אחות אחראית ששברה את כל הסטיגמות
מירי לבינסקי, חרדית מהזרם הליטאי, היא אם ל-10 ילדים ו- 14 נכדים, לצד עבודתה כאחות אחראית ביחידה לרפואת האם והעובר במרכז הרפואי לגליל היא מצליחה לשלב בין דת, משפחה וקריירה בזכות אישיותה הכובשת והמסורה: "ראיתי חשיבות רבה בכך שתהיה לי משפחה גדולה וגם אקדם קריירה במקצוע שאני כל כך אוהבת"
את יום האחות הבינלאומי מציינים מדי שנה ב-12 במאי, אלא שהשנה מדובר באירוע מיוחד, זאת בשל העובדה ששנת 2020 מוגדרת באו"ם כ"שנת האחות", לרגל ציון 200 שנה להולדתה של האחות הראשונה פלורנס נייטינגייל.
בצל הקורונה, מתברר כי מקצועות הסיעוד הפכו נחשקים ומוערכים אף יותר. 64 אחוז מהציבור סבורים כי מקצוע הסיעוד חשוב יותר מבעבר, 97 אחוז מכירים בתרומתם של האחים והאחיות לטיפול ולהחלמת החולים, כך על פי סקר שערכה הקריה האקדמית אונו.
במרכז הרפואי לגליל פגשנו את האחות מירי לבינסקי, אחראית ביחידה לרפואת האם והעובר. מיד התברר שמדובר לא רק באחות מסורה ומקצועית אלא באישה מיוחדת, בעלת אישיות כובשת וסיפור חיים מעניין.
לבינסקי, בת 55, נשואה, אמא ל- 10 ילדים (כולל שני ילדים מנישואים קודמים של הבעל) ו-14 נכדים. המשפחה שהיא חרדית מהזרם הליטאי, מתגוררת בכרמיאל. אריה הבעל, גמלאי צה"ל ואברך בכולל של הרב מרגלית.
"נולדתי בחיפה למשפחה חילונית, התחנכתי בבתי ספר חילונים בקרית אליעזר. את שירותי הצבאי עשיתי כמזכירה של מפקד אוגדה בעוצבת הגליל. התחתנתי עם סיום לימודי הסיעוד בפעם הראשונה, מבעלי הראשון נולדו לי ארבעה ילדים. לאחר שנפרדנו הכרתי את בעלי השני, אריה, ולאחר נישואינו נולדו לנו ארבעה ילדים, שהצטרפו לשני ילדיו של אריה מנישואיו הראשונים".
מתי החל תהליך החזרה בתשובה?
"לאחר לידת בני הבכור חזרתי בתשובה יחד עם בעלי הראשון באמצעות ארגון 'ערכים'. בעקבות נישואיי לאריה, עברנו לגור בכרמיאל, מקום מגוריו. התאהבתי בעיר ובקהילה המיוחדת של הרב מרגלית. התמקמנו בשכונת רמת רבין, שם נמצא בית הכנסת של הרב קניאל. אנחנו נהנים מחיי קהילה משגשגת שמקרבת כל יהודי לאבינו שבשמים. הרב קניאל ואשתו עושים עבודת קודש של קבלת האחר".
למה בחרת דווקא במקצוע הסיעוד?
"התחלתי את לימודי הסיעוד בבית החולים רמב"ם טרם חזרתי בתשובה, ולאחר מכן עברתי גם קורס מיילדות, באותו מקום. מגיל צעיר, כשהייתי בתיכון, התנדבתי במיון של רמב"ם במסגרת פרויקט תרומה לקהילה, מה שפתח לי צוהר לעולם המופלא של הסיעוד".
לבינסקי לא נחה לרגע. לצד עבודתה במשמרות היא ממשיכה ללמוד, להשתלם, ולהתקדם בתוך המערכת: "לאחר לידת בתי הצעירה, החלטתי להשלים תואר ראשון בסיעוד. כשמלאו לה שנתיים, התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב השלמה לתואר ראשון בסיעוד, אותו סיימתי בהצטיינות. לאחר מכן, בעקבות רצוני להתקדם במסלול הניהולי, יצאתי ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב".
אישה שלא נחה לרגע
לאחר לימודיה היא התמנתה, תחילה לסגנית אחות אחראית של מחלקת יולדות א' במרכז הרפואי לגליל בנהריה ולאחר מכן אחות אחראית של היחידה לרפואת האם והעובר, תפקיד בו היא מכהנת עד היום.
איך הצלחת לשלב בין הקריירה ובין גידול עשרה ילדים?
"ראיתי חשיבות רבה גם בכך שתהיה לי משפחה גדולה וגם קידום קריירה במקצוע שאני כל כך אוהבת, ואכן כשרוצים, מצליחים. עבודת האחות בבית החולים היא במשמרות ולכן אפשרי לשלב בצורה טובה בין בית וקריירה".
לבינסקי היא אחת מהעובדים החרדים היחידים במרכז הרפואי.
האם סדר היום שלך שונה משל חילונים?
"סדר היום שלי אינו שונה, פרט לכך שאני מקדימה תפילה לכל דבר. המילה 'חילוני' אינה שגורה בפי, עבורי יש אנשים ששומרים מצוות ויש אנשים שלא שומרים. אני מכבדת כל אדם באשר הוא. כולם שווים בעיניי".
השבוע אנו מציינים את יום האחות הבינלאומי. איך את רואה יום זה ומהו תפקיד אחות אחראית עבורך?
"בעיניי מדובר ביום חשוב מאוד, בו כולם מצדיעים לצוות הסיעודי שתורם למטופלים 24/7 בכל ימות השנה. תפקיד האחות עבורי הוא נתינה וטיפול באחר שנזקק ונמצא במצב בו הוא צריך תמיכה ועזרה. נראה לי שבצוות הסיעודי יש איזשהו ניצוץ מיוחד שקשה לי להסביר במילים, ניצוץ שגורם להם לרצות לטפל ולעזור".
את בטח עמוסה בסיפורים מעניינים מחיי השגרה במחלקה.
"בתקופה בה שימשתי אחות מיילדת, ממש לקראת סיום ההיריון עם בתי הצעירה, עבדתי במשמרת ויילדתי חמש נשים. בבוקר שלמחרת הגעתי לאותו המקום כדי ללדת בעצמי, ואני זוכרת שבארוחת הערב בחדר האוכל במחלקת יולדות, אכלתי יחד עם אותן נשים, שאותן יילדתי רק פרק זמן קצר לפני כן. זו הייתה חוויה מיוחדת ויוצאת דופן".
עם אילו אתגרים התמודדת בתקופה של התפשטות הקורונה?
"כמובן שההיערכות שלנו השתנתה מאוד. ביחידה לרפואת האם והעובר הוקמה יחידה לנשים החשודות כחולות במחלה, עם שלושה חדרים במתחם סגור הכולל טלוויזיה במעגל סגור. התייחסנו לחשודות כאל חולות לכל דבר, כמו למשל צוות ממוגן שטיפל בהן על פי הנחיות משרד הבריאות. זה היה מאתגר מאוד.
"תקופה זו הייתה מאוד לא פשוטה, גם ברמה הנפשית. הנשים המאושפזות ובני משפחותיהן חששו להגיע למרכז הרפואי, וגם על הצוות המטפל עברו ימים לא קלים".
מה הסיפוק העיקרי שלך כאחות?
"הסיפוק העיקרי שלי הוא כשאני מצליחה לעזור ולתמוך במטופלים בשעה שהם חשים חסרי אונים. זה לא פשוט למטופל להחליף את המקום הטבעי שלו, את הבית, בבית חולים. כשהייתי אחות מיילדת, זו הייתה התרגשות גדולה מאוד להיות עם היולדת ובני משפחתה ביום שיכול להיות המאושר בחייה, לקראת לידת תינוק".
מה הקושי בעבודה מסוג זה?
"הקושי העיקרי הוא כשדברים לא זורמים או כשיש חלילה בשורות קשות, ואז צריך לגייס המון כוחות נפש כדי לצלוח את זה. כאחות אחראית ביחידה, אני מגייסת את ניסיוני רב השנים וחייבת לגלות מנהיגות, אחריות ואמפתיה, כדי לעזור לנשים המאושפזות לצלוח בשלום גם את הרגעים הקשים".
מה את יכולה לספר על היחידה לרפואת האם והעובר במרכז הרפואי לגליל?
"זו יחידה מאוד מיוחדת, בניהולה של ד"ר מאיה וולף, העוסקת בכל הקשור להיריון בסיכון גבוה, כמו נשים הסובלות מרעלת היריון, סוכרת היריון או ירידת מים מוקדמת. מיותר לציין שהיריון ולידה לבדם יכולים להכניס את היולדת לחרדה, וכאן, כאשר מדובר בבעיה מסוימת בהיריון, הרי שמדובר בחרדה כפולה, ואנחנו צריכים להיות שם עבור היולדת. השאיפה שלנו היא להפוך את החוויה הזו למשהו הרבה יותר קל, נינוח ופחות מאיים".
כמה מילים לסיום על המרכז הרפואי לגליל?
"בבית החולים שלנו יש אווירה חמה ומשפחתית, בה לא נתקלתי בבית חולים אחר. בנוסף, בשנים האחרונות נבנה במרכז הרפואי אגף חדש ומפואר לבריאות האישה, שמעניק שירות נפלא לנשים תושבות הגליל. באגף 12 חדרי לידה ואפשרות ללדת בחדר לידה טבעי או אפילו ניתוח קיסרי ידידותי".
את יום האחות הבינלאומי ציינו במרכז הרפואי בשלל אירועים, ובנוהל ימי קורונה, החל מקבלת פנים לאחים ולאחיות ברחבת הכניסה, סלסילות שי מצגת מרגשת ודברי ברכה לצוותים הסיעודיים.
