קרון הזיכרונות מימי השואה:
בין רוני דותן, יוזם פרויקט הבאת קרון מימי השואה מאושוויץ לישראל, לבין נאיל זועבי, מחנך, מנהל בית ספר בטמרה ואיש שלום ידוע, שוררים יחסי רעות, כבוד ואחווה.
לפני 5 שנים כשדותן יזם את הבאת קרון הבהמות, בו הובלו מאות אלפי יהודים בדרכם האחרונה למשרפות אושוויץ, הזמין דותן את נאיל להשתתף בטקס הצבת הקרון בבית 'יד לבנים' בנתניה וכיבד אותו ואפשר לו לשאת דברים מרגשים אשר עוררו הדים רבים.
מסורת בת 5 שנים
השבוע, לרגל יום השואה ובצל הקורונה, ממשיך נאיל זועבי במסורת שהחלה לפני חמש שנים, בקרון שהובא מאושוויץ, ובה הוא מחבק את שורדי השואה, אשר חלק מהם הפכו לידידיו ממש, ואף נושא דברים.
בשל ביטול אירועי הזיכרון לשואה, שיגר זועבי סרטון אישי ובו דברים לזכר הנספים ולכבוד השורדים.
"החיים שלנו מסכות, היום אלו מסכות מחויבות מציאות שעטינו על פנינו כדי להיאבק ולבלום את מגפת הקורונה, בימי השנאה והאיבה האנושית, בימי הזוועה של גרמניה הנאצית עטו מסכות אחרות, מסכות של חיות אדם אשר בידיים חשופות רצחו, טבחו, שחטו, התעללו ביהודים ללא הבדלי גיל, כשבת שחוק על פרצופם המתועב", אמר זועבי בסרטון.
זועבי הוסיף: "האסון הגדול ביותר בעולם החדש, השואה, אמור להיות תמרור אזהרה יום יומי, רגעי, למצפן המוסרי, האנושי".
"קירות לבנו רעדו"
נאיל זועבי סיפר: "כשנכנסנו בפעם הראשונה לקרון המוות, קירות ליבנו רעדו. המפגש עם שורדי השואה, הסיפור ממקור ראשון הכה בנו, עוצמת החוויה המחרידה צורבת לי מאז בנשמה, מכסה בדוק של דמע על הנפש הסוערת, המפגש עם השורדים לא מרפה, גם ממרחק חמש שנים אני שומע את סיפורם, אחד כואב ממשנהו, כל יום, והכאב אינו מרפה.
זועבי סיים את דבריו ואמר בסרטון: "יום השואה הנוכחי, הוא יום שואה שונה במעט, יום שואה בו איננו יכולים לחבק את השורדים, לחבק את הניצולים, להביט אליהם, להשפיל מבט ולבקש סליחה בשם העולם כולו על שלא היינו שם ברגעי האימה והתופת".
