אנחנו והעולם

מאת צ'רקס
חברת ישראייר פתחה לאחרונה קו תעופה משדה התעופה במפרץ חיפה ללרנקה בקפריסין. שלוש פעמים בשבוע אפשר יהיה לטוס מפה לאי השכן ולא נצטרך לגרור את עצמנו בלילה לבן לשדה התעופה בלוד. החלום שלי, כייצור ים תיכוני, היה תמיד שחיפה והקריות יחוברו למרחב הטבעי שלנו, כלומר לים התיכון, ולא נישאר פריפריה מבודדת.
המתנגדים, וכאלו לא חסרים, תמיד ימצאו סיבות למה לא, אבל אי אפשר לעצור את הקדמה. העולם זז קדימה, ויפה שעה אחת קודם. הייתי מאוד שמח לו אפשר יהיה בעתיד הנראה לעין לחבר את חיפה בטיסות גם לברלין ולונדון, אבל בינתיים נסתפק בלרנקה ואולי בעתיד הקרוב אתונה וסלוניקי. כל אי יווני בגודל בינוני מחובר היום בטיסות למקומות רבים באירופה ואין סיבה שגם אצלנו זה לא יקרה. למתנגדים אני אומר שזה יפתח את התיירות והמסחר, יוסיף לכלכלה, ובסך הכל ייתן תנופה לחיפה ולכל הצפון.
אם קרייתי או נהרייני יוכל בתוך שעתיים להתמקם בתוך מטוס ולהגיע ליעדים באירופה, זה יהיה צעד חיובי לכל תושבי האזור. יש כרגע הרבה ביורוקרטיה בנושא, אבל אני מקווה שראשת עיריית חיפה וראשי הערים בקריות ידחפו את הנושא ויגשימו חלום להרבה אנשים.
בשבוע הבא אני חונך את הקו וטס ללרנקה שבקפריסין. אני בטוח שעוד כמה חלומות שלי יתגשמו בעתיד, כמו למשל מרינה בקרית ים, שתאכלס יאכטות וספורט ימי של מועדונים כמו צופי ים ואגודות ימיות אחרות וכמובן מרכז פעילות ימית של משרד החינוך.
בתור קרייתים, זה לא רק מגיע לנו, לדעתי זה אפילו צו השעה.
אצלנו בשכונה
בקרית חיים, ממש מאחורי בית נגלר, במקום שפעם נקרא שיכון עירוני, הוקם מגרש כדורגל לתפארת. המגרש הזה ומגרשי האימון שמסביבו נוטעים בי תקווה. כל פעם שאני עובר בסביבה, אני רואה עשרות ילדים משכונת צייטלין משחקים שם. חלקם הגדול אתיופים, ואני יודע שהמגרש הזה והפעילות הזו יכולים בעתיד לשנות את מפת הכדורגל בחיפה ואולי בארץ כולה. אם בעוד 10 שנים ישחקו בקבוצות הבוגרים של הפועל ומכבי חיפה יותר אתיופים, זה יהיה בזכות השכונה הזאת ומגרש הכדורגל הזה ומה שסביב לה.
אין זה סוד שקרבה למגרשי כדורגל מייצרת כדורגלנים. הדוגמאות הן רבות. שייע פייגנבאום גדל ליד אצטדיון בלומפילד, האחים ליאור ורוני רוזנטל ליד המגרש בקריית אליעזר, כך גם ישעיהו שווגר ועוד רבים וטובים. מגרש כדורגל איכותי ומשחקי בוקר של ליגות נמוכות וקבוצות ילדים יוצרים אווירה שכונתית חיובית ומערכת שמאפשרת לילדים לחוות עולם קסום ולפתח תקוות לעתיד.
בעידן, שבו רוב הילדים חיים בתוך בועות של ניכור סביבתי ומרחבים דיגיטליים, מגרשי כדורגל שכונתיים כמו פעם הם אפשרות לביטוי אישי, לשותפות חברתית ובהחלט להתפתחות של קבוצות אוכלוסין שלמות. ואם יום אחד נראה כדורגל יותר טוב ונבחרת ישראל יותר טובה והישגית, שבה השחור והלבן יככבו ביחד כמו בנבחרת צרפת, נדע כולנו שהכל התחיל מהשכונה, מהרחובות, כמו בארצות רחוקות, כמו באפריקה, כמו בברזיל, בארגנטינה. הסוד של הכדורגל היפה שהוא ממש מתחיל מלמטה.