מלגזן תושב קרית אתא, 63, שהתלונן על סחרחורות והזעה מוגברת הופנה לבית החולים בני ציון בחיפה, וזאת כשבוע לאחר שעבר צנתור בשל אירוע לב באותו בית חולים. חרף ממצאים ברורים של אנמיה וירידה בערכי ההמוגלובין בדמו, ובהיעדר סימנים לאירוע לבבי, ולאחר שהושאר למעקב של 12 שעות, הסבירו הרופאים למטופל כי הוא סובל ככל הנראה ממחלה ויראלית, ושחררו אותו לביתו למנוחה.
אך מצבו לא השתפר, אלא החמיר, הוא איבד הכרתו ונפל, שבר את עצם הירך והובהל שוב לבית החולים. בהגיעו למיון נבדק המטופל הפעם על ידי מומחה המטולוג, שלראשונה התייחס לערכי ההמוגלובין שלו הנמצאים בירידה. הגבר אובחן כסובל מ'הלם תת נפחי' – ירידה ניכרת בכמות הדם בגוף המעוררת שורה של תסמינים, ומהווה סכנת חיים מיידית. המומחה ציין בגיליון הרפואי של המטופל כי "לא מדובר בדימום שהחל רק עם הנפילה בבוקר, סביר לעומת זאת שסיבת הנפילה הינה הירידה בהמוגלובין".
המטופל נשלח במסגרת הטיפול לבדיקת -CT וגסטרוסקופיה, ואובחן כסובל מדימום בתריסריון המלווה בקריש דם. הוא הובהל לניתוח לעצירת הדימום, וקיבל מספר מנות דם לייצוב מצבו. בנוסף, עבר הגבר ניתוח שחזור פתוח של עצם הירך עם קיבוע פנימי.
בתביעה אותה הגישה עוה"ד אנה אונגר בשם המטופל, נגד משרד הבריאות המפעיל את בית החולים, נטען כי הצוות הרפואי בביה"ח בני ציון התרשל בכך שלא בירר את הסיבה לירידה הניכרת בהמוגלובין, ושחרר את המטופל לביתו ללא השגחה. לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר חיים גרנות, מומחה ברפואה פנימית וברפואה דחופה, ששימש במשך כ-15 שנה מנהל חדר המיון בבית החולים "הדסה עין כרם".
ד"ר גרנות קבע בחוות דעתו כי הרופאים בבני ציון התרשלו בכך שלא הבחינו בירידה בהמוגלובין ובספירת הדם במהלך שהותו בבית החולים, לא השוו את תוצאות בדיקות הדם של המטופל בהגיעו לבית החולים, לבדיקות שנערכו לו שבוע לפני כן באותו בית חולים, כשהגיע למקום עם אירוע לבבי.
לדבריו, אילו היו מבחינים בירידה ההדרגתית בערכי ההמוגלובין וספירת הדם, ואילו הייתה נערכת השוואה לבדיקה מיום שחרורו מספר ימים קודם, היו הרופאים מזהים על נקלה כי הגבר סובל מאנמיה ומירידה חדה בערכי ההמוגלובין בדמו. לדבריו, רוב המקרים של אנמיה אצל מבוגרים נובעים מדמם, וזה מופיע לרוב בדרכי העיכול, כפי שגם נמצא לאחר שהגבר הובהל פצוע אל בית החולים.
בנוסף קבע ד"ר גרנות בחוות דעתו, כי אילו היו הרופאים בביה"ח בני ציון פועלים על פי הפרקטיקה המקובלת ברפואה ומזהים את הדימום, ולא שולחים את המטופל לביתו ללא בירור, הוא לא היה מאבד הכרתו וכך גם הייתה נמנעת נכותו. על פי התביעה, כתוצאה מהשבר בעצם הירך התקצרה רגלו של הגבר בשלושה סנטימטרים, הוא סובל עד היום מכאבים ומקשיים בפעולות היומיום, והפך מאדם פעיל וחיוני, לאדם הנזקק לעזרת הזולת.
לאחר ניהול מאבק משפטי ארוך, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה יפצה משרד הבריאות את הגבר ב-900 אלף שקלים. בנוסף, הגישה עו"ד אונגר תביעה לפיצויים מקרן הפנסיה של הגבר ומחברת הביטוח שביטחה אותו בפוליסת תאונות אישיות, ואלה פיצו את הגבר בכ-137 אלף שקל נוספים, כך שסך הפיצויים אותם יקבל הגבר כתוצאה מהאירוע הוא יותר ממיליון השקלים.
