ביום: עובדת משק, בערב: מתנדבת במשטרה, בסופי שבוע: ליצנית בבתי אבות

מדי בוקר מגיעה אנטונינה (טוני) קוצ'מין, למתחם התת-קרקעי שבמרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם היא עובדת במחלקת המשק. אלא שלא רבים יודעים, כי פעמים רבות בתום המשמרת, טוני פושטת את מדי בית החולים ומחליפה אותם במדי משטרה, שם היא מתנדבת. במקביל, היא גם מתנדבת בבתי אבות ומשמחת קשישים בתחפושת ליצנית. "מכיוון שאין לי משפחה בישראל, פרט לילדיי, המרכז הרפואי הוא המשפחה שלי", מספרת אנטונינה, "ההתנדבות בשני המקומות, במשטרה ובבתי האבות, חשובה לי מאוד בגלל הנשמה ונותנת לי אנרגיה והרגשה טובה".

טוני (53), אם חד הורית לשני ילדים, עלתה מרוסיה לפני 19 שנה. מאז עלייתה, במשך 18 שנה, עבדה כסייעת לרופאי שיניים, כולל ארבע שנים בבית החולים. לאחרונה היא עברה למחלקת משק. "מטבעי אני אדם חברותי שאוהב לעזור ולעשות טוב", היא מעידה על עצמה, "בעבודה אני כל הזמן משוחחת עם מטופלים ומרגישה שזה עושה להם טוב, במיוחד בתקופה הלחוצה הזו. אולי מצחיק להגיד, אבל התכונות שעוזרות לי בליצנות, עוזרות לי גם במרכז הרפואי. צריך הרבה חמלה ויכולת הכלה".

מרגישה כמו במשפחה. אנטונינה במדי בית החולים

מאז תחילת המלחמה נמצאת טוני במתחם התת-קרקעי, שם היא עובדת במחלקות פנימיות. "המצב מאתגר, אבל אני רואה את חצי הכוס המלאה. עכשיו הכל יותר באווירה משפחתית, כי כל המחלקות נמצאות באותו מתחם".

בד בבד היא גם מתנדבת מטעם עמותת "שמחת הלב" כליצנית. "אני מגיעה לבתי אבות, מדברת עם הקשישים ומצחיקה אותם. זה מוציא אותם מהבועה בה הם נמצאים וגורם לי סיפוק גדול".

טוני מסבירה, שמכיוון שהיא וילדיה נמצאים לבדם בארץ ("אמא שלי עדיין גרה בבלארוס ואבא שלי נפטר"), היא יודעת היטב מה זה בדידות. "הייתי במקום הזה, כך שאני יכולה להבין גם את המטופלים בבית החולים וגם את הקשישים בבתי האבות".

לפני שנתיים החלה גם להתנדב במשטרה. "מישהו הציע לי להתנדב שם ואמרתי לעצמי, 'למה לא'? בדיוק התחילו גיוסי מתנדבים ויצאתי לקורס. יש לי גם רישיון נשק והשתתפתי במטווחים", היא מספרת.

טוני מתנדבת בתחנת משטרת זבולון בקריות, סמוך לביתה בקרית ביאליק, כאשר כל משמרת נמשכת כשבע שעות. "אני מתלווה לשוטרי הסיור ומגיעה איתם לקריאות שונות, כמו אלימות במשפחה, חיפוש אחר נעדרים, סכסוכי שכנים או קבלת הודעה על חפץ חשוד. שמתי לב, שבמקרים רבים אנשים בשטח פונים אלי. אולי בגלל שאני אישה, או מפני שאני כנראה משדרת אמפטיה ורגישות".

לרוב, היא עובדת בבית החולים במשמרת בוקר, עד השעה 13:00, ואז מתנדבת במשטרה עד 19:00. בסופי שבוע היא מתנדבת כליצנית בבתי האבות. "אין לי שעות קבועות. אני יכולה להיות במשטרה בבוקר ואחר כך במרכז הרפואי, או ההיפך. כשאני לא פה, אני משתדלת להיות שם", מסכמת טוני.