את בעיית התשתיות בשכונות החדשות קושר שלומי בטאן, הבעלים של חברת אופק בטאן – בנייה וייזום, לתרבות הסלפי ולעידן הרייטינג, שבו ההצלחות חייבות להיות מהירות. הצלחות אינסטנט. "אנחנו מדינה של רייטינג. ההצלחות צריכות להיות מאוד מהירות, להיראות מהר מאוד. בנהריה, דאגו לבנות גשר מיתרים ב-25 מיליון שקל, כי גשר הוא דבר שרואים ואפשר לעשות עליו סלפי. אם היו בונים מובל תת קרקעי, מי היה רואה? אף אחד״.
עוד מאות מכוניות על אותו כביש
בטאן: "רשויות התכנון מכריזות על פינוי-בינוי וחידוש השכונה. מספרים לנו שהולכת להיות שכונה חדשה עם 3500 יחידות דיור. אבל מה לגבי התאמת התשתיות? תוספת הכבישים? הרי בעוד שנתיים–שלוש, 300 משפחות שקנו דירה בשכונה החדשה זה עוד 700 כלי רכב לפחות על אותו הרחוב הצר. עד לא מכבר בתב"עות בכל הארץ הייתה התניה. יזם יכול לבנות למשל 7500 דירות, בתנאי שיספק תשתית מתאימה ליחידות הדיור שיבנו כמו גשר, צומת מרומזר, או מנהרה. אבל לא עושים את זה, כי זה מצריך תיכנון ארוך טווח ותיאום בין רשויות וגורמי ממשלה שלוקח כמה שנים, בעידן של הצלחות מהירות מחפשים פתרונות מהירים יותר״.
יו"ר ארגון קבלני חיפה והמפרץ חיים פייגלין: "את התשתיות צריך להתאים לגידול הדמוגרפי של מדינת ישראל, ובמקרה הזה אנחנו נופלים על חוסר משילות, על חוסר הבנה, על חוסר ראייה עתידית וחוסר הכרה בגידול הדמוגרפי. נכון לסיום 2019, מספר התושבים בישראל עמד על 9.1 מיליון. המדינה לא הכינה את עצמה לגידול הזה במספר התושבים, ולכן בעשור האחרון אנחנו חווים משברי דיור ומשברי תשתיות"
לדברי בטאן, האשמה במצב שנוצר היא אינה של היזמים והקבלנים אלא של רשויות התיכנון, והוא מסביר: "כשהקבלן, שעשה פינוי בינוי, משווק את הדירות, הוא מראה לרוכשים שיש בקרבת מגוריהם תחנת אוטובוס, סופרמרקט וקופת חולים וכל מה שהם צריכים, והכל במרחק של דקות ספורות הליכה ברגל. הקבלן לא אחראי לכך שקופת החולים, גן הילדים או בית הספר מתאימים לתשתית של 100 דירות, וכשתהיינה בשכונה 1000 דירות – כולם יסבלו מחוסר ההתאמה של השירותים והתשתיות לכמות הדירות החדשות.
"הזוג צעיר שרכש ברחוב דירה – ראה את הדירה החדשה והיפה שלו ואת הלוקיישן המצוין, אבל אף אחד לא סיפר לו מה יקרה כאשר הבניין יאוכלס והתשתית בשכונה אינה ערוכה לתוספת הדירות. אותו זוג שהיה רגיל לצאת ברבע לשמונה כדי להגיע לעבודה בשמונה, יוצא עכשיו בשש וחצי ועומד שעה בפקק מתחת לבית שלו. גם ערך הנכס שלו, במקום לעלות – יורד. מדברים על הלוקיישן המצוין במרכז הערים, אבל אף אחד לא מדבר על התשתיות שאינן מתאימות לכמות הדירות החדשות שנבנות. רוצים לחדש? זה רעיון יפה, אבל צריך לחדש גם את התשתיות ולהתאים אותן לצרכי דיירי השכונה הוותיקים והחדשים כאחד״.
פרופ' נטע זיו ממרכז הגר לדיור חברתי ואוניברסיטת תל אביב: "המדינה מצביעה על מתחם ואז טבלת האקסל מתחילה לעבוד והמכפיל של הדירות שיהרסו תמורת הדירות שיבנו צריך להוכיח את עצמו. התפישה הזאת נחשבה גאונית, כמו פטנט, אבל במשך השנים היא הולידה יותר ויותר כשלים; בעיקר בתכנון המרחב כולו, שלא מתחדש ומשאיר תשתיות ישנות ועמוסות, ומתעלם משטחי ציבור וצרכים נוספים" (ציטוט מתוך כתבה ב״דה-מרקר״ נדל"ן, 4.2.20)
