בסטנדרטים של השבועות האחרונים, הפסד החוץ של הפועל חיפה להפועל חדרה לא היה משחק רע. זה אולי הדבר העצוב ביותר שניתן להגיד על הקבוצה כרגע: הפסד קל ליריבה בינונית מינוס היה בקלות המשחק הטוב ביותר של הפועל בסיבוב השני. זה היה המשחק הראשון אותו ניתן היה לדמיין את הקבוצה של חיים סילבס גם מנצחת, אם הוא היה מתפתח אחרת.
בעצם, צריך לחדד שזה היה משחק סביר רק בצד ההתקפי. הפועל חיפה ידעה לצאת להתקפות טובות, היו דקות בהן המעבר מהגנה להתקפה היה מהיר ומדויק והיא הגיעה לארבעה-חמישה מצבי הבקעה טובים. לשם שינוי, השחקנים לא נשברו לאחר ספיגת השער הראשון, המשיכו לתקוף והגיעו לשתי הזדמנויות טובות מאוד. השער השני של חדרה הגיע רק לאחר שסילבס ניסה ללכת על כל הקופה עם חילוף התקפי מאוד שני שערער את האיזון המוצלח שנוצר לפניו.
אפשר לחשוב על מכת הפציעות כגזרה משמיים, אך היא מעלה גם שאלות על תפקוד הצוות הרפואי של הפועל חיפה השנה. שאלות שהחלו לעלות עוד בפארסת הניתוח של אלמוג בוזגלו, שפספס הזדמנות לעשות אותו לפני פגרה של כמעט חודש וכעת חסר מאוד בתקופה שבה הקבוצה זקוקה לו. ריבוי פציעות בדרך כלל מעיד או על עומס מוגזם או על הכנה פיזית לא מספיק טובה
בתקופות בהן לא הכל הולך הפוך, אולי האדומים היו מבקיעים ראשונים או משווים מהר ומשנים את המשחק. בתקופה כזו, בה מדובר בהפסד ליגה רביעי ברציפות ובהפרש שערים של 11:1 מפתיחת הסיבוב השני, אין ברירה אלא לנסות לקחת את החלקים הטובים גם בלי התוצאה, לקוות שהם מרמזים על תחילת יציאה מהמשבר. לפעמים זה עובד, לפעמים גם שינוי קל ביכולת הוא התחלה.
אבל גם אם הפועל חיפה תצא בסופו של דבר מהמשבר הזה, התקופה הזאת כבר שינתה את העונה. בסוף הסיבוב הראשון, הפועל הייתה מועמדת חזקה להגיע לפלייאוף העליון, כעת היא תשמח לתקוע יתד במרכז הטבלה ולקוות להשתחל לשש הגדולות. האוהדים חוו יותר מדי פעמים תקופות שהתחילו ככה ומיאנו להסתיים עד לקריסה לתחתית. בשנה שעברה זה קרה בישורת האחרונה של העונה. השבוע, לראשונה העונה, התחלתי לעקוב בדאגה אחר מצב התחתית, במשחקים של נועלות הטבלה מול קבוצות שיכולות להיאבק על הפלייאוף העליון, העדפתי שקבוצות התחתית יפסידו.
מכת פציעות
אי אפשר לנתח מקצועית את הקבוצה כרגע במנותק מהמצב הבריאותי של שחקנים. בעוד שרוב העונה סילבס ניסה להתאים שיטה ליריבה ולכושר של השחקנים שלו, במשחקים האחרונים הוא התאים שיטה למי שזמין עבורו. כאשר בן והבה נפצע, הוא שינה מערך לא מפני שהוא חשב שזה נכון מקצועית, אלא בגלל שנגמרו לו שחקני ההגנה ומרכז השדה בסגל. לאחר הפציעה של והבה, הפועל חיפה שיחקה מול חדרה ללא שני הבלמים הבכירים שלה, שני המגינים הימניים הבכירים ושניים משחקני מרכז השדה הבכירים. בנוסף לכך, אחד משני הקיצוניים הימניים מושבת והשני עלה מהספסל כי לא היה כשיר לחלוטין.
במחצית השנייה סילבס מצא את עצמו עם חוליית הגנה מאולתרת לחלוטין, ובסופו של דבר הפועל ספגה שער שנבע מהמחסור באיכות הגנתית. גיא משפתי, האופציה השישית של סילבס בעמדת הבלם, הפסיד בקרב אווירי קרוב לרחבה באופן שאפשר לשחקן ההתקפה לנגוח קדימה ולבשל שער. זה לא היה קורה לבלמים טובים יותר. בשער השני היו כמה טעויות, כולל סגירה איטית מדי של קווין טאפוקו שמקבל כרגע מחמאות מוגזמות, אך גם הוא הגיע לאחר הרחקה לא טובה של משפתי.
גם סילבס לא יוצא נקי מהמצב הזה. בפתיחת העונה תהיתי לגבי ההשלכות של סגל שעמוס בשחקנים וותיקים וכאלה שעברו פציעות בשנה האחרונה. בזמן שזה פחות רלוונטי לשחקנים שנפצעו בשבועות האחרונים, ריבוי ההיעדרויות של שחקנים כמו בוזגלו, גילי ורמוט ודור מלול בהחלט קשור לגיל ולהיסטוריית הפציעות שלהם. אחרים, כמו עדן בן בסט, פשוט נראים הרבה מעבר לשיא
אפשר לחשוב על מכת הפציעות כגזרה משמיים, אך היא מעלה גם שאלות על תפקוד הצוות הרפואי של הפועל חיפה השנה. שאלות שהחלו לעלות עוד בפארסת הניתוח של אלמוג בוזגלו, שפספס הזדמנות לעשות אותו לפני פגרה של כמעט חודש וכעת חסר מאוד בתקופה שבה הקבוצה זקוקה לו. ריבוי פציעות בדרך כלל מעיד או על עומס מוגזם או על הכנה פיזית לא מספיק טובה. היה קצת עומס בחודש האחרון, אבל אף קבוצה אחרת בליגת העל לא קרסה באופן כזה.
גם סילבס לא יוצא נקי מהמצב הזה. בפתיחת העונה תהיתי לגבי ההשלכות של סגל שעמוס בשחקנים וותיקים וכאלה שעברו פציעות בשנה האחרונה. בזמן שזה פחות רלוונטי לשחקנים שנפצעו בשבועות האחרונים, ריבוי ההיעדרויות של שחקנים כמו בוזגלו, גילי ורמוט ודור מלול בהחלט קשור לגיל ולהיסטוריית הפציעות שלהם. אחרים, כמו עדן בן בסט, פשוט נראים הרבה מעבר לשיא.
הבעיה הגדולה ביותר עם מכת הפציעות הנוכחית היא שחלק מהפציעות הן לטווח ארוך. ניסו קפילוטו יחמיץ חודש, ולפי הדיווחים מסתמן שגם גל אראל וגם והבה יתקשו לחזור לשחק העונה. זו מכה קשה לקבוצה שבפתיחת העונה התבססה על הגנה חזקה בראשות והבה וקפילוטו.
די במפתיע, הקבוצה הגיבה מהר וכבר סיכמה עם מיקי סירושטיין, בלם/קשר אחורי עם רזומה עשיר בליגת העל, שיחד עם ניקולה גולאן יספק לסילבס צמד בלמים לגיטימיים. זה רחוק מלהיות אידיאלי: שחקן חדש יצטרך זמן התאקלמות, השימוש בגולאן כבלם יכריח את סילבס להמשיך להרכיב את אלי בלילתי שמרבה מאוד לטעות לאחרונה, אבל זה עדיף על הרכבי הטלאים של השבועיים האחרונים. מה שכן, אין יותר מרחב תמרון לפציעות נוספות.
