך הארוך, הביורוקרטיה והאושר הגדול שמילא את הבית עם בואם לעולם של ארבעת הילדים.

שריקי נולדה עם בעיה בריאותית, שעליה היא מעדיפה לא לדבר, וכשהגיע הרגע שבו רצתה להרות, גילתה כי הריון יסכן את חייה. "אחרי שנתיים וחצי של חברות, בן זוגי אודי ואני התחתנו. לא מיהרנו להביא ילדים לעולם. חיכינו שנה וחצי, ואז התחלנו לנסות. כשלא הצלחתי להרות, הלכנו לרופאים לבדוק את הנושא, והתברר לנו שבגלל הבעיה הבריאותית שלי, אסור לי להיכנס להריון, שזו ממש סכנת חיים עבורי. בתור נערה שאלתי את הרופאים שלי האם אוכל להיכנס להריון בגלל אותה הבעיה, ורוב הרופאים אמרו שכן. רק כשהגענו לרגע האמת, אמרו לי שלא וזה היה מאוד מאכזב עבורי.

"לקח לי קצת זמן להשלים עם העובדה שלא אביא את הילדים שלי בצורה טבעית. זו הייתה בשורה לא פשוטה עבורנו. בהתחלה בעלי אמר שאם לא נביא ילדים בדרך טבעית, אז לא נביא בכלל. אני מאוד מאוד רציתי ילדים וגם הוא, ולאט-לאט התחלנו לבדוק אופציות של הורות אחרת. חשבנו על אימוץ, אבל אמרו לנו שהתהליך ארוך ומאוד פחדנו ממצב שבו האמא הביולוגית תבוא לקחת את הילד. אז בחרנו בפונדקאות".

"יש גם תגובות שליליות של אנשים שחושבים שזה ניצול של נשים חלשות, אבל זה ממש לא ככה. אני לא ויתרתי על הזכות ללדת את הילד שלי, כדי להישאר דוגמנית רזה ויפה. אני פשוט לא יכולה להיכנס להריון ואני רוצה ילדים"

יוצאים למסע
מטרת הפונדקאות היא לאפשר לנשים שמסיבות רפואיות אינן יכולות להרות וללדת ולחבוק תינוק שהוא שלהן ביולוגית, בשר מבשרן. זהו הליך מורכב, אך הזוג שריקי החליט לצאת למסע להרחבת משפחתם.

"החלטנו לעשות את תהליך הפונדקאות בארץ", מספרת שריקי, נפגשנו עם נציגי חברות שהתפקיד שלהן הוא למצוא פונדקאית וללוות את התהליך. בחרנו בחברת עינב אשכול. הם מצאו את הפונדקאית לפי הבקשות שלנו. היה לנו חשוב שהיא תגור במרחק סביר מאיתנו כדי שנוכל להיות בקשר תמידי. הם ליוו אותנו לאורך כל הדרך בשני תהליכי הפונדקאות".

את הרגע בו התבשרה, פעמיים, שהאם הפונדקאית נושאת ברחמה תאומים, היא לא תשכח. היא מספרת: "בתחילת התהליך, עושים החזרת עוברים ומחכים 12 ימים מורטי עצבים, כדי לדעת אם יש או אין הריון. בתהליך הראשון, בבדיקת הדם ביטא, יצא ביטא מאוד גבוהה ואמרו לנו שיש סיכוי גבוה שיהיו לנו תאומים. מאוד-מאוד שמחנו. בתהליך השני, הביטא יצאה נורמלית ולא ציפינו כלל לתאומים, רק בבדיקת האולטרסאונד הופתענו ממש. לא ציפינו לזה. אני זוכרת שבעלי ואני לא האמנו, הרגשנו זכינו. כל ההריון פחדנו מלידות מוקדמות, אבל היה לנו מזל, בשני המקרים הילדים נולדו בחודש התשיעי".

חששות רבים ליוו את מעיין שריקי, אך כולם התפוגגו ברגע שפגשה את התינוקות שלה. "בתהליך הראשון פחדתי לא להיקשר לילדים, כי הם לא היו ברחמי, אבל בשנייה שהם יצאו החוצה הבנתי שזה לא משנה באיזו בטן הם היו. קיבלתי אותם לידיים בשנייה שהם נולדו".

"בתהליך הראשון פחדתי לא להיקשר לילדים, כי הם לא היו ברחמי, אבל בשנייה שהם יצאו החוצה הבנתי שזה לא משנה באיזו בטן הם היו. קיבלתי אותם לידיים בשנייה שהם נולדו"

הגיעה עד לכנסת
לידת התאומים בפעם השנייה כמעט שנמנעה מבני הזוג שריקי. אחת לחמש שנים חוק הפונדקאות נפתח מחדש, ולהפתעתם בפעם האחרונה הוחלט לשנות את החוק. כלומר, החוק שאיפשר להורים להביא שלושה ילדים בהליך פונדקאי שונה לשני ילדים בלבד.

שריקי, כמו לביאה אמיתית, לא ויתרה. "בכל חמש שנים בערך חוק הפונדקאות בארץ נפתח מחדש על מנת לעשות בו שינויים. אחרי התהליך הראשון שלנו החלטנו לעשות גם תהליך שני, בימים, בהם החוק אפשר להביא עד שלושה ילדים בהליך פונדקאות. אבל כשהחוק נפתח הוא שונה, והוחלט כי יתאפשר להביא רק שני ילדים, מה שאומר שאנחנו לא יכולנו להתחיל בהליך נוסף, כי כבר היו לנו שניים. אמרתי לבעלי שאני לא מתכוונת לוותר, שאני אעשה הכל כדי שיהיה לי עוד ילד, אגיע לכנסת אם צריך. כמובן שהוא תמך בי והאמין בי, הוא ידע שאני מסוגלת".

בעידן שבו הרשתות החברתיות מובילות מהפכות, מצאה שריקי נשים רבות, אימהות ופונדקאיות, שהצטרפו אליה למאבק. "בזכות הפייסבוק והווטסאפ הצלחתי לעשות זאת ביחד עם נשים רבות נוספות, חברות שעוברות תהליך פונדקאות, אימהות ופונדקאיות. הגענו לדיונים וישיבות בכנסת. דיברנו בגילוי לב על  הדברים שחשובים לנו, וכעבור שלושה חודשים מתישים הצלחנו לשנות החוק ולהחזיר את ההגבלה לשלושה ילדים במקום לשניים".

דרך חתחתים
אבל זה לא היה המכשול היחיד בו נתקלו בני הזוג. "החוק מאפשר לאישה להיות פונדקאית עד גיל 39. יום אחרי, היא פסולה. הפונדקאית שלנו בתהליך השני הייתה חודשיים לפני גיל 39. הביורוקרטיה שאמורים לעבור לוקחת הרבה יותר מחודשיים. רק כדי לקבל את האישור לתהליך ממשרד הבריאות מחכים מספר חודשים. היינו חייבים בתוך חודשיים להריץ את כל הביורוקרטיות, ועשינו כמיטב יכולתנו. יום לפני יום ההולדת שלה הצלחנו לקבל את כל האישורים הדרושים ולחתום".

אין ספק שהתהליך הוא ארוך ומורכב, ולעיתים נדמה כי הרשויות מקשות על ההורים במקום לעזור להם. "הרישום של הילדים הוא נורא מתסכל", אומרת שריקי, "ההורים צריכים לעבור מעין משפט. הם נשפטים האם הם רוצים את הילדים. זה מרגיש לי קצת מעליב. בחודש השביעי את צריכה להיפגש עם משרד הרווחה לשיחה, והם מחליטים האם ההורים ראויים לקבל את הילדים או לא. ההורים עוברים דרך כזו קשה כדי לקבל את הילדים, שזה נראה לי מאוד מנותק. יש נתק בין המשרדים, משרד הרווחה ומשרד הבריאות".

יותר מרבע מיליון שקלים
מעבר למסמכים הרבים והציפייה הארוכה לאישורים, גם המחיר לא זול בכלל. זוגות צעירים משלמים סכומים גבוהים, כדי לזכות בסיכוי למשפחה, גם במחיר של ירידה ברמת החיים או ויתור על דירת החלומות. "התהליך הוא מאוד יקר. הוא עולה להורים 260 אלף שקלים. בעלי ואני תמיד רצינו משפחה גדולה של ארבעה או שלושה ילדים. כשהבנו שאנחנו צריכים להיעזר בפונדקאית לא ידענו מאיפה נביא מיליון שקלים עבור ילדים. ידענו שנצטרך לוותר על דירה ולרדת ברמת החיים. עדיין אנחנו מרגישים שהיה לנו נס, זכינו במשפחה גדולה שעליה חלמנו.

"בשנייה שהילדים הגיחו לאוויר העולם, הבנתי שזה לא משנה באיזו בטן הם היו. אני מקווה שעוד ועוד הורים שמתקשים להביא ילדים יבינו את זה ויפנו לפונדקאות. מה שחשוב באמת הוא שיהיה ילד, לא חשוב מי 'סחב' אותו. אל תתייאשו, גם לא מהביורוקרטיה המתישה. היום אנחנו מאושרים"

"יש גם תגובות שליליות של אנשים שחושבים שזה ניצול של נשים חלשות, אבל זה ממש לא ככה. יש המון פונדקאיות מלומדות ומסודרות כלכלית שעושות את התהליך הזה מתוך נתינה. הם לא מבינים שההורים הם בצד החלש. אני לא ויתרתי על הזכות ללדת את הילד שלי, כדי להישאר דוגמנית רזה ויפה. אני פשוט לא יכולה להיכנס להריון ואני רוצה ילדים".

בבטן של חברה של אמא
עד היום בני הזוג שריקי בקשר עם הפונדקאיות שהיו קרובות אליהם לאורך כל התהליך. "היה לי חשוב מאוד להיות בקשר עם הפונדקאית", אומרת שריקי, "הצטרפתי לכל בדיקה, לא ויתרתי על שום פרט. היה לי חשוב להרגיש כאילו אני עצמי חווה את ההיריון. בתהליך הראשון היה לנו חיבור טוב עם הפונדקאית ועד היום אנחנו בקשר טלפוני. גם עם הפונדקאית מהתהליך השני אנחנו בקשר מעולה. הילדים שלה חברים של הילדים שלנו, אנחנו ממש משפחה לכל החיים. הילדים שלי יודעים שהם הגיעו לעולם בתהליך פונדקאות, הם יודעים שהם היו בבטן של חברה של אמא. עכשיו עם הגעתן של האחיות הקטנות שלהם, סיפרנו להם שאחיותיהם היו בבטן של חברה אחרת של אמא. הם מספרים בעצמם, שהיא שמרה על התינוקות שלנו בבטן עד שהן התחזקו ועכשיו היא החזירה לנו אותן".

שריקי בחרה להעלות את המודעות לנושא ולהיחשף, כיוון שלפעמים התגובות שהיא מקבלת מהסביבה מרגישות לה כמו בעיטה בבטן הרכה. "נורא נפגעתי כששאלו אותי למה אין לי עוד ילדים והאם אני עושה בדיקות. למה אנשים נכנסים לי לרחם? אנשים רוצים לעזור, אבל זה לא עוזר אלא להיפך, זה פוגע. תמיד הייתי מתקשרת לבעלי בוכה בגלל חוסר רגישות של אנשים. ובישראל, כמו בישראל, לכולם תמיד יש מה להגיד. אז תהיו רגישים יותר לסביבה שלכם.