ביטול הטקס לזכר רובי שפירא
בתבוסה לבית"ר ירושלים הפועל חיפה כבר לא נראתה רק כמו קבוצה במשבר. הפעם זה נראה כמו מועדון בקריסה כללית. זו מתחילה להיראות כמו תקופה שבעתיד נוכל לראות בה רגע של מפנה שהוביל לשינוי, שאותו עדיין לא ניתן לדעת.
עוד לפני שאיבדה את המשחק, הפועל חיפה איבדה את הקהל שלה. לפני שבועיים, לאחר משחק הבית מול הפועל כפ"ס, המועדון הוציא הודעה שהסיבה לכך שלא נערך טקס לזכרו של רובי שפירא, כפי שקורה בכל שנה סביב תאריך מותו, היא ההעדפה לקיים את הטקס במשחק מול בית"ר ירושלים, משחק בפרופיל גבוה עם קהל רב יותר. בסך הכל הגיוני. אבל אז הגיע המשחק מול בית"ר ולטקס לא היה כל זכר.
בין אם יואב כץ ידע מראש שאין לו כוונה לקיים את הטקס או שהוא החליט על כך בעקבות עלבון זה או אחר, ההודעה ההיא הצליחה להפוך את ביטול הטקס, לראשונה מאז מותו של רובי לפני 18 שנה, לעוד יותר חמור בעיני האוהדים. ההחלטה על מחאת עידוד ב-18 דקות הראשונות הייתה כמעט אירונית, כי הקהל האדום כנראה היה מתמקד בשריקות בוז לאור פתיחת המשחק, אך ההשלכות יכולות להיות הרבה יותר רחבות.
הטקס השנתי לזכר רובי שפירא היה לאורך השנים אחד העוגנים החשובים ביותר שמחזיקים את הקשר בין המועדון לאוהדים שלו, אוהדים שצוברים אכזבה מהסתפקות בבינוניות, מניהול חובבני, מהזנחת מחלקת הנוער וממחסור באופק עתידי. בשנים האחרונות נוצרו עוד שני עוגנים מרכזיים: עונת הגביע והרצף נטול ההפסדים בדרבי. הרצף נגמר, ועושה רושם שגם הקרדיט מהעונה ההיא. בעקבות פארסת הטקס, התסכול של האוהדים הוא העוצמתי ביותר בשנים האחרונות. כץ כבר הביע רצון לעזוב את הקבוצה בקיץ, יהיה מעניין לשמוע את עמדתו לגבי הטקס ולגבי תגובת האוהדים.
הגבול שבין התקפי להרפתקני
ברמת הקבוצה, קריסת המערכות באה לידי ביטוי קודם כל בגוף של השחקנים. המשחק ביום שני היה השביעי של הקבוצה בחודש האחרון, בעקבות שני משחקי אמצע שבוע במהלך דצמבר. בימים שלפני המשחק התברר שהשחקנים פשוט לא עומדים בעומס הזה ורבים סובלים מפציעות. זו כבר הפעם השנייה העונה שבהגנת הקבוצה יש מכת היעדרויות, ובאופן כללי הפועל חיפה מסתמנת כקבוצה שסובלת מכמות חריגה של פציעות השנה.
חיים סילבס תרם את חלקו לקריסה. זה לא רעיון רע לנסות הרכב התקפי מול בית"ר, אך סילבס חצה את הגבול שבין התקפי להרפתקני. הוא העלה חוליית הגנה ניסיונית לחלוטין, עם סער פדידה בתפקיד שהוא לא מכיר כמגן ימני וגל אראל כבלם. צמד הקשרים שאמורים היו לעזור להגנה היו פרנסיסקו ג'וניור שנמצא בכושר רע וקווין טאפוקו שיצא מהרוטציה בגלל חוסר האחריות שלו. לפניהם הייתה רביעייה התקפית שממעטת לסייע להגנה, וגם שם סילבס בחר לשלוף מהנפטלין את אמרי וולשמן, שכבר נמצא עם רגל וחצי מחוץ לקבוצה.
כשראיתי את ההרכב קיוויתי שסילבס זיהה משהו באימונים, בעיקר לגבי פדידה. לפעמים שינוי כזה מתברר כהברקה שיכולה להציל קריירה של שחקן. אבל בשביל לזרוק את פדידה למערכה מול ההתקפה המצוינת של בית"ר ירושלים, עם קישור אחורי דליל בתמיכה ועם גילי ורמוט לצידו באגף, הוא היה צריך מאוד להאמין ביכולת של פדידה לעמוד במשימה. לאחר 90 דקות, פדידה לא נתן כל סיבה להאמין שהוא יכול להיות מגן.
אם במשחקים קודמים דיברנו על התפרקות מנטאלית לאחר ספיגה, הפעם זה נראה בעיקר חוסר יכולת של חוליית הגנה מאולתרת להתמודד ברמה סבירה עם קבוצה שנמצאת בכושר טוב. השחקנים של סילבס ביצעו טעויות בסיסיות של סגירה, מיקום ויציאה לנבדל שהובילו לשערים קלים מאוד של בית"ר, הצד של פדידה ואראל היה זה שהתקשה במיוחד.
בדיעבד, קשה שלא לתהות על ההרכב. אם גיא משפתי לא פותח במשחק כזה, מה הטעם להחזיק אותו בסגל? אלי בלילתי אמנם מרבה לטעות בשבועות האחרונים, אבל לפחות הוא יודע את תפקיד המגן ויכול היה להסיט את ניקולה גולאן, היחיד שעוד תפקד בהגנה האדומה, לתפקיד הבלם בו יש לו יותר השפעה.
ניתן אפילו לומר שהפועל חיפה נמנעה מתבוסה משמעותית יותר שהייתה גוררת תגובות חריפות יותר. במצב הנוכחי, היא עדיין במקום בו המשחק הבא יכול לשנות הכל.
סילבס נכנס לשבועיים החשובים ביותר שלו העונה ויצטרך למצוא את הדרך להשיג נקודות כשכל המערכת נמצאת במשבר ולא ברור מי יהיה כשיר לכל משחק.
הבשורה הטובה היחידה היא שהקריסה מגיעה רגע לפני חודש ינואר, מה שלא יאפשר לכץ לטעון שהסגל הנוכחי מספיק טוב. אם הוא עדיין מתנהל עם מוטיבציה, זו תהיה הזדמנות לחזק סגל שיש לו בסיס ראשוני לא רע וכבר הוכיח שהוא מסוגל להשיג תוצאות. אבל נכון ליום שני, אני מוטרד מכך שהפועל חיפה היא אחת הקבוצות השקטות בליגה בכל הקשור לינואר.
