המשבר של ניצן בן מוחה, בת 23 מאילניה, קרה לפני 4 שנים. אז לא ידעה שתוכל להגשים חלומות כמו להיות מעצבת גרפית בחברת הי טק ולסיים את לימודי בית הספר גורן לתקשורת חזותית בהצטיינות. היא החליטה לסיים את חייה. ההתמודדות עם האלימות הכללית הרווחת בחברה הייתה קשה עבור צעירה שמתקשה לעטות שריון או לפחות להצמיח קוצי סברס. "לא יכולתי להכיל הרמת קול. לא רציתי להבין דיבור אגרסיבי. שפת גוף עצבנית הכניסה אותי למגננה. בחברה חופשי מרימים טונים. לא ידעתי לייצר גבול שיגדיר שעלי לא צועקים", מספרת בן מוחה, שמגדירה עצמה כאדם מהסוג שהוא כמו ספוג, שכל כאב וסבל שהיא רואה ממלא את כל חלקיה.
"החלטתי לשים קץ לחיי כי לא הבנתי את הטעם לחיי אם זה סבל", היא חושפת. בן מוחה חוותה תערובת של תחושות, של קושי להכיל את האגרסיביות בחברה ולא הצליחה לחלוק את התחושות עם אף אחד מקרוביה למרות היחסים הטובים עם כולם ואופייה הנעים. "ככל שהתקרבתי לקצה כך הפחתתי בדיבור. השקט היה בולט. הגעתי לגיל 19 מלאת מחשבות ותובנות, אבל עם חור ענק מבפנים".
הדבר היחיד ששמר על בן מוחה זמן מסוים מלעשות מעשה שממנו אין שום דרך חזרה, היה התמונה של הוריה בכיסה. בתמונה המקומטת רואים זוג צעיר, מחובק עם מבט אוהב ומחויך שמופנה קדימה. ניצן מסבירה ש"התמונה אפשרה לי לא לשכוח מה שומר עליי בחיים. גם כשהצבע בתמונה התחיל להתקלף והסדקים טשטשו את החיוך של הורי בתמונה, המבט תמיד נשאר, מבט שלא יכולתי למחוק מהזיכרון. הם היו הסיפור שלא רציתי לשחרר".
אבל יום אחד, כשהכל סגר עליה, היא החליטה שזה היום בו תשים קץ לחייה. היא כתבה מכתב פרידה, הכניסה אותו למעטפה, הניחה אותו על ארון הכניסה בבית ההורים ויצאה מהבית. "שאני אשבור להורי את הלב", מספרת בן מוחה, אבל כבר לא יכולתי להתמודד. החלטתי לסיים את חיי ובמכתב פרידה הדגשתי להורים שזה לא בגללם, שהם לא יכלו להיות הורים טובים יותר ממה שהם ונפרדתי בפעם האחרונה".
למרבה המזל אמה של בן מוחה, ראתה את המכתב, קראה אותו ומיד התקשרה לניצן, שהייתה בנקודת השפל הגדולה בחייה. בן מוחה ראתה על מסך הטלפון את המילה "אימא". המילה "אימא" על הצג והשיחה עם אמה הצליחו להניא אותה מליטול את חייה.
היא הצליחה להבין באותו יום שיש הזדמנות לשנות את הכל, להציל את עצמה ולהיאבק לחזור. היה ברור לה ולמשפחתה שיש צורך במעטפת כדי להתרפא ולצד התמיכה המקצועית הוחלט למצוא מסגרת שתעניק לבן מוחה סיבה לקום בבוקר.
ניצן מספרת שכנערה תמיד אהבה לצייר וליצור, אבל ממש לא רצתה לבחון את היכולות שלה כיוצרת באופן מקצועי. כמו רבים, לא הייתה בטוחה שתעמוד בביקורת על יצירותיה ולכן התחביב הזה נשאר במגירה. כששמעה על בית הספר גורן לתקשורת חזותית, שהוא מאוד מקצועי מצד אחד אבל יש בו אווירה של משפחה שבה יודעים לתת ביקורת אבל גם יודעים לנגב את הדמעות באופן מעצים שדוחף קדימה, היא החליטה לנסות.
בן מוחה: "מצאתי את עצמי קופצת למים ומתאהבת. חייבת להגיד למרות הקלישאה שפשוט מצאתי את מקומי בעולם. כל יום שעבר, התהליך האישי שלי קיבל גיבוי חיובי מהחוויות שעברתי בלימודים. החיים שלי קיבלו טעם ותשוקה, כל בוקר התחיל בציפייה חדשה. בבית הספר יש הרבה פרויקטים מרתקים ומאתגרים וחיבור עם מגוון תעשיות שפשוט מקדם אותך תוך כדי הלימודים. לא אשקר, היו גם ימים של משברים, של נפילות, פלשבקים ולילות ללא שינה, אבל במקביל המשכתי למצוא כוחות חדשים בזכות תחום העיסוק והמעגל האנושי החדש שזכיתי בו".
בן מוחה בעלת ססמוגרף הרגישות הגבוה לאנשים הרגישה שאבירם מאיר, מנהל בית הספר גורן לתקשורת חזותית אסף סגל בדמותו. מצד אחד מרצים מצוינים, שמלווים אותך מבחינה מקצועית ומעניקים לך את הכלים הטכנולוגיים הכי מתקדמים בתחום העיצוב וקשרים לתעשייה, אבל לא פחות מאנשי מקצוע, הם אנשים עם אינטליגנציה רגשית מפותחת שיודעים להעצים אותך. "בית הספר גורן לתקשורת חזותית סייע לי טוטלית לצאת מהמקום הקשה. הוא החזיר לי את האפשרות לסמוך על אנשים ולהגשים חלום לעבוד באופן מקצועי בתחום העיצוב שאני כל כך אוהבת. לא יכולתי לבקש מקום טוב יותר ללמוד בו".
במהלך הלימודים בן מוחה המשיכה לעבד את המשבר שעברה. למרות שבשנה ג' ללימודים היא כבר השתלבה כמעצבת גרפית בחברת הי טק במקביל ללימודים, היא חשה שרוב האנשים לא מודעים למה שהיא עברה. "הכוח והאומץ להציב את עצמי לגמרי במרכז, בלי דימויים או מסכות אחרות שיהיו לי כמגן, הגיע בשנת הלימודים האחרונה בגורן. מצאתי את עצמי פעם ראשונה, יוצרת פרויקט שמספר את הכל ומבטא את הדברים באופן שהכי טבעי לי – ויזואלית".
זו הייתה הפעם הראשונה שמשפחה מורחבת ומכרים שהגיעו לתערוכה באקדמית עמק יזרעאל, הבינו מה עבר עליה. "אנשים התקשרו אלי ולמשפחתי והתרגשו מאוד. גם אנשים שלא הכרתי בכלל, ראו את הפרויקט ובקשו לחבק אותי, אפילו שראו אותי מחייכת וחזקה. הפרויקט שלי מעביר מסר לכולם שאין קיר שאי אפשר לעבור דרכו".
